כללי הכתיב המלא נקבעו בוועד הלשון העברית סמוך להקמת המדינה (ספטמבר 1947). על פי הכללים, י' ו-ו' מתווספות במילים מסוימות, או שהן מוכפלות, כדי שיסייעו בזיהוי המילים, בקריאתן ובהגייתן. במאי 2017 נקבעו כללי כתיב מלא חדשים ובהם הורחבה רשימת המילים שמתווספות להן אימות הקריאה י' ו-ו'.
העקרונות בכתיב המלא
1. י' ו-ו' לא מתווספות בכל מילה. הוספתן תלויה במבנה המילה, בניקוד, בשורש, במשקל, בכללי הכתיב המלא ובכללי “יוצאים מן הכלל” שנקבעו בוועד הלשון ובאקדמיה ללשון העברית. מילים רבות לא עברו שינוי. למשל, המילה ילדי כמייצגת של yaldi ו-yaldey לא השתנתה. היא השתנתה רק כמייצגת של yeladay ונכתבת ילדי בכתיב החסר ו-ילדיי בכתיב המלא.
2. השינויים נעשים בדרכים הבאות, בהתאם למקרה:
י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת i במילים כגון אמא-אימא; ספר (sipper)-סיפר
י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת e במילים כגון ראיון (re'ayon)-ריאיון, תעשה (te'ase)-תיעשה; ובמילים כגון השג-הישג, הכרות (hekherut)-היכרות
י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת a במילים כגון עכשו-עכשיו, סתו-סתיו
י' מוכפלת בתחילת המילה, בתוך המילה או בסוף המילה לציונה כעיצור y הנהגה בשווא, ay ,yi ,ye ,ya במילים כגון היתה-הייתה, בני (banay)-בניי, יקח-ייקח, ציד (tsayyad)-צייד, עירית (iriyyat)-עיריית, תצין-תציין
ו' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת o במילים כגון מאד-מאוד, ישמר (yishmor)-ישמור; במילים כגון אפיה (ofya)-אופייה; ובמילים כגון חרפים-חורפים
ו' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת u במילים כגון שלחן (shulhan)-שולחן, מסים-מסוים, כלם-כולם, מסבים (mesubim)-מסובים
ו' מוכפלת לציונה כעיצור v הנהגה בשווא, vi ,ve ,va במילים כגון מכונים (mekhavnim)-מכוונים, תקוה-תקווה, לותר-לוותר, הטוח-הטווח, עול-עוול, אוירה (avira)-אווירה, בויסות-בוויסות
3. האקדמיה קבעה כי כללי הכתיב המלא "אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, הנכתבים לעיתים קרובות חסר במקום שהכללים מחייבים מלא, ובמיוחד על שמות פרטיים בעלי מסורת כתיב המשתלשלת לאורך הדורות, כגון יעקב, משה, אהרן, כהן, יהושע, נעמי, שלמה, ירושלים". "שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים - בשתי יו"דים".
תפקידה של עריכה לשונית בתיקון שגיאות בכתיב המלא
אין ספק שכללי הכתיב המלא הם עניין מורכב, מתעתע ומבלבל, הדורש ידע במבנים, משקלים, תבניות, מונחים, כללי הניקוד, שינויים בהטיות והכרת כללים וסייגים כגון “אך לא...”, "אבל לא ב...", "יצאו מכלל זה המילים...", "לא כן ה...", "אין הדברים אמורים ב...", “תינתן הדעת שאין הדברים נוגעים ל...”, "וראו להלן חריג (ב)", "יצאה מכלל זה היו"ד ב..." - כלשון האקדמיה.
בעריכה לשונית מקצועית מכירים את הכללים ומזהים שגיאות כתיב בכתיב המלא. למשל:
כאשר מתכוונים ל עינייך - שייכות ברבים של נקבה יחיד גוף שני, וכותבים עיניך - שייכות ברבים של זכר יחיד גוף שני
כאשר מתכוונים ל אנחנו ניחלץ - פועל בבניין נפעל, סביל, וכותבים אנחנו נחלץ - פועל בבניין פיעל, פעיל
כאשר מתכוונים ל יישמע - פועל בבניין נפעל בעתיד, הוא, סביל, וכותבים ישמע - פועל בבניין פעל בעתיד, הוא, פעיל
כאשר מתכוונים ל ייפלו - מלשון נפילה - בבניין פעל, וכותבים הם/הן יפלו - בין היתר, מלשון אפליה, בבניין הפעיל, הם/הן
כאשר מתכוונים ל מעשייה - שם עצם, וכותבים מעשיה - המעשים שלה
חשיבותם של תיקונים בכתיב המלא:
א. הכתיב המלא התקני יוצר ארגון, סדר והאחדה בכתיבה, על פי עקרונות קבועים. בעריכה לשונית מוודאים שעיקרון זה יישמר.
ב. הכתיב המלא מייצג טוב יותר את המילים החבויות בכתיב החסר ומוציא אותן לאור. הכתיב החסר, ה"חסכן" באימות קריאה, יוצר יותר אפשרויות לקריאה וקשה להבין ממנו האם זה a ,e ,o ,u, שווא, פעיל או סביל, עבר או עתיד, זכר או נקבה, יחיד או רבים וכדומה. הכתיב המלא מסדיר, מבחין, מדייק, מנחה ומכוון. זהו כלי מצוין עבור הכותבים שרוצים להיות מובנים ועבור הקוראים שרוצים להבין. עריכה לשונית מנגישה את הטקסט, ואחד הכלים שהיא משתמשת בהם הוא הכתיב המלא.
טקסט שכתוב כהלכה הוא כמו מים צלולים. למאמר המורחב ולמאמרים נוספים על עריכה לשונית
