סיכום שנת 2022
שנת 2022 המשיכה להיות טובה ליקבים הישראלים, הקורונה אומנם נעלמה מחיינו עם תחילת המלחמה באוקראינה בתחילת השנה, אבל עד האביב היקבים המשיכו להנות מאלפי מבקרים שנדבקו בחיידק (היין). הייתה זו שנה שבה יקבים רבים החליטו לשפץ את מרכזי המבקרים שלהם, והבינו שהיין הוא דבר שולי בחוויה שהאורח הישראלי מבקש, וכוללת בעיקר אוכל, מקום בו הילדים יתרוצצו, ואפשרות לברוח מהלחץ היום יומי. הרגיעה ואיתה ירידה גדולה בכמות המבקרים, החלה כאשר השמיים נפתחו ואיתם הגיעו הטיסות הזולות לרחבי אירופה. על מנת "לסבר את האוזן", בחודש אפריל יצאו מהארץ כ- 685אלף אישה ואיש, ובחודש מאי נרשמו בנתב"ג 698 אלף יציאות לחו"ל. במחצית השניה של שנת 2022 נרשמה ירידה משמעותית במכירות היין, אבל כאמור היקבים עדיין נהנו מתוצאות החודשים הראשונים של השנה, ובודאי מאלה של שנת 2021, וזו תקופה שאני מניח לא תחזור, מפני שהציבור מיצה את הנושא. יקב שהצליח להגדיל את חוג הלקוחות שלו, עשה בחוכמה, ויקבים אחרים יצטרכו למצוא פתרונות שיווקיים, ונראה מה יילד יום.
מבחינת יצוא יין - שנת 2022 הייתה שנה טובה גם ליצוא, ובעיקר ביקבים הגדולים והחזקים, יקב רמת הגולן, יקב ברקן ויקב רקנאטי. כאשר בשוליים נמצאים יקבי בוטיק ויקבים בינוניים כמו קסטל, פלם, שילה ופסגות, שהמשיכו לשווק לחו"ל בכמויות בהתאם. השוק הסיני נעלם לחלוטין מהמפה, ואם עוקבים אחרי הכתבות שלנו בחמש השנים האחרונות, מבינים שמדובר בשוק שמעולם לא היה יציב לשום תעשייה. השוק האמריקאי הכשר המשיך לתמוך ביין הישראלי, אף על פי שחברת רויאל ממשיכה במגמה של שיווק יינות כשרים מרחבי העולם. זו תעשיה שנוגסת אט אט בתעשיה הישראלית, ואין לנו מה להלין על כך, כשהמחירים של היינות הישראלים מופקעים. אומנם השוק האמריקאי נחשב ל"פראייר", אבל תוך שלוש עד חמש שנים, לא בטוח שיהיה על המדפים בארה"ב מקום ליין ישראלי. מי שלא מבין את זה עכשיו וטומן ראשו בחול, יבין זאת על בשרו, אף על פי שמבחינת כמויות היין שמייצרים בישראל, לא בטוח שכל המאמץ לייצא שווה את התוצאות, ומדובר ביינות שיכולים להמכר בקלות בישראל. אם תשאלו את מנכ"לי היקבים, הם יתלוננו שאין להם מספיק יין, אז 20 האחוזים שמייצאים, יבלעו ברשתות השיווק שלנו בלי שום בעיה, ובא לציון (ויקביה) גואל. אנחנו לא צריכים להתרגש מכך שלא יהיו בחנויות היין ברחבי העולם, עוד חרמון של רמת הגולן או יונתן של רקנאטי, ובודאי שלא היין של ברקן, ואם אמשיך את הקו הזה, הרי רוב היינות שנמצאים על המדפים בחו"ל, הם יינות שחלקם מהווים בושה לתעשיית היין הישראלית. השנה כתבנו על "בראשית" - מותג היין שמשווק יקב ברקן. חשפנו את העובדה שזהו תירוש שמגיע מחו"ל, עובר בישראל התססה, ומבוקבק כיין חצי יבש או מתוק שנשלח לחו"ל. מדובר בסוג של חוצפה ישראלית שדורסת ברגל גסה את תעשיית היין המקומית, כי אם התירוש מגיע מחו"ל, היין אינו יין ישראלי נקודה. ברקן אינם היחידים שעושים זאת, ומי שמטייל באזור תעשיה דלתון, לא יכול שלא לראות את המפעל שנמצא ליד היקב החדש של רקנאטי. מפעל תעשייתי שמייצר עבור עשרות יקבים ישראלים, מיליוני בקבוקי יין שממותגים כיין ישראלי, ומשום מה הידיעה הזו לא זעזעה את אמות הסיפים של ענף היין, כפי שהייתה צריכה לעשות. אנחנו יכולים רק להבטיח, שגם ב- 2023 נמשיך לעקוב ולהתריע בפני ציבור חובבי היין, שעליכם להסתכל על התווית ולהבין שאם כתוב "יוצר עבור יקב ...", אזי מדובר בנוזל שאין לו אבא ואמא, ושרק התווית שייכת ליקב.
