פרשת השבוע שלנו (פרשת קדושים) פותחת במצווה "קדושים תהיו". מהי ה'קדושה' הזו שעליה מדברת התורה וכיצד אנו מסוגלים להגיע אליה?
התורה מספקת לנו דרכים שונות להגיע לקדושה, כשהעיקרית בהן, היא שמירה על כללי הכשרות. תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחוץ לארץ, לחופשה קצרה ואתם עוברים ליד מסעדה יפה, שמציעה לכם מנה גדולה ומפתה של בשר חזיר צלוי ועוד במחיר זול במיוחד. הריר פשוט נוזל לכם מהפה מרוב רעב והבטן שלכם כבר מקרקרת. אבל האוכל איננו כשר, אז אתם מחליטים, למרות הקושי, לוותר על ההצעה הזו.
ברמה הרוחנית מה שהתרחש פה, היה ניסיונכם המוצלח, להעמיד את השכל לפני היצר. הנשמה שלכם היא זו ששלטה בגוף ולא להפך. זוהי 'הקדושה', עליה מדברת התורה.
אבל קיימת משמעות עמוקה הרבה יותר לציווי "קדושים תהיו". הרמב"ן מסביר, שהקדושה מגיעה כאשר אנו מצליחים לרסן ולהגביל את עצמנו, אפילו בתחומים שהם למעשה מותרים לנו על-פי התורה.
לשם הבהרת העניין, בואו ונחזור לדוגמא של שמירת הכשרות. יתכן מאד, שההימנעות שלנו מלאכול בשר חזיר צלוי, אינה תובעת מאתנו איפוק רב. אחרי הכל, לא כולם רואים בבשר החזיר מאכל כל כך מפתה. אך השאלה האמיתית היא כזו: כאשר אנו מתיישבים לאכול אוכל כשר, מה בדיוק מתחולל בתוך ראשינו? האם אנו אומרים את הברכה במלוא הכוונה והריכוז, תוך שאנו מעריכים את נדיבותו של הקב"ה על שנתן לנו מתנה כל כך נפלאה? האם אנו אוכלים את הארוחה באיטיות ובצורה מכובדת? האם אנו מתמקדים בעובדה, שמטרתו העיקרית של המזון היא להחיות את הגוף שלנו - בכדי שיהיה לנו מספיק כוח לעשיית מעשים טובים?
אכן, כבר נאמר פעם - 'הקדושה כולה מתחילה ליד השולחן, לפני כל סעודה'.
מסופר על הבעל שם-טוב, שהביט פעם החוצה דרך חלון ביתו וראה את שכנו יושב לאכול את ארוחת הערב שלו. בעיניו של הבעל שם-טוב, שהצליח לראות מה קורה בתוך נשמתו של כל אדם, השכן לא היה נראה כמו בן אדם, אלא יותר כמו שור רעבתן. ניכר היה, שהשכן אוכל את מזונו, רק בגלל הצרכים הפיזיים שלו, רק בכדי לספק את תחושת הרעב שלו, בדיוק כפי שעושה זאת השור (הבעל שם-טוב, ממרום קדושתו, יכול היה לזהות זאת במבט אחד זריז). כלומר, למרות שהשכן עשה מעשה מותר - הוא לא עבר על שום עבירה רשמית - הרי שבכל זאת לא היה מדובר בהתנהגות של קדושה.
ישנם מצבים, בהם ילד מסוים יעשה מעשה המשקף משמעת עצמית גבוהה ביותר וההורה שלו יחמיא לו: "בני, אתה פשוט מלאך!" אבל במציאות, הילד הוא למעשה הרבה יותר ממלאך! המלאך הא יצור רוחני בלבד, אין בו שום מרכיב של 'בחירה חופשית', הוא איננו מסוגל לבחור את עולם הרוחניות על פני עולם המעשה החומרי. הוא כולו רוחני ובהתאם לכך, מסוגל לפעול רק במישור הרוחני. אבל אצלנו, בני האדם, בכל פעם שאנו מעדיפים את הרוחני על החומרי, אנו למעשה מטפחים את הנשמה שלנו ומצליחים להעפיל לרמה... הרבה יותר גבוהה וקדושה מזו של המלאכים.
