הלן סיקסו: על המדוזה שהפכה מצפרדע לנסיכה
הלן סיקסו - סופרת, פילוסופית, מחזאית, מסאית ופמיניסטית בת 85. יהודייה שנולדה באלג'יריה ובבגרותה עברה לצרפת. על תפיסותיה המקוריות אפשר ללמוד ממאמרה הייחודי "צחוקה של המדוזה", העוסק במרכזיות הקונפליקטים ובסוגיות הגוף והשפה שבחברה המערבית.
סיקסו דנה במאמר בשליטתה של התרבות המערבית הגברית בחיי הנשים, וקוראת לשחרורן משליטה זו. לתפיסתה, אף השפה המערבית היא גברית וככזו היא מדכאת את הנשים. סיקסו מעניקה לגוף, על חושיו ותשוקותיו, מקום מרכזי בשחרור האישה, והיא אף מחברת בין הגוף לבין הדיבור והשפה כאשר היא כותבת כי "האישה...חייבת בדחיפות ללמוד לדבר. אישה ללא גוף...אינה יכולה להיות לוחמת ראויה.
סיקסו איננה מתארת רק את הקונפליקט הקיים בין דיכוי האישה לבין הצורך בשחרורה, אלא קוראת לשינויו המהפכני. לדבריה, על החברה המערבית להפסיק לראות באישה מי שמעניקים לה משמעות על פי ערכי פאלוס וגבריות, אלא לראות אותה כמי שהגיון קיומה ופעילותה נמצא בה עצמה. סיקסו לא מסתפקת בכך, אלא קוראת גם לשחרור הגבר מהנורמות הגבריות, ולכך שהיחס אליו יתממש על פי ייחודו, יהא זה גברי או נשי. יש לבטל את מלחמת המינים ואת ייצוגה הפלוצנטרי כך, שגם האישה וגם הגבר יקבלו את משמעותם המינית בדרך ניטרלית וייחודית מרובת-פנים ופלורליסטית, שאין בה שליטה ודיכוי.
הממד המהפכני של דברי סיקסו מתבטא גם באופיו של האקטיביזם הנשי שהיא מציגה במאמרה. על דרך הניגוד, גם במיתוס של אדיפוס ניתן מקום מרכזי לאקטיביזם של הגיבור, הוא אדיפוס, אבל זהו אקטיביזם הנתון לדטרמיניזם אלוהי שחרץ את גורלו לשבט, ולכן זהו אקטיביזם אימפוטנטי ואף קטלני.
לא כן האקטיביזם הנשי שבשמו כותבת סיקסו, שכולו מהפכה מנטלית ומעשית, כדבריה: "על הנשיות עוד צריכות הנשים לכתוב כמעט הכול....לא על הגורל, אלא על הרפתקה... אין ההתעברות תלויה בגורליות".
סיקסו משבצת תפיסה זו בתפיסה רחבה יותר של קיום חופשי אנושי, שבו הרוב לא ישלוט במיעוט, מעמד – במעמד, ולאום בלאום. בתהליך זה יש לכתיבה ואף למשוררים תפקיד בלעדי: "היו משוררים...רק המשוררים...רק המשוררים..." ; בכך מזכירה סיקסו את דבריו של המשורר האירי שיימוס היני בטקס קבלת פרס נובל לספרות (1995), לפיהם "השיר....[גורם] לכיול מחדש של העולם עצמו. אנו רוצים [שיפעל] כמו ההלם החשמלי שמשיב את הלב המפרפר לקצב הראוי לו". בכך מעניקה סיקסו את הכוח למיעוט החלש– הנשים והמשוררים, ומציעה לאמץ מבט חדש על היררכיית הכוח שבחברה שלנו, ועל כוחה של החולשה כביכול
מי היא, אם כן, האישה על פי סיקסו? זו היא האישה היפה מלאת החיים והארוס והמיניות; היא המדוזה היפה והצוחקת, האישה-הנחש. זו האישה, שאיננה המדוזה המאיימת במיתולוגיה היוונית שמאבנת את כל המביטים בה, ואשר הגיבור פרסאוס הורג אותה. היא זו ששערותיה נחשים, נחשים שהם מקור כוח כמו הפין הגברי, והיא זו ששיתפה פעולה עם הנחש בסיפור גן העדן כדי להעניק את התרבות למין האנושי.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
