ההצלחה של שני שחקני השנה הראשונה בליגת הכדורסל הטובה בעולם 

שבוע האולסטאר של ליגת הכדורסל הטובה בעולם נפתח במשחק בין "הרוקיז" שהם שחקני השנה הראשונה של ליגת ה-NBA לבין "הפרשמן" שהם שחקני השנה השנייה של ליגת ה-NBA .

במאמר זה אציג שני שחקני "רוקיז" אשר משחקים את שנתם הראשונה בליגה הטובה בעולם.

                          ג'וש גידי

הכדורסל המודרני מורכב בין-השאר מרכזים גבוהים המנווטים את משחק ההתקפה של הקבוצות שלהם.

זה לא סוד שלשחקנים המסוגלים  למסור מעל לקו ההגנה של הקבוצה היריבה  יש יתרונות מובנים חשובים מאוד, ובעידן בו כולם לומדים להוביל כדור צצים עוד ועוד שחקנים שיכולים לעשות את זה. 

התואר הזה שייך לשחקן האוסטרלי בן ה-19 ג'וש גידי המשחק באוקלהומה סיטי .

הוא נבחר בדראפט האחרון על-ידי אוקלהומה ומייד הצליח להתאקלם בליגה הטובה בעולם.

 התחום הראשון בו מצטיין גידי הוא זיהוי יכולת המסירה, והביצוע שלה גם במצבים שהגנת היריב אינה מאפשרת זאת.

כמוכן, יש לו חוש לזיהוי רגעים לא צפויים למסירה מוצלחת, מה שהופך את התזמון שלו לאחר, לפעמים מהיר מהרגיל ולפעמים איטי מהרגיל, מה שמבלבל מאוד את ההגנות שמולו.

לכן הוא נחשב כאחד המוסרים הטובים בליגה זו.

התחום השני בו גידי בולט הוא תחום הריבאונד.

 יש לו חוש מיקום טוב והוא מקבל אישור להתגנב לריבאונד התקפה באופן עקבי.

שילוב של שאיבת הריבאונדים ומסירת האסיסטים הופך את גידי לשחקן שמתכתב עם טריפל דאבל באופן יום-יומי, הוא כבר הפך לשחקן הצעיר בליגה שמשיג טריפל דאבל ולפגרת האולסטאר יצא עם שלושה רצופים כאלה.

הנתון הבולט השלישי הוא זה שחסרלו והיא הקליעה מחוץ לקשת.

גידי  קולע שלשות ב-26.7 אחוזים, והאחוזים רק יורדים כשמדובר בשלשות חופשיות לחלוטין בקאץ' אנד שוט. יריבות מתעלמות ממנו לחלוטין כשהוא בלי הכדור. בהגנה הוא סולידי, יכול לשמור על כמה עמדות והוא מוריד את האחוזים של השחקנים שמולו, אבל הוא יכול להיות פאסיבי מאוד ולהיעלם בפינה למשך דקות ארוכות בלי להשפיע על משחק ההגנה.

                                אנפרני סיימונס

במשך שלוש וחצי עונות עושה רושם כי משהו לא התחבר אצל הגארד המוכשר של פורטלנד.

מדובר  בשחקן אתלט עם קליעה נהדרת מחוץ לקשת, ראיית משחק לא רעה וידיים ארוכות, אבל בדקות שהוא קיבל הוא נראה מהוסס ופאסיבי.

הוא נבלע בתוך קבוצת פלייאוף ששני הכוכבים שלה משחקים בעמדות שלו ובסגנון שלו והסתפק בתפקיד של סותם חורים בדקות המנוחה שלהם.

בשלב מסוים זה קרה: הרגע הזה הגיע בעקבות ההשבתה של דמיאן לילארד, שקרתה בדיוק במעבר בין 2021 ל-2022.

ההסבר הטוב ביותר למטאמורפוזה של סיימונס הוא שלילארד העביר אליו את הכוחות שלה במעבר השנה הקלנדרית.

המספרים של סיימונס ב-23 משחקים בשנת 2022 הם: 23.6 נקודות ב-46.4 אחוזים מהשדה, 4.4 שלשות ב-41.8 אחוזים ו-6.1 אסיסטים למשחק.

פורטלנד ניצחה 12 מ-23 המשחקים האלה והפכה לקבוצה אתלטית ומהירה.

השלשות שקלע סיימונס כתוצאה מכדרור הן הסיבה המרכזית שהוא  הפך לשחקן התקפה משמעותי ב-NBA.

וכן, מאז השינוי שהוא עבר סיימונס  זורק 5.5 שלשות כאלה למשחק וקולע אותן ב-38.1 אחוזים (לעומת 27.4 בחלק הראשון של העונה ו-33.6 בעונה שעברה).

שילוב הכמות והאיכות נדיר מאוד.

זאת היות ורק שמונה שחקנים לקחו יותר מ-5 שלשות למשחק בעלייה מכדרור בתקופה הזאת, האחוזים של סיימונס שניים רק לאלה של דונובן מיטשל.

כדאי להתעכב על עוד שמות ברשימה הזאת: סטף קרי, ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ' וטריי יאנג. יחד עם מיטשל, אלה לא רק רוב הגארדים-סקוררים המובילים בליגה, אלה שחקנים שהפכו את היכולת לקבל חסימה ולעלות לשלשה באחוזים טובים לבסיס של כל משחק ההתקפה של הקבוצה שלהם.

ברגע שהמהלך הזה עובד, ההגנה חייבת להגיב וזה פותח אפשרויות אחרות.

אם סיימונס מסוגל לשמור על שילוב הכמות והאיכות, זה אוטומטית הופך אותו לכוכב פוטנציאלי.