גוף הרגש הוא הגוף השלישי במערכת מרכבת האישיות והוא מורכב על גוף האנרגיה, שמורכב בתורו על הגוף הפיזי. כפי שלגוף האנרגיה ולגוף הפיזי מערכת גומלין אחד עם השני, כך הגוף הרגשי מנהל מערכת יחסים רבת פנים עם הגוף הפיזי. כדי להבין את התקשורת והשפה שהם מדברים אחד עם השני, צריך ללמוד להקשיב פנימה, להתבונן בשקט ובהאזנה ערה לעולם הפנימי, כדי להכיר, שמושגים אלו, שמדברים עליהם כאן, הם אכן אמת ולא בדיה.
הקשבה היא מושג, שבני אדם, לעיתים משאירים כ"מושג", מבלי להפעיל יכולת זו בחייהם ממש. מילדות למדנו לכוון את קשבנו כלפי חוץ ולהתמכר טוטאלית, לכל מה שקשור לחיצוניות ולעולם החומר. כמו שלמדנו להיות בקשב רק לעולם החיצוני, כך למדנו להתרכז בעיקר בגוף הפיסי ולא בעולם הפנימי העשיר. היכן הוא אותו "עולם פנימי" שמדברים עליו כל כך הרבה? העולם הפנימי, הינו חלל רחב מימדים ורב רבדים הקיים תמיד בתוכנו, שחשים בקיומו, כאשר מקשיבים פנימה.
עצימת עינים עוזרת לכניסה הזאת פנימה ולכן שיטות מדיטציה שונות מקבלות ציון גבוהה בהכוונת האדם להבחין בהיותו אחר מגופיו ואישיותו, להקשיב להם ולעשות הבחנה בינם לבין "קול הדממה" הפנימי. העולם הפנימי הינו מכלול מחשבותינו, רגשותינו, השיחות שלנו עם עצמנו, תחושותינו, הנוצרים כתוצאה מגירויים חיצוניים והתפרצויות אנרגטיות פנימיות של יצירתיות, מקוריות והשראה. העולם הפנימי מכיל את המודע והלא מודע ואת הקומוניקציה של האישיות עם האני העליון ברמות העדינות יותר של הקיום העצמי.
ישנו רובד בתוכנו, המסוגל להרגיש. הוא זה שנותן את האפשרות למודעות. רובוט לא מסוגל להרגיש עצמו ולכן הוא אינו בעל מודעות עצמית. בני אדם מסוגלים להרגיש ומכיוון שעד כה היינו בתקופות, שבהן שיווקו לנו את הגוף הפיסי כמרכז ה"אני" (אני זה הגוף), אנחנו עסוקים כמעט כל הזמן בלהרגיש את עצמנו ביחס לגוף הפיסי הזה. התרבות והחינוך ה"נאור" חינך אותנו כי - אם הגוף הפיזי שלי נראה טוב, אני טוב וההפך.
כך קורה, שאם הגוף שלי אינו עונה על ציפיות תרבותיות מסוימות, זה יגרום לי להרגיש בדרך מסוימת, שאין בה הערכה עצמית, שאין בה ביטחון עצמי. זה אפילו ימנע ממני לגשת לעבודות מסוימות, או ליצור קשרים מסוימים, מכיוון שהגוף, הנציג שלי עלי אדמות, אינו עומד בתקן. קיימת מערכת יחסים של הדדיות בין הגוף הרגשי לבין הגוף הפיסי. אם הרגש אוהב משהו, הוא יגרום לגוף הפיסי להימשך, להתקרב ולהשיג את הדבר הזה. וגם ההפך. אם הגוף הרגש שונא, לא אוהב, או נדחה ממשהו, אזי הוא יגרום לגוף הפיסי באופן טבעי לרתיעה, להסתייגות והתנתקות מאותו גורם. כך לפעמים בבוקר, בימים כתיקונם, אם העבודה שלנו לא עושה טוב ברמה הרגשית, הגוף הפיסי מתקשה לקום מן המיטה ואם האדם אוהב את עבודתו, הוא ישכים קום, יקפוץ מהמיטה, ידלג ויקפץ בחדווה אל עבר יום העבודה החדש.
כדי לגרום לפעולה מלאה של הגוף הפיסי, יש להכיר באופן מלא את הפעילות, המכניקה ואופן ההפעלה של הגוף הרגשי. מדוע? כי מסתבר, שאם נתיידד עם גוף הרגש, נוכל לגרום לכך, שהוא ישפיע על הגוף האנרגיה ומשם על הגוף הפיסי. אם נדע להכניס אינטליגנציה ברגש ונלמד את גוף הרגש שמחה והתלהבות, הוא ימלא באנרגיה זו את הפעולות, שאנחנו רוצים לעשות דרך הגוף הפיסי. לשם כך, מומלץ להרחיב את יכולת ההקשבה הפנימית, להיות מודע ולהתבונן על השפעותיהן של רגשות על הפעולות שלנו ביומיום ולדעת לעבוד נכון במקביל גם עם השכל. במציאות הקיימת, כאשר אנחנו מסתכלים על מצבם של האנשים, מה שקובע אינו האני העליון שלהם, אלא הצורה שהם מרגישים, כשהצורה שבה הם מרגישים, מזמן כבר לא ברשותם. אופן תגובתו הרגשית של האדם אינה לגמרי בשליטתו.
מילדות חינכו אותנו מה יפה ומה לא יפה, מה נכון ומה לא נכון וההשפעות הללו משליכות על איך אנחנו מתייחסים לעצמנו ומקטלגים את עצמנו ביחס לכל העולם. "שליטי העולם", אשר יצרו את ההיפנוט הזה וההתמקדות של הרגשות בגוף הפיסי, דרך החינוך, הספרים, התרבות, אמצעי התקשורת, אשר משווקת את התרבות החלולה של ימנו, מלמדים את האנושות לקטלג, לשים תוויות, להפריד הפרדות, להבחין בין גזעים, בין צבעים ומינים ולהפלות ביניהם.
כך שבעצם, שיטת הקיטלוג, שמציעה האג'נדה של הסדר העולמי החדש, שבה מערכת של בינה מלכאותית תקטלג את האנשים ותיתן להם ניקוד לפי סך מסויים של פרמטרים, היא גישה שהאנושות, בבערותה ובתלותה בתקשורת חסרת ערכים, קיבלה על עצמה, כבר עכשיו, אפילו לפני יישום האג'נדה, בגלל שהרגש מצא בגישה הזו איזה סוג של התרגשות, שהיה בו די, כדי להחליף את העוצמה הרגשית שקיבל האדם לפני כן, ממלכותיות החיבור עם האני העליון.
