זהירות סכנה - חשבונות משותפים של הורים וילדים 

כולנו מכירים את המושג "חשבון משותף". בעולם העסקים מדובר בחשבון בין שותפים, בעולם שמעבר לעסקים הכוונה לחשבון המשותף לשני בני זוג. לא בהכרח נשואים.

במאמרנו זה לא נתייחס לחשבון משותף עסקי, אלא לחשבון משותף משפחתי.

לחשבון משותף יש יתרונות, כגון: נוחות ניהול החשבון (במקום לנהל ולבדוק שני חשבונות פרטיים) , עמלה אחת ולא שתי עמלות אילו היו לבני הזוג שני חשבונות פרטיים, ולפיכך, אין פלא שמרבית הזוגות (ולפחות המבוגרים בינינו...) מנהלים חשבון משותף.

ברם, מעטים מודעים לסכנות החמורות הטמונות בניהול חשבון משותף, ובפרט בחשבונות משותפים בין הורים לילדים.

במאמר זה נסקור הסכנות במצב של צירוף צאצא לחשבון משותף, תוך שנציע פתרונות:

1. חוסר ידיעה אודות סיבת צירוף הצאצא לחשבון משותף:

צירוף צאצא לחשבון משותף של הוריו , או מי מהם שנותר בחיים, נעשה בד"כ מחמת אחת משתי הסיבות הבאות: מטעמי נוחות או מתוך כוונה להעניק הכסף לשותף החדש.

'טעמי נוחות' - מה זה ?

ההורים , או מי מהם שנותר בחיים, מבוגר/חולה/תשוש או הצופה שהוא עומד להיות כזה במועד מתקרב, מחליטים שיהא להם יותר קל אם צאצא יטפל להם בחשבון: יביא להם כסף, יטפל בפירעון חשבונות וכדו'. בהתאם, הם פונים לבנק ביחד עם הצאצא הנבחר בבקשה לצרפו כשותף לחשבון. הצאצא נותן דוגמת חתימה, כולם אף חותמים על סעיף אריכות ימים, וכתוצאה מכך הצאצא נהפך לבעל זכויות (וחובות) בחשבון המשותף לכל דבר וענין.

ברור במצב זה כי מטרת ההורים בצירוף שותף לחשבון כי ישתמש בכסף אך ורק עבורם, לנוחיותם בלבד, ולא עבור עצמו. למרבית הצער, לא תמיד זה כך.

רובכם חושבים מיד על הסכנות המקובלות: משיכת כספים מהחשבון ע"י ילד לא הגון, הסתבכות אחד מהשותפים לחשבון (ולשם הדוגמא נקצין ונאמר שהבן נהיה חדל פירעון/פושט רגל) המשפיעה במישרין על השותף האחר לחשבון.

זה נכון, אך יש סכנות נוספות, מהותיות ביותר, שרבים לא מודעים להם:

(1) ההורים/ההורה הולך לעולמו, ואז מתברר שהצאצא השותף רוקן את החשבון בין בסמוך לאחר פטירת ההורה או אף לפני כן, כשהוא "רואה את הסוף":

אספר, כקוריוז, מקרה בו טיפלתי, בת צורפה כשותפה לחשבון הוריה. אחיה גר רחוק מההורים. פעולותיה הכספיות בחשבון המשותף כל עוד האב חי היו מינוריות. עם פטירתו, ובשעה שהם הייתה חולה ודיכאונית, הבת משכה מהחשבון המשותף מיליונים (!), השקיעה בחשבונות שונים  על שמה, תוך כדי יצירת פעולות רבות להסתרת היעד הסופי להעברות הכספים.

האם נפטרה. הבן בא לקבל ירושה.. דמיינו לבד את ההמשך.

במקרה מכוער אחר ייצגתי סבתא קשישה במלחמה משפטית מול נכדותיה: מספר שנים לפני כן נוכח מחלתה שמנעה ממנה לצאת מהבית, היא מינתה אחת מבנותיה שגרה בסמוך, כשותפה לחשבון, מטעמי נוחות. לאחר מספר שנים הבת נהייתה דמנטית, בנותיה מונו כאפוטרופסויות וחיש מהר רצו מחצית מהכסף (הרב) שבחשבון המשותף, אותו חסכה סבתן במשך עשרות שנותיה...

במקרה זה, למרבית המזל, הסבתא עדיין הייתה כשירה להעיד (נפטרה בסמוך לאחר המשפט, בני המשפחה בטוחים שזה משברון לב), ובית המשפט האמין לעדותה המרגשת: קבע שהחשבון שלה בלבד והורה לבנק למחוק את בתה מהחשבון. ברור שהמצב היה עלול להיות שונה אלמלא העידה.

