מובחנות בזוגיות או בעסק שלי - מי אני?
מערכת יחסים זוגית מורכבת משני אנשים. מערכת יחסים זוגית מורכבת משנים שהם שונים.
מערכת יחסים זוגית מיטיבה מורכבת משניים שהם שלמים כל אחז בזכות עצמו.
הרבה מערכות יחסים נופלות למלכודת הרומנטית שמספרת לנו שאנחנו חצאים ובלי החצי השני חיינו לא שווים כלום. המלכודת שאומרת שאנחנו "בשר אחד".
רוני וטלי (מבוסס על סיפור אמיתי השמות בדויים והפרטים שונו) הכירו בצבא.
הם שירתו באותו בסיס ורוני הרבה לחזר אחרי טלי עד שנענתה לו ויצאה איתו. התאהבו עברו יחד את הטיול הגדול, לימודים חתונה ושתי לידות ובאמת הפכו להיות "בשר אחד".
הם הגיעו לבקש טיפול זוגי כי הם מאוד אוהבים אבל הם מרבים לריב על דברים קטנים שגורמים להם להיות כועסים, מרוחקים, אפילו מרירים למשך מספר ימים כל פעם. המריבות הלכו ותכפו, העוצמות גדלו ומשך הזמן של הניכור והכעס עלה ממספר שעות למספר ימים. כאשר הם הגיעו עבר בי הדימוי שהם "חיה דו ראשית" הרבה פעמים ששאלתי את רוני שאלה טלי ענתה במקומו וכך הוא הרבה לענות במקומה. כששאלתי אותה מה היא מרגישה לגבי נושא מסוים היא תמיד ענתה "אני מרגישה שהוא....." והפוך רוני היה תמיד עונה "אני מרגיש שהיא ...."
כמובן שאף אחד לא באמת יכול להרגיש שהאחר וכו' זאת פרשנות שמרבה להופיע כאשר בני הזוג מפנימים זה את זו כאילו הזולת הופך להיות חלק ממני.
כשמתאהבים זאת יכולה להיות הרגשה נהדרת, זה סיום הבדידות הקיומית האנושית, אבל הניסיון לחיות כך חיים שלמים נידון מראש לכישלון. החל מניהול הבית וכלה בניהול הזמן האישי. ניקח לדוגמה סיטואציה רגילה בחיי המשפחה של טלי:
יוצאת לקניות עם הילדים, הם קבעו להיפגש יותר מאוחר עם חברים וטלי מתעכבת. רוני חיכה לה ויצא מדעתו שהיא מאחרת, היא ידעה שהוא עלול לצאת מדעתו אבל היא חשבה שהוא יבין את המצוקה שהייתה לה עם הילדים ויעריך את הדבקות שלה במשימה המשפחתית לצייד את הילדים בבגדי חורף.
השיח של רוני היה כמובן "הבעיה שהיא תמיד מאחרת"
שאלתי אותו של מי הבעיה? והא טען שזה הבעיה שלו איתה או במקרה הטוב שזה הבעיה שלהם כזוג.
בתפיסה שבה כל אחד מבני הזוג אחראי על הרגשות שלו אני אומר לרוני "זה שטלי מאחרת זה הבעיה שלה, הבעיה שלך רוני היא איך שאתה מגיב לזה"
כשאני שואל את טלי מה הבעיה אני מקבל תגובה דומה שהבעיה שלה זה שרוני מאוד מקובע, שהוא לא זורם, לא מבין שינויים והוא מלחיץ אותה.
במצב הזה אני אומר לטלי "זה שרוני מקובע נלחץ מלחיץ וכועס זה הבעיה שלו הבעיה שלך טלי זה איך את מגיבה לזה"
ההפרדה הזאת שלפעמים למי שלא מבין את זה עלולה להיתפס כאדישות הכרחית לניהול מערכת יחסים בריאה. לכל אחד מבני הזוג יש הזדמנות להתמודד ולהתפתח מול האתגרים שהאחר מציב לו.
במקרה שלנו גילינו שלרוני יש הזדמנות ללמד להתמודד עם מציאות משתנה עם שינוי בתוכניות ולטלי יש הזדמנות ללמוד על אסרטיביות הצבת גבולות ללא תחושות אשמה.
ברור שזאת רק דוגמה קטנה שיחסית קל לצלוח אותה אבל יש מקרים שבהם זוגות חווים אתגרים שנראים לכאורה בלתי פתירים. האשליה הזאת נובעת מההנחה המוטעית שזוגות צריכים לספק זו לזה את כל הצרכים שלהם.
אחד המצבים שאני בתור מטפל זוגי נתקל בו לא מעט הוא הקונפליקט המובנה של הצורך בביטחון מול הצורך בחופש.
מיה ושלום למשל הגיעו לפגישה ראשונה עם סימן שאלה גדול לגבי מערכת היחסים שלהם. זוג צעיר ומקסים עם ילד קטן שהתחילו לחשוב שהם לא מתאימים כי דברים בסיסיים לכאורה לא עובדים.
בבירור שערכנו הבנו שמיה חשה חוסר ביטחון ואילו שלום מרגיש שהחופש שלו נשלל.
פנינו לעבודה שבה מיה הבינה שהיא חייבת למצוא את תחושת הביטחון מתוך עצמה. הצורך של שלום לצאת עם חברים, הצורך שלו ללכת לגלוש בים, לא אמורים להשפיע על תחושת הביטחון שלה.
מצד שני שלום למד להבין שאת הצורך בחופש הוא צריך לספק לעצמו, הוא נשוי ואבא מבחירה חופשית שלו, הזמן שהוא מבלה בבית הוא מבחירה, השיבה הביתה למסגרת מסוימת לא שוללת ממנו חופש אלא מהווה פנים אחרות לחופש האמיתי שלו.
במערכת יחסים בריאה כל אחד עסוק בבעיה שלו ולומד להתפתח מתוך האתגרים שמערכת היחסים מציבה בפניו. במקרה שלנו שלום בהתנהגות שלו עזר למיה למצוא את הביטחון עם עצמה ללא תלות בעולם ואילו מיה בדרישות שלה אפשרה לשלום למצוא את החופש האמיתי שנובע מתוכו.
הכותב: אייל כצל'ה בשביל היחסים
אייל כצל'ה - מורה דרך לזוגיות מיטיבה
