כשר, בהשגחת הרשות הפלסטינית 

רקע

בעת האחרונה, דחה בית המשפט העליון עתירה של יבואנית בשר לא כשר, שהתכוונה לשווקו בשטחי הרשות הפלסטינית (1).

העותרת טענה כי מגבלות הדין הישראלי, ביחס ליבוא בשר לא כשר, אינן צריכות לחול כשמדובר ביבוא לשטחי הרשות, ואולם בית המשפט דחה את עתירתה, ולא אפשר את שחרור הבשר.

• ·     מה היה סיפור המקרה?

העותרת, יבואנית מזון, ביקשה לייבא 1,300 טון בשר לא כשר בחודש מרץ 2021, לצורך שיווקו ברשות הפלסטינית. המשלוח הגיע לנמל חיפה וחלקו לנמל אשדוד, ורשות המכס לא אישרה את שחרורו.

היבואנית טענה כי בשנים עברו, כדוגמת 2016-2017, היא קיבלה ממשרד הכלכלה רשיונות ואישורים לייבא בשר לא כשר לשטחי הרשות הפלסטינית, וכי בעת האחרונה השתנתה המדיניות ולא ניתן לה אישור כזה.

היבואנית טענה עוד, כי תושבי הרשות הפלסטינית אינם מעוניינים בבשר כשר, על כן כל המגבלות המוטלות על יבוא בשר לא כשר, לא צריכות לחול במקרה הזה.

המדינה טענה כי בעבר, היבואנית ייבאה בהתאם לכמות שאושרה לה ברישיון, ובשנת 2021, היא ייבאה כמות העולה על מה שצוין ברישיון וזו הסיבה לכך שלא אושר שחרור המשלוח.

• ·     מה פסק בית המשפט?

ראשית, ציין בית המשפט כי מדינת ישראל והרשות הפלסטינית מתנהגות כמעטפת מכס אחת, כך שכל דיני היבוא החלים במדינת ישראל, חלים גם את היבוא לשטחי הרשות הפלסטינית.

כך, בית המשפט קבע כי גם חוק בשר ומוצריו, 1994, האוסר יבוא בשר לא כשר לישראל (למעט חריגים), חל גם על יבוא בשר לא כשר לשטחי הרשות הפלסטינית.

בית המשפט ציין עוד, כי על פי הסכם פריז משנת 1994, שקבע את מעטפת המכס, קיים חריג המאפשר לייבא לרשות הפלסטינית כמות מוגבלת של 12,500 טון בשר בשנה, מבלי לעמוד בדרישות חוקיות היבוא של מדינת ישראל (וביניהן, דרישת הכשרות), ובלבד שהיבואן הצטייד מבעוד מועד, לפני היבוא, ברישיון יבוא מיוחד שכזה.

בית המשפט התרשם כי היבואנית קיבלה בעבר רשיונות ליבוא בשר לא כשר בהתאם למכסה השנתית המותרת שבהסכם פריז, ובחלק מן המקרים אף מעבר למכסה המותרת, בהתאם לסעיף 2(ג)(2) לצו יבוא חופשי.

בית המשפט קיבל את עמדת המדינה ולפיה ההיתר שניתן ליבואנית מעבר למכסה המותרת בהסכם פריז, על סמך צו יבוא חופשי, ניתן בטעות ובחוסר סמכות, ועל כן לא ניתן להסתמך על אישור זה בציפייה לעתיד. בית המשפט קבע כי צו יבוא חופשי אינו יכול לגבור על חקיקה ראשית (חוק הבשר).

בית המשפט קבע כי במקרה הנוכחי, במשלוח שיובא בשנת 2021, הכמות שיובאה חורגת מן הכמות שהוקצתה ליבואנית ברשיונות על פי הסכם פריז.

בית המשפט קבע כי על פי הדין, קיים חריג ולפיו שר הכלכלה מוסמך להתיר יבוא של חלקי פנים של בשר לא כשר בכמות מסוימת, אך חריג שכזה לא קיים ביחס לחלקים אחרים של בשר.

