הפיל, ההורה, המחנך ומה שביניהם 

הרבה דובר על כמה המחנך עשוי להשפיע על התלמיד (בהקשר הזה כוונתי להשפעה חיובית בלבד).

בואו נדמיין פיל אפריקני, גדול ממדיו. כשמסתכלים עליו אנו רואים רק פן אחד של פיל (תלוי מאיזו זווית מסתכלים): החלק הקדמי או אחורי, צדדיו או טלפיו. לא ניתן להקיף במבט אחד את כל הפיל על כל פארו, הדורו וגודלו. אלא אם כן נשב עליו.

הורה עצם היותו ההורה של הילד, מעורב רגשית בגידולו וחינוכו ולעיתים אינו פנוי לראות את ילדו כיצור פלא עם כל החוזקות, כישרונות ומקומות משופשפים דהויים ומחוספסים.

עצרו. אין בכוונתי לטעון כי אנו ההורים עיוורים חלקית עצם היותנו הורים. לא מדובר כאן על אגנוזיה חזותית (כמו בספרו של אוליבר סאקס "האיש שחשב שאשתו היא כובע"). רק מחנך כבן אדם מהצד, שמתקשר עם הילד על בסיס יומיומי, אמור ומוטב שיראה את הילד כייצור שלם על כל היבטיו (המחנך הוא זה שיושב על הפיל).

ארנסט בקר, שזכה בפוליצר על ספרו "הכחשת המוות", טבע מושג "מיוחדות קוסמית", כלומר משהו מיוחד בכל בן אדם שמבדיל אותו ממיליארדי אנשים אחרים (תכונת אופי, כישרון, חיתוך עיניים, צורת מבט, יכולת מיוחדת, צבע שיער לא רגיל וכו'). מניחים לחשוב כי מי שאמור לאתר את המיוחדות הקוסמית בילד הינו ההורה של אותו ילד. לעיתים זה קורה. במשפחות בהן שוררים יחסים שפויים בריאים תומכים מלאי חום ואהבה. כמה יש כאלו?! יש. אך גם במשפחות טובות שכאלו לא תמיד ההורים פנויים רגשית, פיזית ומנטלית להסתכל על הילד בפרספקטיבה ההוליסטית.

יש גם לא מעט משפחות, בהן היחסים הינם מדכאים, מסרסים, תחרותיים ואז מי שחשוב וקריטי לגורלו של הילד שיגלה ויגרה אותו בהתאם למיוחדות הקוסמית שלו הינו המחנך: גננת, מורה, מחנך כיתה, מנהל בית ספר, מאמן, מדריך נוער

.

ד.א. לעיתים זה יכול להיות שכן או הולך רגל אקראי (המתערב האנונימי). ובחזרה למחנך, הוא זה שגם יספר לילד עליו ולא יוותר לו. יש לו את הפריווילגיה להיות פנוי רגשית לראות את הילד במלואו. על מנת להיות מחנך כזה עליו לדאוג להתפתחות אישית ומקצועית באופן קבוע בנוסף לתנאי בסיס הכרחי והוא לאהוב את הילדים, לאהוב להיות איתם. כנ"ל ואף עוד יותר לגבי הילדים עם צרכים מיוחדים.

לפני כ-10 שנים הגיעה לגני ילדה בשם קרולינה (שם בדוי). אז היא הייתה בת 3. אמה אנגלייה ואביה ממוצא מרוקאי. משפחה דתית. הוצע להם לא פעם להפיל את העובר בטענה כי "היא לא תלך, לא תדבר ובכלל תהיה צמח. כולה חולה". ההורים לא הסכימו. אכן, הילדה נולדה מאוד מעוכבת התפתחות: לא דיברה, לא הלכה והייתה מאוד חולה. לקראת גיל 3 היא החלה ללכת ולהשמיע קולות. כשהגיעה לגן הייתה מפוחדת ועצורה. הזכירה גוזל שנפל מהקן שאינו יודע מאומה על החיים מחוצה לו.

לקרולינה הייתה מחלת כליות רצינית. והיה ברור שבתוך תוכה מתחבאת לה נפש מצלצלת וססגונית שמחכה לפרוץ החוצה. לקראת סוף שנת הלימודים הילדה דיברה במשפטים שלמים, מלאת ביטחון עצמי נעמה ותבעה את מבוקשה בחן ובקסם אצילי. החיות שלה ואופן הצגתה העצמית לעולם היו מיוחדות מאוד. על המחנך לא רק לגלות, אלא גם להפוך את המיוחדות הקוסמית, הפוטנציאל של הילד ליישום מעשי שירקם בתוך האישיות של הילד ויהפוך לחלק ממנו. וזה יכול לקרות רק עם הרבה עבודה משני הצדדים: המחנך והילד.

הפסיכולוג פריץ פרלס, שתרם רבות לחקר האדם אמר וקבע "כבוד למאמץ ועמל כי אין דבר יותר אימפוטנטי מפוטנציאל".

והנה גישת שלוש אותיות "פ":

פיל - לראות את הילד על כל היבטיו (להיות בעמדה של היושב על הפיל)

פוטנציאל - לגלות את המיוחדות הקוסמית, הפוטנציאל הייחודי שלו

פייטר- לא לוותר לילד ועליו. לילד עם התפתחות נורמטיבית ולילד עם צרכים מיוחדים.