המכס מצלצל פעמיים 

תקציר

בימים אלה (5.12.22), ניתן פסק-דין מעניין העוסק במערכת היחסים המשולשת שבין רשות המכס, סוכן המכס והיבואן.

מדובר במקרה בו היבואן שילם כספים לסוכן המכס עבור מסי יבוא, סוכן המכס קרס כלכלית, והמסים לא שולמו לרשות המכס.

בית המשפט דחה את תביעות היבואנים, ולמעשה, גרם לכך שהיבואנים נדרשו לשלם עבור מסי היבוא פעמיים, פעם אחת לסוכן (שקרס), ופעם שנייה לרשות המכס (1).

מעניין לציין כי בשנת 2011, במקרה כמעט זהה, הגיע בית המשפט לתוצאה הפוכה, קבע כי רשות המכס התרשלה ופטר את היבואנים מלשלם מסי יבוא פעם שנייה. 

מה היה סיפור המקרה?

חברת שי שירותים לוגיסטיים שימשה כסוכן מכס עבור יבואנים רבים. על פי ההסדר בינה לבין רשות המכס, ניתנה לה מסגרת אשראי של 2 מיליון ש"ח ליום. בשל כך שכללי המס"ב (מסלקה בנקאית) מאפשרים ביטול של העברה עד 5 ימים, למעשה ניתן לה אשראי של עד 10 מיליון ש"ח. החברה לא הפקידה ערבות בנקאית ורשות המכס הסתפקה בהתחייבות לשיפוי (ערבות צד ג') של בעל המניות בחברה.

סוכן המכס ייצג מספר יבואנים, אשר העבירו לו כספים לצורך תשלום מסי היבוא בגין שחרור משלוחים מן המכס. סוכן המכס הגיע לחדלות פרעון, וההוראות שנמסרו לבנק להעברת הכספים למכס, לא כובדו. גם בעל המניות שחתם על ערבות צד ג', הגיע לחדלות פרעון ולא היה ניתן לגבות ממנו את הערבות.

רשות המכס הוציאה ליבואנים אלה הודעת חיוב במכס (גרעון), וטענה כי לא שולמו מסי היבוא בגין המשלוחים, בשל אי כיבוד הוראת המס"ב.

היבואנים טענו, מנגד, כי הם העבירו את הכספים לסוכן המכס ואין הצדקה סבירה לדרוש מהם לשלם פעם שנייה את מסי היבוא. היבואנים טענו כי רשות המכס התרשלה בכך שלא פיקחה כראוי על פעילות סוכן המכס, לא דרשה מספיק ערבויות, ועל כן עליה לשאת בנזק. 

על כן, הגיעו היבואנים תביעה בסך כולל של כ-800,000 ש"ח.

מה הכריע בית המשפט?

ראשית, דחה בית המשפט את הטענה כי סוכן המכס הוא "שלוח" של רשות המכס, משמע, את הטענה, שכל כסף ששולם לסוכן, דינו ככסף ששולם למדינה. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהייתה התקשרות בין הצדדים שקבעה כך, או שהמדינה מינתה את הסוכן לקבל כספים בשמה. כמו כן, נדחתה הטענה כי סוכן המכס הוא "נאמן" שמחזיק את הכספים עבור המכס.

בית המשפט דחה את הטענה כי כאשר המדינה אישרה התרה של רשימון/הצהרה, היא בעצם אישרה שמסי היבוא שולמו לה, וקבע כי התשלום הוא עניין נפרד. 

בית המשפט דחה גם את הטענה החלופית כי היבואנים עומדים בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), בעיקר משום שהיבואנים לא הצליחו להוכיח שהמס הנוסף לא "גולגל" בעת המכירה. 

בשאלה העיקרית, קבע בית המשפט כי למכס יש חובת זהירות בהתנהלותה כלפי היבואנים:

"אני סבור שיש לנתבעת חובת זהירות כלפי היבואנים, המשתרעת באופן עקרוני גם על מערכת היחסים שבין היבואנים לבין סוכני המכס. חובת זהירות זו צריכה להיות מיושמת בצמצום ובזהירות, אך היא רחבה יותר מזו המופעלת במקרים בהם המדינה היא גורם מפקח או מאסדר גרידא".

אך לגופו של עניין, קבע בית המשפט שהמדינה לא התרשלה בפיקוח על סוכן המכס שי.