בציר 2022 הצליח מעל המצופה, השנה הייתה טובה לגפנים מבחינת מזג האוויר ונוחות הבציר, וייננים רבים דיווחו כי הם מצפים ליינות טובים מאוד. מבחינת הכמויות, לא השתנה דבר ועדיין נמשיך לייצר בסביבות 40 מיליון בקבוקי יין (לא כולל תירוש, כמובן), וכנראה שמגמת ה-5 ליטר לאדם, לא תשתנה בעשור הקרוב. גם היבוא לא עלה השנה ועדיין עומד על 20 אחוזים בשנה. לעומת זאת, סוגי היין השתנו, ואפשר לראות יותר יינות לבנים ויינות רוזה, עם תג מחיר של עשרות שקלים בלבד. אירופה מוצפת ביין בגלל תקופת הקורונה והסגרים, לכן היינות נמכרים במחירי רצפה, ויבואנים חזקים יודעים לזהות את הפוטנציאל. לשמחתי, מגמת היינות הכתומים או הטבעיים, לא השתרשה, ורק עשתה קצת רעש בעיקר בביצה התל אביבית. גם הרעש הזה ייעלם כנראה בשנים הקרובות.
אהבנו לדבר השנה על שינוי האקלים, ועל הטבע שמשתנה לנו מול העיניים. אני אמשיך להוביל את הקו לפיו זה מה המצב, ואיתו צריך להתמודד, במקום לעשות רוב מהומה על לא מאומה. אז בבורדו יעשו בלנדים קצת שונים, עם גפנים שמסוגלות להתמודד עם איתני הטבע; בקליפורניה אולי יהיה פחות אלכוהול ביין; ואולי סוף סוף יפסיקו לכרות כל כך הרבה עצים לטובת חביות, ויעברו למיכלי בטון או תחליפים קיימים. הרי בסופו של דבר, אנחנו צריכים לחיות לצד הטבע ולנסות להבין אותו. בנושא הזה, וירוס הליפורול 3 עשה מיני מהפכה, ואם מסתכלים על הקלונים החדשים שהובאו לישראל בשלוש השנים האחרונות, מבינים שגם אצלנו שותלים גפנים יותר עמידות, וכמו שהפסקנו לדבר על נגיף הקורונה והתחלנו לחיות לצידו, כך גם הליפורול 3 לא ייעלם מהגפנים, אבל היות שזה מה שיש, נצטרך לחיות לצידו.
תחרות טרה וינו סיכמה לנו את השנה מבחינת יקבים שזכו במדליות, ואכן יקבים ישראלים אוהבים מדליות, והתחרות מעניקה להם אותם ברוחב לב.
תערוכת סומלייה בשנת 2022 נערכה בצל הקורונה, הייתה מרשימה וחשובה, והעניקה לתעשייה את הכבוד הראוי לה. פה אני חייב להתוודות, ולומר שטעיתי כאשר כתבתי שאין לסומלייה יותר מקום, ושאין צורך לקיים אותה. סומלייה אולי צריכה קצת להתרענן מבחינת התכנים, אבל זו ללא ספק תערוכה חשובה, מרשימה ומעוררת כבוד רב.
השנה נפרדנו מפרופסור עמוס הדס. הדס היה איש מרתק, "אנציקלופדיה מהלכת" קראנו לו בחבורת עיתונאי היין, אבל לא שכחנו לרגע שמדובר באיש אקדמיה, פרופסור. כשדיבר על יין, זה יכול היה להימשך לנצח, הוא אהב יין ישראלי, ורותק מהייננים הצעירים שבאו לקבל עצה.
עמוס הדס חסר, וייחסר לתעשייה עוד שנים רבות.
כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובעל טור בהארץ און ליין