במאבק זה, משפטית, שאר היורשים טוענים שהצאצא- השותף לחשבון - גזל את הירושה שלהם, בעוד שהצאצא השותף טוען שההורים הפכו אותו (ודווקא אותו) לבעל חשבון מתוך כוונה מפורשת לתת לו את הכסף אם יקרה להם משהו, והראיה - נתנו לו זכות חתימה בלתי מוגבלת לפעול בחשבון.

ברם, מאבק זה חורג מהר מאוד מהמסגרת המשפטית נטו: מתחילה מלחמת עולם. קשה לתאר את מלחמת היצרים. כל השנאה/קנאה /תחרות מגיל אפס של הצאצאים מתעוררת לתחייה.

גם כשמגיעים לפיתרון משפטי, בפס"ד או בגישור, היחסים הבין-משפחתיים נהרסים.

מניסיון רב שנים בטיפול בסכסוכים משפחתיים מכוערים אלו, המשלבים משפטית את הפן של דיני ירושה עם דיני בנקאות,  אחת הבעיות המרכזיות הנה - איתור כוונת ההורים/ההורה בצירוף הצאצא כשותף לחשבונם.

אבהיר: הגם שמסמכי הבנק שותקים בענין והם לקוניים, הרי שמשפטית , על פניהם, הם מביעים כוונה משפטית של ההורים למתן זכויות לצאצא בחשבונם. למתן הרשאה בלתי מוגבלת לפעול בכספם, וברי שיש לכך משמעות משפטית.

בנסיבות אלו, שאר היורשים מנסים לאתר ראיות/אסמכתאות על מנת לשכנע שצירוף הצאצא נעשה מטעמי נוחות בלבד, ולא מתוך כוונה להקנות לו זכות בכסף.

חברות וחברים - אל תחשבו 'אצלי זה לא יקרה'. 'אני מכיר את הילדים שלי, הם לא יריבו על כסף'...

מניסיון עצום אומר לכם כי סיטואציה זו מתרחשת בכל העדות ובכל הזרמים. הכסף מעוור, והפרצה (השותפות בחשבון) מקנה הזדמנויות לעשות מעשים שבאופן הרגיל לא היינו מעלים על דעתנו, כלשון חז"ל "לא עכברא גנבא, חורא גנבא" (לא העכבר הוא הגנב, אלא החור הוא הגנב), כלומר: האשם הינו בפרצה.

אך איך סוגרים פרצה זו ?

פתרונות אפשריים:

(א) ההורים יביעו עמדתם בכתב ביחס לצירוף צאצא לחשבונם: בין במסמך שישאירו, נושא תאריך וחתימה, ובין בצוואה בה יבהירו את הדברים על בוריים.

(ב) טרם צירוף הצאצא כשותף לחשבון, הוא יחתום על מסמך בו הוא מבהיר ומסכים לכך שצירופו נעשה מטעמי נוחות בלבד של ההורים, ולמן ההורים, מבלי שהוא יקבל זכות כלשהיא בכספים שבחשבון.

(ג) והפתרון הפרקטי ביותר: ככל שכוונת ההורים הנה "מטעמי נוחות" - שיתנו יפוי כח בחשבון, ולא יצרפו את הצאצא כבעלים.

2. מעבר הצאצא השותף בחשבון לחו"ל במשך השנים:

ע"מ להבהיר בעיה זו אתחיל בסיפור מעשה שהיה, וכך היה: ידידת משפחתי, ניצולת שואה קשישה, שהתאלמנה לפני עשרות שנים, צירפה בסמוך לפטירת בעלה את בנה, כשותף לחשבונה בבנק, עם סעיף אריכות ימים, "למצב אם יקרה לי משהו", כלשונה.

במרוצת השנים, בנה עבר לגור ולהתפרנס בארצות הברית. הוא גר שם כבר כ- 40 שנה, תוך שנהג להגיע, לעיתים רחוקות ביותר, לבקר את אימו בארץ.

לפני כשבועיים היא סיפרה לי, בטרוניה, שפקידת הבנק סגרה לה את כל הכסף שבעו"ש, בפיקדון, מבלי שהיא תבקש זאת, וכעת אין לה כסף ע"מ להתכלכל. בנה בדיוק הגיע מחו"ל, אך זה 'לא בראש שלו' להתעסק עם הבנק.