בית המשפט קבע כי ליבואנים עמדה האפשרות לשלם את מסי היבוא באופן ישיר ללא מעורבות של סוכן מכס. היבואנים טענו כי השתמשו בסוכני מכס גם כדי לקבל אשראי, וגם משום שזו דרך נוחה ונפוצה יותר מאשר התשלום באופן ישיר. על כן, בית המשפט קבע כי דרך זו הייתה נוחה להם יותר וזו הסיבה שבחרו בה.

בית המשפט ציין כי אילו רשות המכס הייתה דורשת ערבויות גבוהות מסוכני מכס כתנאי לפעילות, היא הייתה מוציאה מהשוק הרבה סוכנים, ואלו שהיו נותרים, היו מגלגלים את העלויות על הלקוחות והשירות היה מתייקר. לכן, ציין בית המשפט כי קיימים כאן שיקולים רבים כיצד יש להסדיר את תחום סוכני המכס, ודרישת ערבויות גבוהות אינה בהכרח השיקול המכריע.

בית המשפט ציין עוד, כי על פי הנתונים, בכל קריסה של סוכן מכס הנזק הוא כ-2 מיליון ש"ח וזו כנראה הקריסה הרביעית או החמישית מקום המדינה, בעוד שבשנה קלנדרית אחת, משולמים לרשות המכס מסי יבוא בסך של 50 מיליארד ש"ח. לכן, נקבע כי הסיכון בתשלום מסי יבוא דרך סוכן מכס, הוא קטן. 

לצד זאת, קבע בית המשפט כי על רשות המכס מוטלת החובה ליידע ולהזהיר את היבואנים בסיכונים הכרוכים בתשלום באמצעות סוכן מכס, על מנת לאפשר להם לבצע בחירה מושכלת מה הדרך הנכונה לתשלום. 

בית המשפט סיכם את ההחלטה העקרונית בשאלת חובת המכס, כך:

"למדינה יש חובת זהירות כלפי יבואנים, המשתרעת עקרונית גם על מערך היחסים בינם לבין סוכני מכס. חובת זהירות זו אינה כוללת מחויבות להטיל על סוכן המכס לספק בטוחות (כגון ערבות בנקאית) שיבטיחו את כספי היבואנים, וזאת בהתחשב בכך שישנן דרכים אחרות בהן ניתן לשלם את המס באופן בטוח. עם זאת, חובת הזהירות כוללת יידוע של היבואנים על הסיכונים בביצוע התשלום באמצעות סוכן מכס ועל אפשרויות התשלום האחרות הפתוחות בפניהן; בדיקה כלכלית מינימאלית של סוכן המכס; וכמובן, ככל שמגיע לידיעת המכס מידע שיש בו כדי ללמד על סיכון ממשי להתמוטטות של סוכן מכס, עליו לבחון אותו ברצינות על מנת לקבוע אם יש הצדקה לנקיטת צעדים שיקטינו את הסיכון של היבואנים, כגון חסימת האפשרות של הסוכן לשלם באמצעות מס"ב".

לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי ביחס לסוכן המכס שי: רשות המכס לא התרשלה כאשר דרשה ערבות צד ג' (התחייבות לשיפוי) מבעל המניות, במקום ערבות בנקאית, אף שזו ערובה פחותה יותר.

באשר לבדיקת איתנות פיננסית שערכה רשות המכס לסוכן המכס שי טרם הקריסה, קבע בית המשפט כי הבדיקה לא הייתה מספקת, נבדקו נתונים ישנים ולא עדכניים, ורצוי היה לשפר את הבדיקה. על אף זאת, הדגיש בית המשפט כי היבואנים לא הגישו חוות דעת מומחה נגדית מצדם, של רו"ח, שיסביר איזו בדיקה היה על המכס לבצע. כמו כן, לא הוכיחו היבואנים כי במועד הבדיקה, היה נתון מסוים שלא הצדיק המשך מתן אשראי על ידי המכס, בשים לב לכך שסוכן המכס התמוטט חצי שנה לאחר הבדיקה (ולא מיד). 

בית המשפט קבע עוד כי רשות המכס לא התרשלה בכך שלא הצליחה לקצר את משך ימי המס"ב לפחות מחמישה ימים, מאחר ומדובר בהסדר כלל-משקי והוכח כי המכס ניסה אך לא הצליח. 

על אף כל זאת, קבע בית המשפט כי רשות המכס הייתה צריכה להדגיש יותר בפני יבואנים את הסיכון שבתשלום באמצעות סוכן מכס. אמנם פרסמה רשות המכס חוזר באתר האינטרנט בנושא אמצעי תשלום, המדגיש כי התשלום באמצעות הסוכן אינו סופי, אך לדעתו של בית המשפט היה צורך לעשות דברים נוספים, כגון לדרוש שבמסמכים בין היבואן לבין סוכן המכס, יודגש עניין הסיכון שבתשלום.

