מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל 

ערש"ק בלק תשפ"א

                                מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל

בפרשת השבוע נאמר ויאמר מואב אל זקני מדין.. מביא רש"י השאלה מה ראה מואב ליטול עצה ממדין? עונה רש"י כיוון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם אמרו, מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו, אמרו להם אין כוחו אלא בפיו, אמרו אף אנו נבוא אליהם באדם שכוחו בפיו.

מסביר רבי נחמן, לימוד תורה לשמה, הינה הדיבור בתורה שבעל פה, דיבור אשר ענינו היאה לידי מהות, לידי עשיה לידי הנהגה, לא רק דיבורים. דיבור שלא לשמה.

אכן כוחו של בלעם היה בפיו, כח דיבור בתורה שבעל פה , דיבור בלבד, דיבור שאינו מביא לידי מעשה. דיבור שאין בו מהות, חיבור אל האמת.

רבים קמים עלינו לכלותינו, רבים היודעים ומדברים בתורה שבעל פה, דיבור בלבד, דיבור שאין בו עשיה ואינו מביא לידי מהות האדם. דיבורים אשר ענינם להסיר את עם ישראל מדרך תורה ומצוות.

לאורך ההיסטוריה כולה וגם בימינו אלה יש אנשים אשר כוחם בפיהם. אנשים היודעים תורה וגם היודעים בעיני עצמם.

דיבורם של אלו אינו אלא דיבור בלעם !

דיבור אשר אין ענינו לקירבה לקב"ה  ולחיפוש האמת.ענינו לרתום תורה נצחית, תורה אלוקית לצרכים ולהבנה אישית.

דיבורם של אלו, כדיבורו של בלעם, בא לקלל ונמצא מברך.

הגמרא במסכת יומא, עה: מדברת על איכותו של המן אשר ירד לבני ישראל במדבר.

מביאה הגמ' הפסוק ,תהילים, עח, "לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע"  מסבירה הגמ' אבירים מלשון אברים, היינו לחם שנבלע במאתים ארבעים ושמונה אברים. אוכל אשר כולו מהות ואין בו פסולת. אוכל אשר נבלע באברים, היינו מהות אמיתית של האדם.

אוכל אשר אין בו פסולת כלל, אוכל כזה בכוחו אף לתקן אוכל אשר יש בו פסולת ולהכשירו להיות למהותו האמיתית של האדם.

היהודי אשר מהותו תורה שבעל פה אשר ענינה עשייה, בכוחה לבטל תורה שבעל פה אשר אין בה עשיה, אין בה מהות.

לאחר שפעמיים בלעם מברך ולא מקלל, אומר לו בלק :לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך. לאחר הפעם השניה בה מבקש בלעם לקלל ונמצא מברך. אומר בלק לבלעם: גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. בפעם השלישית  מבקש בלעם לקלל את בני ישראל. נאמר "וירא בלעם את ישראל שכן לשבטיו", ראיה זו מביאתו לומר "מה טובו אהליך יעקב משכנותיךישראל"

מה המיוחד בזה שהוא שוכן לשבטיו, למעשה שבטיות ענינה פרוד בעם.

כאשר רואה זאת בלעם מברך ואומר "מה טובו אהליך ישראל משכנותיך ישראל".

אומר הרב קוק. חשב בלעם שיראה את ישראל כעם אחד באמונה אחת. אמונה הנגזרת מתורת משה, אמונה אשר אין בה שבטיות עדתיות או חלוקה, תורה אחת!

אומר הרב קוק "מצד מעלת התורה שמתיחסת למשה רבינו ע"ה, שהיא עצם התורה כמו שהיא נתונה בחוקיה ולימודיה, אין כל כך מקום לדגלים וחילוקי דרכים, כי עקרה חוקה אחת ומשפט אחד. רק מצד ההכנה הטבעית מתחלקים דרכים בהבנתה ודרכי העבודה שבה"

אומר הרב קוק, תורה הינה אחת, אין בה חלוקה הפרדה או התאמה. ההפרדה והשוני נובעת מטבע נשמתו של האדם והכנתו.

בלעם חשב שיראה שאחיזת עם ישראל בתורה הינה גלובלית כללית, יודע בלעם שאחיזה שכזו אינה אחיזה המתאימה לכל נשמה ולדרך הכנת האדם. לכן ביקש לקללם.

ראה בלעם שאחיזת בני ישראל בתורה אינה גלובלית כללית ואחידה אלא אחיזתם הינה אישית ומותאמת לנפשם, וכל אחד שונה בדרך אחיזתו אך כולם אוחזים איש איש לפי מהות נשמתו.

ראה שעם ישראל שוכן לשבטיו, איש איש בדרך נשמתו. אמר בלעם. מציאות, חיבור שכזה לא ניתן להפריד חיבור זה הינו אישי חיבור התואם את נשמת האדם, חיבור אשר אין בו פסולת, פסולת היכולה להביא לפרוד שכן אינה חלק מנפש האדם.

כשראה בלעם את עם ישראל שוכן לשבטיו, אמר:

                                    מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל.

שבת שלום

דויד לקס _אמת