ניתוח מעמיק של הסכסוך הרוסי-אוקראיני 

אחד השאלות שאמא שלי שאלה אותי הוא למה פוטין החליט עכשיו לפלוש לאוקראינה.

ההסבר הקצר הוא שהכלכלה הרוסית נמצאת במשבר קשה ובאוקראינה יש מחצבים שבהם יכולים הרוסים למלא את הקופות שלהם.

ההסבר הארוך הוא שמאז שפוטין עלה לשלטון בשנת 2000 הוא שאף לאחד מחדש את ברית-המועצות אשר התפרקה תשע שנים קודם לכן (כיום עושה רושם שרוב המדינות הן פרו רוסיות להוציא אוקראינה וליטא).

פוטין זוכר למשל שבשנת 1919 פלשו לרוסיה שני כוחות משלוח של צבא ארה"ב זאת במסגרת כוח רב-לאומי כדי להתערב במלחמת האזרחים ולהילחם נגד הבולשביקים.

סביר להניח שבארצות-הברית איש כמעט לא מכיר את משלחת "דב הקוטב" , כפי שנקרא הכוח האמריקני שנחת בעיר ארכנגלסק, אבל ברוסיה לא שוכחים ולא סולחים – לא על 1919, ולא על שנים אחרות בהן פלש צבא זר לשטחה של רוסיה כמו נפוליאון בשנת 1812 ,או פלישת הגרמנים במסגרת "מבצע ברברוסה בשנת 1941.

זה לא סוש שבמובן מסוים, מרבה פוטין מרבה לשכתב את ההיסטוריה הרוסית.

הוא עושה זאת לא כי הוא חי בעבר  אלא כי הוא נשבה על ידו, היות והטראומה ההיסטורית מעצבת את הזיכרון הלאומי הרוסי.

היא שוכנת בתת-המודע הקולקטיבי ולא מרפה, ומעוותת את המציאות באמצעות חרדות בלתי הגיוניות אך גם בלתי נמנעות.

חשוב לציין כי כל ניתוח היסטורי של הפלישה הרוסית לאוקראינה חייב להתחיל מהבנת אותה טראומה, המתוארת כמעין מצב פתולוגי של תפיסת הביטחון הרוסית.

ומרגע שבוחנים את המלחמה דרך השקפה זו , היא מצטיירת כהרבה יותר מורכבת: אמנם אכזרית, לא מוסרית ולא חוקית – אך לא בלתי רציונלית מבחינה אסטרטגית.

עם כל הצער שבדבר, אוקראינה היא זו שמשלמת את המחיר על כך. אם מנתחים את המצב מנקודת מבט מערבית, ניתן לראות כי גוף נאט"ו היא בסך הכל ברית הגנתית שנועדה להכיל את ברה"מ במלחמה הקרה ולהגן על אירופה כיום. אך מנקודת מבטם הנוירוטית של פוטין ותומכיו, היא מייצגת את ההפך: ברית של מעצמות מערביות – ומתקדמות הרבה יותר – שמאיימת להפיל לו את השלטון ולסכן, שוב, את הריבונות הרוסית. העובדה שלנאט"ו אין כיום שום כוונות או תוכניות לתקוף את רוסיה לא תנפץ את העדשות הפרנואידיות שדרכן רואה הקרמלין את העולם: שם מביטים לעבר סלובודן מילושביץ' בסרביה, סדאם חוסיין בעיראק ומועמר קדאפי בלוב – כולם היו בני ברית קרובים של מוסקבה – ורואים מה עלה בגורלם. המשותף להם היה שכולם הופלו, או לחילופין  חוסלו, בחסות נאט"ו וארה"ב. לסיכום ניתן לנתח את שתי ההשקפות כך: אמריקה ואירופה רואות ב"נאט"ו" גוף המגן עליהם כנגד הכיבוש הרוסי, ואילו פוטין רואה ב"נאט"ו" גוף שהמטרה שלו לחסל את שאיפות האיחוד של ברית המועצות כפי שהכרנו אותה בעבר. ועד שתפיסה זו לא תשתנה אוקראינה תמשיך ללקק את פצעי המלחמה.