בית המשפט היה ער לכך שפסיקתו שונה מפסיקת בית המשפט המחוזי בתיק ג'וניור קרטל (2 - ראו בהערות, להלן), וציין כי באותה עת אפשרויות התשלום של יבואנים היו מצומצמות בהרבה, עד כדי כך שלא הייתה ברירה ממשית אלא לשלם באמצעות סוכן מכס, ואילו כיום קיים מגוון רחב של אפשרויות תשלום. באם היבואנים בחרו לשלם באמצעות סוכן המכס, זה סיכון מודע שנטלו על עצמם ואין המדינה אשמה.

לאור כל זאת, דחה בית המשפט את תביעת היבואנים, אך נמנע מלחייב אותם בהוצאות משפט. 

מה ניתן להעיר על ההחלטה?

בשנת 2011 בתיק ג'וניור קרטל (2), בנסיבות כמעט זהות, הגיע בית המשפט המחוזי לתוצאה שונה. באותו מקרה, קבע בית המשפט כי רשות המכס התרשלה בכך שלא פיקחה כראוי על סוכן המכס ולא מנעה את קריסתו, ועל כן היא נושאת בתוצאות והיבואנים לא יידרשו לשלם מסי יבוא בפעם השנייה.

הסעיף המרכזי בפסק-הדין בבית המשפט המחוזי, היה:

"המכס התנהג אפוא ברשלנות כלפי התובעות. היה עליו כגוף מפקח, ולאור ניסיון העבר, להגן על היבואנים והתובעות בכללם ולהבטיח את הכספים שהן מסרו בידי סוכן המכס רפאל את רון. רשלנותו של המכס התבטאה בכך שלא לקח ביטחונות ריאלים מן רפאל את רון, איפשר לרפאל את רון אשראי ללא בדיקת נאותות כספית ראויה; העלה את תיקרת החיוב היומי מ - 600,000 ש"ח ל - 3,000,000 ש"ח ללא כל בדיקה כלכלית רצינית; הסכים להסדר מס"ב אשר אפשר לבנקים להחזיר הוראות מס"ב 5 ימי סליקה לאחר תשלום המס"ב מה שחשף את היבואנים לסיכון מחומש של 15,000,000 ש"ח; נמנע מלבצע פעולות הסברה אשר יבהירו לתובעות את  גודל הסכנה הפיננסית לה נחשפו; לא דאג להודיע לתובעות כי ביכולתן לבטל את הסיכון אם יעבדו בשיטת המס"ב הישיר; לא דאג להוציא נוהל לפיו כספי היבואנים יופקדו בחשבון נאמנות לטובת היבואנים שיופרד מהחשבון העסקי של סוכן המכס". 

רשות המכס ערערה לבית המשפט העליון, ובשנת 2013 בוטל בהסכמה פסק-הדין העקרוני, אך היבואנים עדיין קיבלו פטור מתשלום החוב. 

פסק-הדין הנוכחי בתיק ניסים פרג'ון הגיע, כאמור, לתוצאה שונה לחלוטין.

ניתן עוד לציין, כי בתאריך 20.7.22 פרסמה רשות המכס הנחיה באתר האינטרנט שלה, לפיה החל מתאריך 23.10.22, יוגבל השימוש במס"ב סוכן מכס עד לסכום של 50,000 ש"ח בלבד. בשלב מסוים, נדחה המועד לחודש פברואר 2023. הוראה זו נומקה ברצונה של רשות המכס למזער פגיעה בציבור יבואנים באירועי קריסה של סוכן מכס, ובעצם, לתמרץ אותם לעבור לשיטות תשלום אחרות ללא סיוע של סוכן מכס. 

הפניות:

(1)ת.א. (שלום ראשון לציון) 59139-10-15, 62291-12-16, 2666-02-17 ניסים פרג'ון מסחר 2000 בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 5.12.22, כבוד השופט אבי סתיו. היבואנים יוצגו בנפרד, ע"י עו"ד רענן בן ישי, רנון גורטנשטיין ממשרד גולדפרב זליגמן, גיא קדם. רשות המכס יוצגה ע"י עו"ד שרון ואלה מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי).  על פי הדין, היבואנים זכאים לערער על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי. 

(2) ע"א 6930/11 מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ נ' ג'וניור קרטל בע"מ ואח' (29.4.13); ת.א. (מחוזי מרכז) 1886-08-07 1906-08-07 ג'וניור קרטל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (26.6.11);