הסתגלות ופחד משינוי 

לאנשים יכולת הסתגלות מדהימה המסייעת בהתאמה והסתגלות למצבים שונים, סביבה משתנה, אירועים חסרי שליטה ושינויים  נוספים. ההסתגלות קלה יותר כאשר השינויים הם הדרגתיים ובתוך תהליך. שינוי פתאומי, קשה יותר להסתגלות וקבלה.

נכון שיכולת הסתגלות נחשבת לתכונה חיובית וחלק מחוסן נפשי של האדם. לא תמיד אלה פני הדברים: אנשים מסתגלים לנסיבות חיים מורכבות ובעייתיות, כאשר הן  המתרחשות באיטיות ובהדרגה, מבלי להרגיש כמעט. רק כאשר עוצרים ומתבוננים בתוצאה, לא תמיד מבינים איך הגעת לשם. . לעתים מדובר במצבים שיש בהם פוטנציאל לסכנה פיזית, נפשית ובריאותית.

ישנם החווים מצבי  אומללות הנמשכים לאורך חודשים, שנים ואף עשורים. ישנם המסוגלים לקבל ולחיות  בצער, תסכול וכאב, כאילו מדובר בגזירה משמיים. יש פעמים שהאומללות משרתת את תחושת הקורבנות  של  האדם - נקודתית או במהלך חייו. שינוי  מצריך  פעולה.

חשוב להבין שכדי לשרוד, יש לפעול. קיים הבדל מהותי בין הבנה ומודעות לבין פעולה מעשית לשינוי. פעולה ונקיטת עמדה, עשויים לעורר פחד וחרדה. לכן, יש הנוטים  לשמר דפוסים מוכרים גם כאשר אינם יעילים ומזיקים. דפוסים קבועים ומוכרים  ומעניקים סוג של לכאורה, בטחון.  

שינוי נחווה כחוסר ודאות וחשש מהתוצאה, יציאה מאזור הנוחות. מדובר בעיקר,  בעבודה עצמית של לקיחת אחריות והבנה  שיש גם לאדם עצמו, אחריות למצב אליו הגיע. במצבים מאתגרים, שווה לצאת מהמקום המוכר והבטוח ולהתנסות בפעולה אשר עשויה להעצים את תחושת המסוגלות. לא תמיד יתרחש שינוי מיידי. אבל לעיתים קרובות, עצם הפעולה מעצימה ומחזירה שליטה (חלקית או מלאה), תחושת ערך וביטחון העצמי. במקביל, פעולה עשויה להשפיע על מערכת היחסים.

אנשים נשארים במערכות יחסים קשות מסיבות רבות: ילדים, כסף, פחד מבדידות, פחד מהידרדרות כלכלית, מהלא נודע, משיפוט , תקווה לשינוי ועוד. אלה הכוחות המשאירים אנשים בתוך מערכות יחסים לא בריאות. במקרים רבים, ניתן לערוך שינוי מתוך מערכת היחסים מתקיימת,  לנסות לגרום לה לעבוד טוב יותר או לחלופין להגיע למסקנה ברורה שלא ניתן לעשות דבר ויש לתכנן עתיד אחר.   

מערכת יחסים קשה מביאה לכאב, מלכוד, כעס, טינה, עצב ודיכאון.  כאב עשוי להיות מניע לפעולה לשינוי, כאשר אנו הופכים למרכז תשומת הלב של עצמנו וממוקדים בשינוי שאותו אנו עושים, ופחות במה שהאחר עושה לנו. זו איננה הבטחה חד משמעית לשינוי, אלא אפשרות ליציאה מהקיבעון. האחריות לרווחתנו הרגשית והפיזית, היא בעיקר עלינו.  לשם כך, חשוב לגייס סביבה תומכת ומפרגנת, לעשות עצירה מתודית ל"חישוב מסלול מחדש".

מצבים בהם  רק אחד מבני הזוג עושה שינוי בן הזוג האחר עלול להרגיש מאוים,  ולהביא להידרדרות ביחסים. אצל רבים, שינוי הדרגתי, מותאם ומודע (של אחד הצדדים), מביא לפריצת דרך ולקשר מיטיב, גם אם לא תהיה זוגיות מושלמת.  

לעיתים ישנו חוסר התאמה בסיסי ופערים שאינם ניתנים לגישור. גם המטפל המוכשר ביותר והזוג החרוץ ביותר לא תמיד יכולים לדעת בוודאות לאן התהליך יוביל. ללא קשר לתוצאה. עצם ההשקעה בקשר ומתן סיכוי  שהקשר יעבוד, מעניק תחושה שנעשה מאמץ כנה לשינוי וקבלה גם את מה שלא ניתן לשנות ולעשות החלטות בהתאם.

טיפול הוא תהליך מאתגר  הדורש כנות  ונכונות לשינוי בדפוסים מקובעים.  כמו: האשמה ושיפוטיות יתר, העדר הקשבה ונכונות לשינוי, אי הכרה בפגיעות שלך ושל האחר וכו'. בנוסף, הבנה והכרה במערכות ההגנה אשר שרתו מרבית החיים ולעיתים קרובות פגעו במערכת היחסים.

נסה לבחון, בישרות לב ובכנות, את האפשרויות וההחלטות שעליך לקחת, קח אחריות עליהן. כששני אנשים עושים בחירות מושכלות וטובות, שינוי יתרחש.