התורה מספקת לנו דרכים שונות להגיע לקדושה, כשהעיקרית בהן, היא שמירה על כללי הכשרות. תארו לעצמכם שאתם נמצאים בחוץ לארץ, לחופשה קצרה ואתם עוברים ליד מסעדה יפה, שמציעה לכם מנה גדולה ומפתה של בשר חזיר צלוי ועוד במחיר זול במיוחד. הריר פשוט נוזל לכם מהפה מרוב רעב והבטן שלכם כבר מקרקרת. אבל האוכל איננו כשר, אז אתם מחליטים, למרות הקושי, לוותר על ההצעה הזו.
ברמה הרוחנית מה שהתרחש פה, היה ניסיונכם המוצלח, להעמיד את השכל לפני היצר. הנשמה שלכם היא זו ששלטה בגוף ולא להפך. זוהי 'הקדושה', עליה מדברת התורה.
אבל קיימת משמעות עמוקה הרבה יותר לציווי "קדושים תהיו". הרמב"ן מסביר, שהקדושה מגיעה כאשר אנו מצליחים לרסן ולהגביל את עצמנו, אפילו בתחומים שהם למעשה מותרים לנו על-פי התורה.
לשם הבהרת העניין, בואו ונחזור לדוגמא של שמירת הכשרות. יתכן מאד, שההימנעות שלנו מלאכול בשר חזיר צלוי, אינה תובעת מאתנו איפוק רב. אחרי הכל, לא כולם רואים בבשר החזיר מאכל כל כך מפתה. אך השאלה האמיתית היא כזו: כאשר אנו מתיישבים לאכול אוכל כשר, מה בדיוק מתחולל בתוך ראשינו? האם אנו אומרים את הברכה במלוא הכוונה והריכוז, תוך שאנו מעריכים את נדיבותו של הקב"ה על שנתן לנו מתנה כל כך נפלאה? האם אנו אוכלים את הארוחה באיטיות ובצורה מכובדת? האם אנו מתמקדים בעובדה, שמטרתו העיקרית של המזון היא להחיות את הגוף שלנו - בכדי שיהיה לנו מספיק כוח לעשיית מעשים טובים?
אכן, כבר נאמר פעם - 'הקדושה כולה מתחילה ליד השולחן, לפני כל סעודה'.
מסופר על הבעל שם-טוב, שהביט פעם החוצה דרך חלון ביתו וראה את שכנו יושב לאכול את ארוחת הערב שלו. בעיניו של הבעל שם-טוב, שהצליח לראות מה קורה בתוך נשמתו של כל אדם, השכן לא היה נראה כמו בן אדם, אלא יותר כמו שור רעבתן. ניכר היה, שהשכן אוכל את מזונו, רק בגלל הצרכים הפיזיים שלו, רק בכדי לספק את תחושת הרעב שלו, בדיוק כפי שעושה זאת השור (הבעל שם-טוב, ממרום קדושתו, יכול היה לזהות זאת במבט אחד זריז). כלומר, למרות שהשכן עשה מעשה מותר - הוא לא עבר על שום עבירה רשמית - הרי שבכל זאת לא היה מדובר בהתנהגות של קדושה.
ישנם מצבים, בהם ילד מסוים יעשה מעשה המשקף משמעת עצמית גבוהה ביותר וההורה שלו יחמיא לו: "בני, אתה פשוט מלאך!" אבל במציאות, הילד הוא למעשה הרבה יותר ממלאך! המלאך הא יצור רוחני בלבד, אין בו שום מרכיב של 'בחירה חופשית', הוא איננו מסוגל לבחור את עולם הרוחניות על פני עולם המעשה החומרי. הוא כולו רוחני ובהתאם לכך, מסוגל לפעול רק במישור הרוחני. אבל אצלנו, בני האדם, בכל פעם שאנו מעדיפים את הרוחני על החומרי, אנו למעשה מטפחים את הנשמה שלנו ומצליחים להעפיל לרמה... הרבה יותר גבוהה וקדושה מזו של המלאכים.
הרב יוסף ויצמן שליט"א יועץ רוחני ראש כולל והמרכז ללימודי יהדות "תורה ודעת" רחוב אצ"ל 16 בני ברק.
מחבר הספרים רבי המכר: "ברית יצחק" - בנושא ברית המילה לפי הצד ההלכתי והרפואי. "מערכי תורה" בסוגיות שונות בתלמוד.
מחבר הספרים רבי המכר: "ברית יצחק" - בנושא ברית המילה לפי הצד ההלכתי והרפואי. "מערכי תורה" בסוגיות שונות בתלמוד.