רקע
בשנת 1983, חוקקה הכנסת את חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, תשמ"ג-1983 ("החוק").
החוק מטיל מגבלות על פרסום ושיווק של סיגריות, וכן מטיל חובה לסמן סיגריות עם אזהרות בגין גרימת נזק, מחלות, התמכרות, וכן מטיל חובות לעניין עיצוב וצורת האריזה.
מגבלות אלה חלות, כמובן, על יבוא מסחרי של סיגריות שמטרתו לשווק ולמכור אותן לציבור.
אבל, האם החוק חל גם על סיגריות המיובאות ביבוא אישי, לצורך שימוש עצמי, ושאין כוונה לשווק או למכור אותן?
והאם מותר לרשות המכס לחלט סיגריות המיובאות ביבוא אישי, בשל הפרת חוק זה, אם הוא חל עליהן?
בית המשפט הכריע בעניין זה לפני מספר ימים, ועל כך, בסקירה שלהלן.
• · מה היה סיפור המקרה?
במקרה שעלה לדיון בבית המשפט, ייבא התובע ביבוא אישי 32 סיגרים, ואלה נתפסו על ידי רשות המכס.
רשות המכס טענה כי סעיף 204(2) לפקודת המכס מאפשר לחלט טובין שיובאו בהפרת איסור, ובמקרה הזה, נטען כי הסיגרים לא עמדו בהוראות החוק לעניין פרסום אזהרות, וכן בעניין עיצוב וצורת האריזה.
התובע לא התכחש לכך, אך העלה טענה משפטית, לפיו מדובר בסיגריות ביבוא אישי, וכי כוונת המחוקק הייתה להטיל מגבלות אלו כאשר מדובר ביבוא מסחרי, מחשש לפגיעה בציבור, בסיגריות שנמכרות לציבור הרחב, ותכלית זו אינה קיימת לגבי מוצר ביבוא אישי.
התובע טען כי אין הצדקה להבחין בינו, לבין נוסע שרכש סיגריות ועבר במסלול הירוק בחזרתו מחו"ל, שאז ברור שאין להטיל עליו מגבלות בעניין סימון הסיגריות.
• · מה הכריע בית המשפט? (1)
בית המשפט הפנה לכך שסעיף 9 לחוק אוסר לשווק סיגריות, אלא אם עמדו בתנאים הקבועים בחוק.
לאחר מכן, נדרש בית המשפט לקבוע מהי פרשנות המילה "שיווק", ולצורך כך פנה לסעיף 1 לחוק, שקבע כי שיווק – מכירה, הספקה או יבוא של מוצרי עישון, למעט- יצוא, יבוא פטור ממכס, והספקה למחסן לצידת אוניות או כלי טיס.
מהגדרה רחבה זו, קבע בית המשפט כי גם יבוא חייב במכס של מוצרי עישון נחשב כשיווק, ומשעה שהתובע ייבא סיגריות החייבות במכס שמשקלן כ-1 ק"ג, דינן כשיווק לצורך החוק, ועל כן, החלטת המכס לחלט את המשלוח, בדין יסודה. על כן, נדחתה התביעה.
• · מה ניתן להעיר על פסק-הדין?
נראה כי פסיקת בית המשפט היא דווקנית ומתבססת על פרשנות של מילה אחת בחוק, לפיה שיווק = גם יבוא. ניתן היה אולי להגיע למסקנה אחרת, אילו היו נבחנים סעיפים נוספים בחוק, מהם עולה המסקנה כי הרוח העומדת מאחורי החוק, היא למנוע שיווק ומכירה של סיגריות שמפרות את החוק. ולדוגמא, סעיף 7ב האוסר על הצבת מכונה לממכר סיגריות, סעיף 8א, האוסר על מכירת סיגריות לקטין, סעיף 9א שמחייב משווק של סיגריות להגיש דו"ח אודות פרסומות לסיגריות שבוצעו על ידו, סעיף 9ד מחייב לצרף לסיגריות עלון בנושא נזקי העישון וגמילה מעישון, וקיימים סעיפים נוספים. אבל, הרוח שנלמדת מהם, היא שתכלית החוק היא להגן על הציבור ולא בהכרח על המשתמש הבודד. עניין זה נלמד גם מסעיף 1(א) לחוק, בו נקבע כי:
"מטרתו של חוק זה להגן על בריאות הציבור, ובייחוד על בריאותם של קטינים, באמצעות קביעת איסורים, הגבלות וחובות לעניין פרסומת ושיווק של מוצרי עישון, ובהם איסור עשיית פרסומת למוצרי עישון והגבלת פעולות העשויות לעודד התחלת שימוש במוצרי עישון או להקל את השימוש בהם, וכן באמצעות מתן מידע לציבור, והכול בשל הנזקים הקשים והקטלניים שנגרמים לבריאות עקב שימוש במוצרי עישון."
בהיבט של דיני המכס, דבר החקיקה הראשי המסדיר את הרגולציה בגין יבוא אישי, הוא צו יבוא אישי, התשע"ט-2019. סעיף 2 לצו זה, קובע כי למעט חריגים, טובין המיובאים ביבוא אישי, כהגדרתו בצו, פטורים מהצגת רישיון או אישור יבוא. עיון בתוספת הראשונה והשנייה של צו זה מגלה, כי סיגריות וסיגרים ביבוא אישי המסווגים בפרטים של פרק 24 (למעט חריג), אינם טעונים אישורי יבוא.
על כן, ביד אחת, נראה ש"מחוקק המכס" ביקש להקל על סיגריות המיובאות ביבוא אישי, וביד השנייה, קבע בית המשפט כי החוק בעניין פרסומת וסימון, חל בכל אופן גם על יבוא אישי, ומצדיק חילוט של טובין שלא עמדו בתנאי חוק זה.
הפניות
(*)הכותב עובד במחלקת מיסוי עקיף במשרד קסלמן וקסלמן, והוא עו"ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, רגולציה, היטלי סחר, סחר בינלאומי; האמור במאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית.
(1)ת.א. (שלום ראשל"צ) 69102-06-21 שמואל גייזלר נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 20.8.21, השופט אביו סתיו. ב"כ הצדדים: התובע ייצג את עצמו. המדינה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).
עו"ד עומר וגנר, מתמחה בדיני מכס, יבוא, יצוא וסחר בינלאומי
