"הציור צריך להיות כדור הרגעה למוח היגע מיום העבודה של אדם בימינו" - הנרי מטיס
זו כנראה ההגדרה הטובה ביותר ל"תמונה יפה" שאמורה להיות "קישוט" לבית.
תמונה "יפה" צריכה להיות מושכת את העין, מעניינת, מרגיעה.תמונה של דבר יפה כמו פרח - זה תעוד של דבר יפה ולא צילום יפה כשלעצמו
רוב מה שמוגדר כ"תמונה יפה" אצל הצופים זו תמונה שרגע הצילום שלה אינו שיגרתי, שהנושא אינו שיגרתי, שעבודת הצלם אינה שיגרתית, או בפשוטת - תמונה שיגרתית לא יכולה להיות "תמונה יפה",
תמונה יפה תהית מצולמת ברגעים שהם בודדים כמו שקיעה, כמו ירח מלא, כמו ארוע של פעם בשנה או פעם בחיים, - ליקוי ירח, זיקוקין-די-נור ביום העצמאות, מדורות ל"ג בעומר, או נושא שהוא יחודי כמו מבנה ספציפי - מיגדל איפל למשל, מפל מיים מסויים או נוף מסויים.
בחלק מהמיקרים זו תהיה תמונה מוזמנת לפי גודל, פרופורציות, נושא, צבעים, - בכל מיקרה כזה העדיפות צריכה להיות אחת משתיים- או מסירת תמונה קיימת של הצלם שאושרה ע"י הקונה לפני הדפסה לגודל מלא, או תאום עם המזמין מראש לישור-קו מה בדיוק רוצה הלקוח כדי למנוע חוסר הבנה ועבודה לשוא, העדיפות תהיה לפני הצילום סקיצה של מה שהולך להתבצע וחתימה של הלקוח שזה מה שהוא רוצה , בעדיפות - לעבוד מול המעצב ולא מול הלקוח הסופי,
תמונה אמנותית זה סיפור אחר לגמרי, בעיקרון ל"אמנות" אין הגדרה, הסיבה פשוטה - האמנות זה דבר מתפתח ומשתנה עם הזמן, מה שפעם היה אמנותי יכול היום להיות מוגדר אחרת ודברים שהיום מוגדרים כאמנות פעם היו מוגדרים אחרת, כמו למשל פסל "רדי מייד"- "המזרקה" של מרסל דושן,
מצד שני יש הגדרה (לפחות זמנית-מודרנית) למה זה "אמנות טובה", אמנות טובה צריכה להיות חלק מהשיח האמנותי העכשוי, משפיעה, לא חקינית, לא מושפעת משינויי תפיסה עם הזמן,מעבירה מסר,
לאמנים שזכו להכרה (עיניין בעיתי כלעצמו, מה זה אמן ומה זה אמן טוב) יכולם להפוך ל"פורצי דרך" - "אונגרד" ולפתוח קו חדש באמנות שמבוסס בעיקר על זה שהם מוכרים ומוערכים מעשיה שלהם בעבר, מי שטוען ש"פיקסו זה קישקושים" צריך להבין שהלגיטימציה שלו ל"קישקושים" כ"אמנות" נובעת מההכרה בו כאמן דגול לפני שהתחיל לקשקש, והאמנות שלו נחשבת לטובה מהסיבות שהעלתי- משפיעה, לא חקינית וכדומה, אמנים אחרים התמקדו יותר בהעברת מסר - כריסטוף - "אפשר לעטוף כל דבר" כל דבר היום זה חפץ שניתן לעטוף ולסחור בו, עדי נס - "ההיסטוריה חוזרת" מה שהיה הוא זה מה שיש רק מנקודת מבט שונה,
צלם צריך איפהשהו לקבל בינו לבין עצמו החלטה מה הכיון שהוא שואף להגיע אליו - מכירות או גלריה-מוזאון, זה פשוט לא אותו כיון צילום, השקיעה הכי מדהימה בעולם עם פינגוינים על הר קרח צף לעולם לא תביא צלם למזאון גדול אם אינו מוזאון לטבע, ותמונה של חייל במלחמה ברגע שנורה (למרות זה יותר "תעוד" מ"אמנות") של רוברט קאפה יכולה לפאר מוזאון - אבל אני מניח שלא סלון ,
ההבדל העקרוני בין שתי הגישות זה מטרת הצילום ואיך מגיעם לתוצאה הרצויה, ככול שמדובר בצילום "יפה" הצלם חייב להכיר את הציוד והיכולות שלו ,וככול שיכיר טוב יותר את הציוד (מישהו קרא פעם את כל הספר של המצלמה?) יוכל לנצל אותו טוב יתר בתנאים שאינם אופטימליים, בדרך כלל השיפוט העצמי של הצלם למה "יפה" יכולים לענות על הצורך של קישוט לסלון , מצד שני מי שמתכון להגיע לצילום אמנותי אמיתי חייב ללמוד תולדות האמנות גם כדי להבין מה הכיון האמנותי העכשוי, גם להבין איך לדבר עם גלריה, גם כדי להבין איך למקד את המסרים שלו כולל כתיבה עליהם ב"הצהרת אמן", גם כדי ללמוד מה נעשה בעבר כדי לא להפוך ל"חקיין" ביחוד כשחלק מהחקניות נובעת ממה שנחשפנו לו ועדיין שוכן בתת-מודע גם אם השאיפה זה להיות "מקורי",
בהצלחה
צלם טכני-מדעי, עוסק באמנות
