בעולם הבא לא ישאלוני: מדוע לא היית משה רבנו? אלא ישאלו – מדוע לא היית זושא?
(ר משולם זושא מאניפולי המאה ה18)
שחיקה וחינוך
יש כל כך הרבה סיבות לשחיקה בעבודה ובכלל: ריבוי מטלות, שינויים מהירים ורבים, תחושת אי ודאות, חוסר סיפוק מקצועי ואישי, חיפוש קיצורי דרך, גלישת העבודה לחיים הפרטיים, עיסוק במקצוע שאינו מתאים לנו ועוד ועוד. על כל סעיף ניתן להכביר מילים ומחקרים ללא סוף, אפשר אפילו ללמד ולאמן אותנו כיצד ניתן לארגן נכון יותר את חיינו על מנת שנספיק יותר, נהיה יעילים, נהיה מכונות, ומכונות משוכללות ככל שיהיו, נשחקות לאורך השנים.
...אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים... (מסכת סוטה יא ב)
למה מצופה ממני בכלל לתפקד כמכונה, לעמוד בהספקים, למה אני מצפה ממי שתחת אחריותי לתפקד כמכונה ולעמוד בהספקים, למרות התסכול והשחיקה שאנו חשים מול המפעילים שלנו, אנחנו נוהגים באופן זהה כאשר אנחנו מפעילים אחרים. הפכנו לאוטומט, בחזקת, נפגעתי, אז שכולם יפגעו.
אנחנו חיים בדור, שלא מתקנים מכשירים מקולקלים, זורקים אותם לפח, אפילו כלי רכב יוגדרו כלא ראויים לתיקון כאשר התיקון עולה על 40-60 אחוזים מערך הרכב, הכל הפך לזול אפילו החיים עצמם.
תוצר הלוואי הוא העצב, וממנו הדרך הבטוחה לבדידות ולדיכאון המייאש, כמו מכור, כל עוד אני בתוך התזזית יש תחושה מדומה של סיפוק, סיפוק מיוחד במינו המאלץ אותי לפרסם אותו ברבים שכולם יידעו, ואז מגיעה הנפילה, היא מתחילה בחוסר סיפוק, בציניות ובעצב המשתק. התערבות חיצונית לעיתים עוזרת, אך מצאתי ששימוש בה רק מרחיק אותנו מהטיפול הנכון בבעיה, לעיתים עד לגיל הפנסיה, ואתו ההתמודדות האמתית.
אז מה אומרת חוכמת הדורות?
ברוב התרבויות המסקנות די ברורות, בירור והגשמת היעוד העצמי, חיים מוסריים שראוי לחיות, קביעת גבולות ברורים והליכה בתלם, מטרות על נשגבות, יעדים אישיים.
גם אלו שבחרו לא ללכת בתלם, הולכים פשוט בתלם אחר, שנמצא למרבה הפלא בקרבת התלם המקורי, המשמש כאמת מידה לדרך החדשה, והליכה, כל הליכה, יוצרת בסוף שחיקה, עייפות ומצבי המתנה, לא לחינם מצבי ההמתנה ממושכים קרויים בשפת הטיילים, הישרדות, ומעצם הגדרת המילה ,הישרדות, היא מייצרת מצבי סיכון רבים הבאים לידי ביטוי בתחושת ניכור, בדידות, ובניסיונות להתנתק מהמציאות באמצעים מגוונים, כמו, אלכוהול, סמים, עולם וירטואלי ועוד התמכרויות מגוונות.
לי אין ספק שאיבדנו את הדרך, מבחן התוצאה, מעיד על כך. אז כמו בכל מסע, ננסה לחזור לנקודה האחרונה בה היינו בטוחים בעצמנו, אולי לא היינו בטוחים בעצמנו כלל, והנקודה האחרונה הייתה בכלל בחיי הורינו או אולי סבותינו. אולי הגיע הזמן להודות בטעות ולבקש עזרה, כדאי ממישהו שהוא לא כמונו, כי אנחנו יודעים הכל, אנחנו לא מודים בטעות, אנחנו יודעים להתמיד גם בדרך שאנחנו לא מכירים ושוחקת אותנו לגמרי, עקשנים ממש, והמישהו הזה, כדאי שיהיה מישהו שאוהב אותנו באמת, ואין לו את הצורך לתקן את חייו דרכינו וגם לא לתקן אותנו, אנחנו לא באמת מקולקלים, בסך הכל טעינו, אולי זקן חכם, אולי ילד קטן, או אולי מישהו אחר...
נדמה כאילו האדם משחק שחמט עם האלוהים, כאשר האל משחק לטובת האדם, והאדם משחק לרעת עצמו? (הרהג).
נצח גולי
