"כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע."
סוקרטס, הפילוסוף, היווני
הילדים שלנו הם המורים הכי חשובים והכי משמעותיים בחיינו. אם נאפשר לעצמנו לפעול מתוך העמדה הכנה הזו, ייתכן מאוד ונצליח ללמוד שיעורים הכי משמעותיים על עצמנו ועל חיינו בגלגול הזה. זה לא אומר שמי שאין לו ילדים (מכל סיבה שהיא) יפספס הבנות קריטיות משמעותיות לגבי עצמו וחייו. זה אומר שילדינו ניתנים לנו, להורים, כמאמנים פרטיים אישיים על מנת שנגלה על עצמנו משהו יחודי ושנהפוך לאנשים יעילים יותר, איכותיים יותר, בעלי תובנות ומשמעויות שנולדות תוך כדי תהליך ארוך הטווח, הקסום והמאגי הזה. תהליך כה מאתגר ושמו "חינוך הילדים".
כשאני כהורה נמצא בעמדת ה"תלמיד" (ולא "הפוסק, המעניש, יודע הכול, הבלתי מעורער"), אני מבין שכל מה שקורה לילד ולי ביחסים ביננו לא בא כעונש ופרס עבורי כהורה, אלא כאפשרות לקלף עוד שכבה של חוסר המודעות שלי לגבי העצמי ולהרחיב פרספקטיבת הסתכלות שלי על עצמי, על היכולות שלי ועל החיים בכלל. זה אומר לעלות מדרגה - לעלות לרמה אחרת של תחושת החיים, לגלות בעצמי משאבים וכוחות שלא הייתי ער לקיומם.
זה גם אומר לא לשפוט את עצמי כהורה, לא להעניש את עצמי כבן אדם. זה גם אומר שמותר לי להיות עייף וטרוד, מותר לי להיות אותנטי במה שאני מרגיש, מותר לי לטעות. וכך גם לילד שלנו...
אנשי הרוח אומרים שנשמת הילד טרם לידתה בוחרת לה אצל אלו הורים להיוולד, על מנת ללמוד את שיעורי החיים המשמעותיים ביותר. אם כך, כל ילד שבא לנו אינו "מקרי". הוא מיועד בדיוק לנו, עבורנו, כמו כפפה ליד. לעיתים לא פשוט להסכים עם הנחה מן הסוג הזה. אך אם נצא מנקודת הראיה שהילד שלנו הינו אישיות בוגרת בתוך הגוף של ילד קטן, ייתכן ונסתכל על מלאכת החינוך בצורה שונה מהרגיל. מניחה שהיום חלק מאתנו מסכים עם ההנחה שילדי כל דור שנולד חכמים יותר, בעלי יכולות מולדות חדשות, שלא היו לדור הקודם ולעתים גם נבונים יותר מאתנו, הוריהם.
התחושה הינה שהיקום דואג לצייד אותם ולספק להם חיישנים ויכולות העל המשוכללים והיעילים משלנו. להיות בעמדת "התלמיד" בחינוך עם הילד זוהי עמדה (בעיניי) אמיצה, זוהי יציאה מאזור הנוחות שלי כהורה. הילד שלי בא אליי לבשר לי משהו עליי. מהו המסר - אגלה זאת אם אזום לעצמי ראיית החיים מנקודת המבט של התלמיד.
מזמינה גם אתכם לערער על כך.
