כדי שתדעי כיצד לצאת מהמטריקס של חייך ושלך עצמך, כדאי להכיר בכלל מי את ומה המנגנונים שמרכיבים את עצמיותך. שהרי אם לא תדעי ממה את מורכבת ואיך את פועלת, מהם האלמנטים שבונים את מה שהינך וממה את עשויה ואיך כל החלקים הללו מהווים מנגנון שפועל בדרך מסוימת, לא ניתן יהיה לעשות דבר. כדי להשתחרר מהעצמי הישן שלך, את צריכה להכיר אותו. כדי לצאת מהעולם הישן שלך, את צריכה להיות מודעת אליו. ולכן נתחיל לשפוך אור על המרכיבים השונים, ועם סבלנות נבין איך המערכות שלנו עובדות, איך קורה הדבר, שיש שמסוגלים לשלוט עלינו, באמצעות המנגנונים שלנו עצמנו, מבחוץ ואיך ניתן למנוע כל השפעה חיצונית ולצאת לחופשי מהעבדות למטריקס.
אז בואי נתחיל: האישיות מורכבת מארבעה חלקים, הגוף הפיסי, הגוף האנרגטי, גוף הרגש וגוף השכל. כדי להבין יותר את מבנה האישיות שלנו, מה הערך של כל אחד מן הגופים הבונים אותה, נבחר להכיר באופן עמוק יותר, כל אחד מחלקיה ומרכיביה. אם נתרכז לרגע בהבנת הגוף הפיסי, הרי שאפשר לראותו באופן מטאפורי כחליפת החלל. בלעדי מלבוש זה, חליפה זו, איננו יכולים להיות ולו לרגע אחד כאן בעולם החומר, להרגיש אותו, לחוש אותו, להריח אותו, לראות אותו, לשמוע אותו ולטעום אותו. מבלי המערכות הפיסיות של גופנו הקסום, היינו עיוורים, חרשים, חסרי יכולת לחוש, לטעום ולהריח דבר. הגוף הפיסי, נותן להוויה הפנימית, את האפשרות לקלוט את העולם ברמה התלת מימדית שלו.
כאשר הגוף הפיסי מתפקד בשיאו, אנחנו מרגישים שלווה, שמחה, אושר ואהבה. אולם בעולמנו, כבר מילדות, קורים מסביבנו דברים, הגורמים לגוף לתפקד בקצב איטי יותר מאשר היכולות הטבעיות שלו. האוכל שאנחנו אוכלים מילדות, שעבר התערבות מלאכותית תעשייתית, והינו מהונדס ומרוסס, אינו מותאם עם המערכות הפנים גופניות, מה שגורם לגוף הפיסי, לעבוד הרבה יותר קשה, כדי לנקות את הרעלים הנכנסים לגוף גם ממנו, מהאוכל, אולם גם מהאויר המזוהם, המים המופלרים והחיסונים עם המרכיבים הלא תואמים לטבעיות הגוף. מכיוון שהגוף עובד הרבה יותר קשה, רק כדי לנקות את הגוף, לא נשאר לו הרבה אנרגיה, כדי לגדול, לתחזק את תפקודי הלב, הדם, המוח וכך החשיבה נעשית עייפה, הרגש נעשה מוטרד וההוויה האנושית מתפקדת באופן לקוי. לתופעה זו יש אפקט מצטבר עם השנים ולכן בסופו של דבר אנחנו מגיעים לתוצאות של מחלות, עייפות וזקנה.
על הגוף הפיסי חלים חוקי החומר. למשל, החוק השני של התרמודינמיקה. פרשנות אחת של חוק זה מדברת על כך שבמקרה שאין לחומר שדה אלקטרומגנטי, או שהשדה האלקטרומגנטי שלו נפרם מסיבה כלשהי, קרס או נהרס, הרי שהחלקיקים, היוצרים את סה"כ החומר חסר האחיזה האנרגטית, מוצאים עצמם במצבים של אינרציה ואנטרופיה. כל חלקיק של חומר, ממשיך לנוע באופן קבוע (אינרציה), עד אשר כוחות חיצוניים לו, מעכבים אותו והוא נעצר ונשאר היכן שנעצר, פאסיבי לחלוטין. אין אפשרות לחומר להישאר במבנה סדור כשלעצמו מתוך עצמו ורק בעצמו. הוא צריך גוף אנרגיה, שדות אלקטרומגנטיים, המהווים עבורו את האחיזה, הרשת המאורגנת על פי תוכנית אב, אשר אוספת את האטומים להתאגד לכדי צורות מוגמרות.
אינרציה בפיסיקה הינו עיקרון ההתמד, הקובע כי כל גוף נוטה להישאר במצב בו הוא נמצא. אם הגוף נמצא במנוחה, ישאף להישאר במנוחה במקומו ולא לזוז משם. אם גוף מסוים נמצא בתנועה, ישאף לשמור על מהירות תנועה קבועה. כאשר על גוף לא מופעל כוח, מהירותו לא תשנה. כאשר מהירות הגוף אינה משתנה, אזי מדובר בהתמדה - להתמיד לנוע ללא הפסקה במרחב ריק, באותו קצב ואותה מהירות, ללא עצירה וללא סוף, אלא אם כן כוח חיצוני כלשהו יעצור את התנועה הזו. את העיקרון הגה לראשונה גליליאו גליליי, כאשר ערך מחקר על גופים ותנועתם. זה יכול להסביר את העובדה, שכאשר אנחנו קמים בבוקר, קשה לנו להתניע. כי חוקי החומר, החלים באופן חזק על הגוף הקם עם שחר, גורמים לו להימרח על המיטה עוד יותר ומקשה את ההתעוררות.
התנאים התרבותיים בהם אנחנו חיים, המגורים בערים גדולות, הנפרשות בבניינים לגובה, ניתקו אותנו מן האנרגיה של אימא אדמה וגרמו לדילול נוסף במאגרי האנרגיה של הגוף הפיסי, אותם מאגרים, אשר אם היינו חיים בטבע, היו מתמלאים באופן טבעי במפגש הבלתי מבודד עם האדמה, העצים, הפרחים, השדות וההרים. ניתוק זה של הגוף הפיסי האנושי מהאוויר הצלול המתקיים בטבע נטול הזיהום התעשייתי והתחבורתי, מוסיפים להידלדלות משאביו והתפרקות מהירה יותר של הבטריות, שאמורות היו להספיק לזמן רב יותר.
מנגנון ההתמד החל על כל גוף חומרי, יכול להסביר את ההשלכות שלו על הנפש האנושית ואף על החשיבה. מכיוון שהגוף האנרגטי, הגוף הרגשי והגוף השכלי הדואלי כולם סובבים ומוכלים בגוף הפיסי, הם מקבלים את ההשפעות שלו ולכן חוקי האינרציה והאנטרופיה עשויים לחול גם עליהם. באין חיבור לאני הגבוה או לנשמה, למקור הרצון האלוהי, הגופים עשויים להיות מעוננים, כבדים ומגושמים. כך הרגש יכול להיות עייף ולא מתניע ותקוע באופן מתמיד על נושא אחד ותגובה אחת לאירוע חיצוני, ללא אפשרות להשתנות וכך גם השכל יכול לפרש באופן מאוד חד כיווני את האירועים ולהתמיד לחשוב את אותה מחשבה שוב ושוב בלי יכולת לפרוץ את ריבוע החשיבה שלו ולראות קצת מעבר.
