תיקוף (הכרה ותוקף) הוא אחד המרכיבים המרכזיים במערכות יחסים בריאות; מדובר בפעולה של הקשבה וקבלה של האחר ושל עצמנו. אין מדובר בהסכמה או אישור, אלא דרך לתמוך ולהקשיב כדי להבין. במילים פשוטות, תיקוף משקף את מה שהאחר ואתה עשויים להרגיש, גם אם עמדתכם ודעותיכם שונות. בתיקוף ישנה אמירה שגם אם קיימים ביניכם חילוקי דעות – היחסים ביניכם חשובים מכל.
כולנו חווים ומרגישים. חשוב לכבד ולהבין רגשות אלה. גם אם קשה לנו להכיל ולהקשיב, חשוב ללמוד לעשות זאת, מבלי להתעלם מהקושי של האחר ושלך. הדברים אמורים גם ביחס לילדים. תיקוף והכלה, ללא שיפוט ומתן עצה, הם הדרך לרכישת בטחון לחלוק מחשבות או חוויות עם ההורים.
האשמת אנשים שחווים רגשות שליליים היא חסרת טעם. איננו יכולים לבקש ממישהו להפסיק להרגיש באופן מסוים, משום שהתחושה כבר התרחשה ואי אפשר מייד לשנות אותה. שום מאמץ לא יכול לבטל את האירוע. מגיע זמן, מאוחר יותר שאפשר לנסות לתת פרשנות חדשה, להציע אפשרות נוספת לאירוע.
במחקר שנערך נמצא שאנשים למעשה הרגישו עצובים יותר, כאשר אחרים ציפו מהם להרגיש חיוביים. הרגש עצמו איננו הבעיה – ההתנהגות הנלווית אליה היא שעלולה להיות הרסנית. לכן, לעודד אנשים להדחיק ולהימנע מרגשות, עלול להביא לתוצאה הפוכה. הדרך להתייחס למי שחווה רגשות שליליים היא לתקף את מה שהוא מרגיש ברגע נתון.
בכל גיל, כשאדם כואב, הוא זקוק לדעת שהוא לא לבד. שמישהו חולק איתו חוויה משמעותית לו. לכן, אל תנסה להתעלם - הבט לאחר בעיניים, גם כשהכאב שלו עוצמתי, אין זה משנה – גבר, אישה או ילד. כשאתה כואב ופגוע, מצא אנשים היכולים להסתכל לך בעיניים ולתקף את הרגשתך.
כשאנו מבינים שבני האדם דומים זה לזה, אנחנו מבינים גם שטבעי שירגישו לזמן מה "נמוך" ואז יחזרו להתנהגותם הרגילה. אמפטיה כתחושה נובעת מההכרה בהבנת הקיום האנושים והיחסים בין בני האדם.
במחקר נמצאו תגובות פיזיולוגיות לתיקוף. בעיקר כאשר אנשים השתמשו במילים מתקפות את רגשותיו של האחר ("גם אני הייתי מרגיש תסכול וכאב..."} בניגוד לאמירה לא מתקפת (כמו: "אל תיקח אותו ברצינות... יעבור... היית צריך...תחזיר לו"). במחקר נצפה שינוי בקצב הלב, בכל אחת מהאמירות.תגובות לא מתקפות התקשרו להשפעות שליליות וקצב לב מואץ.
באותו מחקר נמצא כי תגובות מבטלות ולא מכילות, משפיעות (מטבע הדברים) על קושי בויסות רגשי, בעיקר אצל בני נוער. השיח הופך להגנתי ותגובתי, בלי יכולת להקשיב ולנהל דיאלוג. לעומת זאת, החוקרים מצאו שבני נוער אשר הוריהם או דמות משמעותית אחרת נותנת תוקף מתוך קשב כנה ועמוק, יכולת הוויסות שלהם טובה יותר, מרוצים ומגלים סיפוק ביחסיהם עם הוריהם. כלל זה חל על כלל מערכות היחסים.
תיקוף כולל:
• הצטרפות לנקודת מבט של האחר: איך החוויה מרגישה? מה מלווה את החוויה? האם המצב רגעי או מתמשך? שאל, האם הוא זקוק להקשבה או לעצה?
• הימנעות משיפוטיות: הנח בצד את המחשבות, העצות והערכים. פשוט התמקד בהקשבה לנקודת המבט של האחר. התגובה צריכה להיות קצרה, מכילה וכזו העשויה להרגיע את איש השקט.
• התחברו לרגשות שלכם, איך הייתם מרגישים אם הייתם בנעליו של האחר. בדקו ברגישות ובסקרנות כנה מה האחר מרגיש, איזו חוויה הוא עובר? נסה להתחבר אליה מבלי להיכנס לעצות וביקורת.
• תקשר את הבנתך ביחס למה שאחר מרגיש, במקום תגובה אוטומטית ואמירה לא מתקפת. נסה לשקף את הרגשות, אם באופן מפורט או בקצרה.
כבני אדם הנמצאים בקשר (ילדים, בני זוג, חברים, עמיתים, בני משפחה), אף פעם לא מוקדם מידי לתרגל תיקוף. עם ילדים מתן תיקוף מגיל צעיר מאפשר הקמת בסיס חיוני לתקשורת פתוחה ובטוחה. בסופו של דבר, תיקוף חיוני לטיפוח מערכות יחסים בריאות וטובות.
*המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.
חוה אוסטרובסקי פסיכותרפיסטית עו"ס קלינית m.a. בעלת קליניקה פרטית במרכז הארץ. עובדת עם יחידים זוגות ומשפחות, הנחיית קבוצות, הדרכת הסטודנטים והדרכת עובדים סוציאליים. נסיון רב במסגרת שרותי בריאות הנפש הציבוריים.
פייסבוק: https://www.facebook.com/havaosMSW
אתר: טיפול פרטני (אישי), זוגי ומשפחתי | טיפול זוגי במרכז הארץ
