ככל שאני מתבונן באנושות ומאבחן את התנהלותה האופיינית, כך מתגבשת בתודעתי תפישה שונה מהמקובל ביחס לסיפור המקראי של הגירוש מגן עדן.
לעניות דעתי הגירוש של אדם וחווה מגן עדן לא היה אקט פיזי של סילוקם מהגן הקסום, אלא מהלך אלוקי של חסימה רוחנית, דהיינו, בורא עולם חסם את הדרגות הרוחניות של תודעתם, כך שלא יהיו מסוגלים ליהנות מפלאי הגן בעודם ממשיכים להסתובב בו.
מתוך נחיתותם הרוחנית הכפויה שוב לא היו מסוגלים לזהות את סגולותיהם של עץ הדעת וכן של עץ החיים, כך ששוב לא היה חשש שיימשכו אליהם בניגוד לצו הבורא.
כמאמר ירמיהו: "בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה", שבו מוחה הנביא כנגד התפישה של ענישת בנים על חטאי אבותיהם, כך גם בורא עולם לא התכוון להעניש את צאצאי אדם וחווה בגין חטאי הוריהם.
מן הסתם, הוא הציב רף רוחני גבוה לצאצאי אדם וחווה, האנושות כולה, כך שכל אלה המתעלים מעליו ייהנו מנפלאותיו של גן העדן שבתוכו הם שרויים, ואילו כל השאר לא יבחינו בכלל בקסמי גן העדן סביבם, כלומר, יחושו מגורשים מגן העדן בעודם נמצאים בתוכו.
מתוך ההתבוננות בבני אדם סביבי, מובן לי מאליו שרובה המוחלט של האנושות נמצאת עדיין מתחת לרף הרוחני הגבוה שהציב בורא עולם לצאצאי אדם וחווה במעמד הגירוש הרוחני מגן העדן.
אך אותו מיעוט יוצא דופן של בני אנוש, שהתברכו בסגולות נפש של התעלות מעל הרף הרוחני שניצב בפני האנושות מאז ימי קדם, מתפעמים בכל יום מחדש מגן העדן הפורח סביבם, ומברכים מידי יום על נס בריאתו.
יחד עם זאת, אותם בני אנוש יחידי סגולה, שניחנו במעלות הרוחניות מעל ומעבר לכלל בני מינם, גם רואים כיצד טורחת האנושות להחריב בשיטתיות דורסנית את גן העדן הקדמוני על כל נפלאותיו.
הם גם מבחינים כיצד האנושות, ממש כמו הוריה הקדמוניים אדם וחווה, שקועה בזלילה חסרת אבחנה של פירות עץ הדעת, דהיינו, התעסקות אובססיבית במניפולציות המחקר המדעי וכל התוהו-ובוהו הטכנולוגי המתלווה אליה, וכמו בימי גן העדן הקדמוני, זלילת פירות עץ הדעת יוצרת משיכה בלתי נמנעת לעץ החיים, דהיינו, הישגי המדע נוטעים שאיפה באנושות לחתור לחיי נצח.
כאמור, כדי למנוע את הגישה של אדם וחווה לעץ החיים, גירש אותם בורא עולם מגן העדן, דהיינו חסם את תודעתם בפני ספירות רוחניות גבוהות כך שתיחסם מודעותם לנפלאות הגן השמיימי. אכן, סיפור אנושי שאינו נגמר.
גן העדן שלי למצער כלל איננו משתווה לשפע הססגוני של יערות עבותים, לגנים מפוארים משופעים בפסיפס מפעים של שלל פריחות או לאפרי דשא מרהיבים המשתרעים אל מעבר לאופקים. הגן הקטנטן שלי בסך הכל מסתכם בארבעה צמחי עציץ: לימון, דקל ננסי, ורד המדבר ופלומריה.
אך גם גן עדן זעיר כזה, צנוע עד מאוד, הוא מקור להשראה מתמדת. עץ הלימון כבר החל לפרוח, ורד המדבר כבר מנץ בניצנים ראשונים של פריחת הקיץ המרהיבה שלו, וגם הפלומריה כבר הצמיחה עלים עם בוא האביב ועוד מעט תתחיל לפרוח גם היא בלבלוב בשום של פרחים קסומים...
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
