המערכת המשפטית-חברתית בישראל שולטת גם במישור הפוליטי במדינת ישראל 

המערכת המשפטית-חברתית בישראל שולטת גם במישור הפוליטי במדינת ישראל

 מדינת ישראל חברה מתוקנת ודמוקרטית שנשענת על 3 רשויות מופרדות : ממשלה כרשות מבצעת, כנסת כרשות מחוקקת, בתי המשפט כרשות שופטת.

מאמר בג "ץ 7052/03 עדאללה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, מסביר את המערכת החברתית ההיסטורית של מערכת המשפט בישראל. לפי חוק האזרחות (תשי"ב) 1952, הותקפה מערכת המשפט על ידי המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הטענה הייתה, כי באוגוסט 2003 הגיש עדאללה עתירה לבית המשפט העליון בשמו ובשם שתי משפחות ערביות, ועדת המעקב העליונה לענייני ערבים וחברי הכנסת הערבים, כנגד הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל אשר עבר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת בסוף יולי 2003. בעתירה נדרש בג"צ לבטל את הוראות החוק החדש. החוק מונע הגשת כל בקשה חדשה של אזרחים למתן מעמד לבני/ות זוגם שהינם תושבי הגדה המערבית או רצועת עזה, ומונע מתן כל מעמד בישראל לכל מי שלא הגיש בקשה עד למאי 2002. כמו כן, הוא מונע שדרוג של מעמד שניתן לפני מאי 2002 לתושבות ארעית, לתושבות קבע ו/או לאזרחות וזאת אף אם הבקשות אושרו והמבקשים עמדו בכל מבחני ההליך המדורג. בעתירה נטען כי: החוק החדש הינו בלתי חוקתי ונוגד את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק פוגע בזכות החוקתית לשוויון בין אזרחי מדינת ישראל .

ניתוח המערכת החברתית ההיסטורית המשפטית בישראל לפי סוגיה זו מתבססת על הנחות היסוד הבאות:

• 

חוק האזרחות, תשי"ב-1952 קובע את התנאים לקבלת מעמד האזרחות במדינת ישראל, מכוח שבות או מכוח ישיבה בארץ, או מכוח לידה, או מכוח לידה וישיבה בארץ, או מכוח התאזרחות, או מכוח הענקה.


• 

אירועים היסטוריים עומדים בתשתיתה של הסוגיה הנדונה. למשל 2 חוקי יסוד שחוקקו בשנת 1992 ונחשבים למהפכת זכויות: חוק כבוד האדם וחרותו וחוק חופש העיסוק.


• 

קיימת הדיאלקטיקה שבין צמיחת אתוס אידאולוגי מבחינת הקשרם החברתי והתרבותי, לבין ההדרה של אידיאולוגיות חלופיות במערכת המשפט בישראל.


• 

מערכת המוסר והצדק שמשתקפת במערכת המשפט בישראל הינה רחוקה מפעילות חברתית מושלמת ואידיאלית המבוססת על טוב מושלם.


• 

תפישה סקטוריאלית של ייצוג מעמד כלשהו כמו אוכלוסיית השטחים במערכת המשפט הישראלית, מעוותת את המציאות.

אירועים היסטוריים שעומדים בתשתיתה של המערכת המשפט בישראל, מתחילים בשנות השמונים של ה- 120 שבהן החל תהליך עיצובה של אידאולוגיה חילונית משפטית ליברלית בישראל, ששאפה להגדיר ולהגביר את השליטה בשיח המשפטי הלגיטימי במישור הפוליטי במדינת ישראל. אידיאולוגיה זו שאפה ושואפת לשמר את הדומיננטיות שלה בתנאים הגמוניים בחברה ובפוליטיקה בישראל. למרות שתהליך התעצבות האתוס האידאולוגי המשפטי החדש התאפיין במתחים פנימיים וחוסר אחידות, הוא נשען על תפישת עולם לאומית-מדינתית המקובלת על כל השותפים להבניית אותו אתוס. הבעיה באידיאולוגיה החדשה נבעה מן השילוב הקיים בין זהותן האתנית או הלאומית של הקבוצות המודרות מהאתוס האידאולוגי הדומיננטי, לבין מעמדן החברתי-כלכלי בחברה הישראלית. לכן, בג"ץ 7052/03 עדאללה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל מסוכן לחברה, ועלול להביא למתח ומחאות למרכיבי המערכת הפוליטית בישראל.

כאשר שואלים מה שיטת המשפט השוררת ב"אוטופיה" (יעד שעדיין בלתי מושג), והאם היא דומה לשיטת המשפט בישראל- טוען המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון בזמנו כי מדינת ישראל נלחמת על חייה ועל יכולתה לנהל חיי חברה ומדינה ככל העמים, ולכן יש הבדלים תהומיים בין שיטת המשפט, "במדינת אוטופיה" (שתנהג בדרך משפטית אחרת) לבין שיטת המשפט במדינת ישראל. ויעבור זמן רב עד שישראל תגיע למדרגת אוטופיה. במצב של מדינת ישראל, "דיני אוטופיה" לא לנו טען בפס"ד השופט חשין.

השאלה היא האם מרמז השופט מישאל חשין שעקרונות הצדק, האמת, היושר והשכל הישר" אינם נכונים לא רק באשר למדינת ישראל, אלא לא מתאימים בעצם לשום מקום ?והיה וזה נכון, אזי הדינים כפי שמציג השופט חשין עלולים להתפרש כזניחת הצדק, זניחת האמת, זניחת היושר והשכל הישר, עד שמדינת ישראל תגיע למדרגת אוטופיה.

חמישה שופטים, ובראשם נשיא בית המשפט העליון ברק - אליו הצטרפו השופטים בייניש, פרוקצ'יה, ג'ובראן וחיות - סברו שהחוק אינו חוקתי, וחמישה שופטים, ובראשם המשנה לנשיא (בדימוס) חשין - אליו הצטרפו השופטים ריבלין , גרוניס, נאור ועדיאל - סברו שהחוק חוקתי. קולו של השופט לוי הכריע את הכף. לאחר שהצטרף לשופטים שנמנעו מלהכריז על החוק כבטל. עם זאת, השופט לוי סבר כי אין מנוס מלהכניס לחוק שינויים אשר ימזערו את פגיעתו בזכויות. למרות קביעה זו הצטרף לוי לשופטי הרוב בדחיית העתירה, וזאת על מנת למנוע חסר בחקיקה, שיוכל להיות מנוצל לפגיעה בביטחון תושבי ישראל. מקומו של השופט לוי בין שופטי המיעוט מבחינת הניתוח החוקתי וכין שופטי הרוב מבחינת התוצאה, מקשה לחלוץ מפסק הדין אמירה חד-משמעית.