בזמן האחרון שודרו בנטפליקס שני סרטים על אנשים שרימו אנשים אחרים.
הסרט הראשון העונה לשם "נוכל הטינדר" עוסק בשמעון חיות המוכר בשם "סיימון לבייב" אשר הורשע בכך שהונה נשים ברחבי העולם.
הוא ריצה תקופת מאסר בישראל, והיום הוא חי כמו מלך (מנהל משא-ומתן עם גורמים מסחריים בינלאומיים לכתיבת זכרונות או לחילופין לעשיית סרט על חייו), הוא מתכנן קריירה פוליטית בעתיד ,וזוכה לראיונות מלטפים בתקשורת הישראלית.
רוב האנשים שצפו בסרט חששו למעמדה של ישראל בעולם לנוכח התחזקות גל האנטישמיות במדינות שונות.
אך מה שצריך להדאיג כאן, זה היחס המלטף לאדם שלא מביע חרטה על מה שעשה.
הסרט השני הוא למעשה מיני-סדרה תיעודית על אנה סורוקין העונה לשם "להמציא את אנה" אשר מספר על צעירה שהוליכה שולל את אצולת הממון האמריקנית.
סורוקין הורשעה ונידונה ל-12-4 שנות מאסר.
היא השתחררה מהמאסר אחרי ארבע שנים וקצת , ואז היא נעצרה מחדש, בידי רשויות ההגירה.
בימים אלו, היא מנהלת עכשיו מאבק נגד גירושה לגרמניה, המדינה שבה גדלה.
בדומה לשמעון חיות גם אנה סורוקין חתמה על חוזים עם חברות בינלאומיות לצורך כתיבת ספר, מחזה, הפקת תוכנית מציאות אודות חייה המרתקים.
אך בהבדל קטן אחד: בניגוד לחיות שלקח את רוב הכסף לעצמו, במקרה של סורוקין הכסף הועבר לקרן לפיצוי הקורבנות וכשכר טרחה לעורך-הדין שייצג אותה במשפט (מבלי שיש לה גישה לכסף).
מה שצריך להטריד בסיפורים האלה הוא העובדה שמרבית האנשים המפורסמים הנאשמים בעבירה כזאת או אחרת מקבלים פרס על החטאים שלהם ,והם אפילו לא טורחים להביע חרטה על מה שעשו.
כך למשל, עלתה השבוע בחברת "הוט" הסדרה על משפחת רפאלי וסביר להניח שהאם ציפי והבת בר לא תבענה חרטה על-כך שהורשעו בעבירות מסים קשות.
וכן העובדה שהשופטת אתי כרייף זוכה למעמד של סלברטאי למרות שאינה כזאת.
יש דין אחת לאנשים מהשורה ,ודין אחר לאנשים מפורסמים.
בעוד אדם מהשורה נאלץ לעבור תהליך שיקום ממושך ןולהביע חרטה על מעשיו, האדם המפורסם לא נאלץ להביע חרטה על מעשיו והוא למעשה חוזר לזירה כמנצח.
חשוב לציין בהקשר זה כי קיים פער מובנה בין העונש שנותן השופט לבין הלקח שנלמד בזירה הציבורית.
כדי לגשר על הפער המציאו בשעתוחברי-הכנסת את המושג קלון, אשר מתייחס למה שיעשה הנאשם לאחר ריצוי עונשו.
אם הוא איש ציבור הוא לא יוכל לחזור ולקבל משרה ציבורית במשך שנים.
היות שתרבות הסלבריטאי טומנת בחובה כללי התנהגות שונים מאשר אלו המוחלים על האדם הפשוט לפיה לא מביעים חרטה על מעשים, לא מכירים באשמה ,לא לוקחים אחריות על שום-דבר.
אין ספק שדבר הזה צריך להדאיג את ראשי רשויות אכיפת החוק ואולי גם את השופטים עצמם אשר גוזרים עונשים קלים מדי על עבירות חמורות .
אני בלוגר וכותב באתרים שונים כגון: "פרשן","NEWS1 ", "מקושרים" ועוד. וכן אני סטודנט לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה.