סייעתי לה לפתור הבעיה.. תוך כדי, הבזיקה במוחי המחשבה שהבנק כלל לא יודע שבנה עבר לארה"ב, הוא עלול לגלות זאת, והתחלחלתי. פעילות חשבונה תוקפא מיידית ! היא לא תוכל למשוך שקל, במצבה ...

למי ש'לא בעניינים' אבהיר: לפני מספר שנים נכנסו תקנות  FATCA לתוקף, תקנות שמקורן בארה"ב, ומטרתן להילחם בהון השחור. התקנות דורשות מכל בנק בעולם, הרוצה לעבוד עם המערכת הבנקאית האמריקאית, לשתף פעולה עם התקנות.

התקנות דורשות, מכל בנק כאמור, לבדוק בכל חשבון שיש אצלו, האם מי מבעלי החשבון הינו בעל זיקה לארה"ב (תושב/אזרח), וככל שכן - עליו למנוע פעילות בחשבון עד אשר אותו לקוח ימציא אישורים (רבים, מורכבים ומעיקים) משלטונות המס ורו"ח בארה"ב , שהוא משלם את כל המסים כחוק.

בנק ישראל אימץ הוראות אלו, ביחס לבעל חשבון הגר בכל מדינה זרה ולא רק בארה"ב, וכופה זאת על כל המערכת הבנקאית בישראל.

אדגיש, מניסיון לקוחותי,  כי השגת המסמכים הנדרשים הינה סיזיפית, ממושכת, כשהבנק דורש כל פעם עוד מסמך ועוד מסמך.

ניסיונות "לרכך" את דרישות הבנק ו/או להילחם בו מועדות לכישלון. הסנקציה על הבנק בהפרת תקנות FATCA כה חמורות, שהבנק מעדיף להילחם בלקוח או אף להפסיד אותו, ובלבד שיישר קו עם הדרישות, ולא יסתכן בסנקציה מבנק ישראל.

אחזור למעשה: שאלתי אותה אם הבנק יודע שבנה גר בארה"ב, והיא השיבה שהיא חושבת שלא. כשהבן צורף הוא גר עימה. למיטב זכרונה במשך השנים הבן כלל לא היה בכלל בבנק. היא הוסיפה וסיפרה לי, כמשיחה לתומה, שלמחרת בערב הבן טס בחזרה לארה"ב.

הסברתי לה את הסיכון החמור ומשמעויותיו אם הבנק יידע שבנה תושב ארה"ב, והבהרתי שהיא חייבת לבטל מיידית את החשבון המשותף, ע"י הוצאת הבן מחשבונה. היא ביקשה שאסביר זאת לבן.

יצרתי קשר מיידי עם הבן, אמרתי לו "תעזוב את הכל. סע לבנק עם אמא ובקש לצאת מהחשבון, ושלא תעיז לספר שאתה גר בארה"ב".

הסברתי לו מדוע, והוא נדהם. כמו רבים וטובים אחרים, הוא כלל לא ידע על התקנות, ועל הסיכון החמור הנובע מהם.

אחרי מספר שעות הוא התקשר אלי, ואמר: "הצלת לי את אמא. התחילו לשאול אותי איפה אני גר. התחמקתי כפי שהזהרת אותי. סגן המנהל בא לתחקר אותי, ולמזלי קראו לו באמצע למשהו אחר, והצלחנו להשלים את הפעולה. אני מחוץ לחשבון". נשמתי לרווחה.

כעת, שערו בנפשכם כמה אלפי/עשרות אלפי חשבונות משותפים כאלו, שנפתחו בבנק לפני שנים, יש, ומאז הצאצא פרח כנפיים ועבר לחו"ל. מי מהם מודע לסיכון הכלכלי להורה ? כמה מההורים יוכלו להסתדר חודשים בלי יכולת למשוך כסף מחשבונם ? מפחיד !

הפתרון המרכזי למצב זה  הינו הגברת המודעות. אם אתם מכירים מישהו שנמצא בסיטואציה זו - ספרו לו על הבעייתיות, ותמליצו לו לפנות מיידית לייעוץ עם עו"ד המתמחה בבנקאות, ע"מ לנסות ולהקדים תרופה למכה.

ברור כי לא בכל מקרה הבנק לא יודע על מקום מגורי הצאצא, וצריך לכלכל את הצעדים בתבונה. סוף מעשה במחשבה תחילה .

משרדנו מתמחה בדיני בנקאות ויענה בחפץ לב לפניות בעניין.