בית המשפט קבע עוד, כי המכסה של 12,500 טון בשר לשטחי הרשות הפלסטינית, שלפיה ניתן שלא לעמוד בדרישות הדין הישראלי, מחולקת על ידי הרשות, ולמדינת ישראל אין נגיעה בכך.

בית המשפט ציין עוד, כי אין זה מתפקידו להתערב בהסכם פריז שבין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית, שכן מדובר בסוגיה פוליטית מדינית שקשורה למו"מ בין הצדדים.

בית המשפט סיים באומרו כי אם המדינה תתיר באופן חד פעמי את שחרור הבשר לרשות הפלסטינית, מה טוב, אך אם לא, אין ביכולתו של בית המשפט להתערב בנושא.

על כן, העתירה נדחתה והעותרת חויבה בהוצאות של 5,000 ש"ח.

• ·     מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?

כפי שניתן לראות, מדובר בפסק-דין של בית המשפט העליון, שמהווה הלכה מחייבת. בעבר הלא רחוק, ניתנו פסקי-דין דומים גם בערכאות נמוכות יותר, גם בקשר ליבוא בשר לא כשר לשטחי הרשות הפלסטינית, וגם בקשר ליבוא לשטחי מדינת ישראל (2). ניכר כי בתי המשפט חוזרים על הקביעה, כי אם הסכמי פריז שבין ישראל לרשות הפלסטינית קבעו מעטפת מכס אחת, הרי שהדין הישראלי לגבי יבוא בשר לא כשר, חל גם כשמדובר ברשות.

לדעתי, בכל הכבוד הראוי, מדובר בקביעה פשטנית למדי, שמתעלמת מכך שסוגית הכשרות לפי הדין הישראלי, אינה רלוונטית כשמדובר בצריכה על ידי תושבי הרשות.

משמעות פסק-הדין היא שתושבי הרשות הפלסטינית ישלמו מחיר גבוה יותר בעד צריכת בשר כשר, ותישלל מהם האפשרות לצרוך בשר לא כשר, רק משום מעטפת המכס שבין ישראל לרשות.

לדעתי, ניתן להשוות מקרה זה, לדרישות הסימון של מוצרים שקיימות בדין הישראלי. סימון מוצר בשפה העברית, שמחויב על פי הדין בישראל, כולל חוברת הוראת בשפה העברית, יכול להיות לא רלוונטי כלל כשמדובר במוצר שישווק אך ורק ברשות הפלסטינית.

כך למשל, בתאריך 30.5.22 חוקקה מדינת ישראל את: צו התקנים (פטור מחובת סימון בשפה העברית), תשפ"ב-2022, שקבע כי למעט מוצרי מזון, מוצר שמיועד לצריכה בשטחי הרשות, פטור מסימון בעברית אם הוגשה בעניין זה בקשה מבעוד מועד.

יתכן שגם נושא הכשרות בהקשר לשטחי הרשות הפלסטינית, מצריך חשיבה מחודשת. אם החשש הוא מפני זליגה של בשר לא כשר משטחי הרשות לשטחי ישראל, הרי שניתן לחשוב על אמצעי אכיפה אחרים וחלופיים, במקום לאסור את היבוא לרשות.

הפניות:

(1)בג"צ 1038/22 חברת אלפלוגה למוצרי מזון נ' משרד הכלכלה והתעשייה ואח', פסק-דין מיום 2.6.22, כבוד הרכב השופטים: מינץ, שטיין וכנפי-שטייניץ. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד נדים מסרי והאלה חמדאן. למדינה: עו"ד שרון הואש-איגר ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה.

(2)למשל:

עת"מ (מחוזי ירושלים) 47198-06-21 חברת ואדי נאחל נ' משרד הכלכלה והתעשייה מדינת ישראל (24.1.22).

עת"מ (מחוזי ירושלים) 23628-12-19 אל-נל יבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה (23.6.20). ערעור נדחה בהסכמה בע"מ 5191/20 (12.7.21).

עת"מ (מחוזי ירושלים) 56812-03-19 אל-נל יבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה (30.5.19). ערעור נדחה בע"מ 3956/19 אל-נל יבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה (16.2.20).