סומליה 2023 : תערוכת היין של יקבי ישראל. על מה לא לוותר.
אבי בן עמי מארגן התערוכה מכה שוב, והפעם עם רשימת יקבים מאוד גדולה שמשתתפים באירוע השנתי החשוב הזה של תעשיית היין הישראלית (שלישי ורביעי 14-15.2.23 בהיכל התרבות). אחרי שנתיים של קורונה, אחרי שינוי תפיסה שיווקית אצל מרבית היקבים הבינוניים והקטנים, אחרי שנת שמיטה, אפשר להתחיל לנשום וליהנות מהתעשייה שלא מפסיקה להפתיע לרגע.
השנה התחילה עם עזיבתם של שני ייננים ותיקים בענף: דוד בר אילן את יקב טוליפ, מיכה ועדיה את הרי גליל. זו הזדמנות טובה לפגוש אותם בתערוכה ולאחל המשך דרך צלחה, וכמובן לנסות לברר מי ייכנס לנעליהם - דרך אגב, לשני היקבים יש כמה מועמדים מאוד מעניינים.
יינות 2022 הלבנים מתחילים לצאת לשוק בימים אלה, ומרבית היקבים מביאים אותם לסומלייה לטעימה. הולך להיות מאוד מעניין כאינדיקציה איך יהיו היינות הישראלים של בציר זה.ואם כבר אנחנו נוגעים ביינות ישראלים, אז הקומבינה הכי גדולה של מספר יקבים, בעיקר גדולים, היא לנצל את המצב של השמיטה, ולהביא מחו"ל מאות אלפי ליטרים של מיץ ענבים מאוד זול. בזה לא נגמר העסק, כי מרביתם גם מביאים יין מוכן מאמריקה, ספרד ואפילו קפריסין. מדובר ביין מוכן לשתייה שמגיע במכולות ענק, ופה בארץ הם פשוט מבקבקים אותו כיין ישראלי לכל דבר, ויש כאלה שחתימת היינן הישראלי מעטרת את הבקבוקים שלהם.
מדובר כאן פה באחת מהפרשות ההזויות שיקבים עושים. יש כאלה שמגדילים לעשות, ומצהירים על היין המוכן שהם מייבאים כיין למטרת יצוא. כך הם זוכים בפטור ממכס, כאשר הם מוכרים חלק חזרה לספקים בחו"ל, ואפילו מקבלים מענקי יצוא.
מדובר בקומבינה מסריחה של יקבים עם ייננים שלא הייתם מאמינים שעושים זאת, וקשה להאמין ולהבין את כמויות יין נוכרי שמבוקבק כיין ישראלי. לצערי זה כבר לא מפתיע אותי. משהו רקוב בממלכת דנמרק, וענף היין הוא כפר קטן בממלכה זו.
התפקיד שלנו הוא לחשוף ולהתריע, אבל אם ציבור חובבי היין ממשיך לקנות מאותם יקבים זה כבר עניין שלו. בכל אופן מדובר ביומיים של חגיגה, אז ננסה לא להשבית את השמחה. יגיעו להיכל התרבות עשרות יקבים עם מאות סוגי יינות. שולים על מה לא לוותר בשום פנים ואופן? הנה הרשימה החלקית שלי.
יקב נעמן: עשר שנים אחרי 2017 - בלנד בורדו שמרביתו קברנה פרנק, זכה במדליית זהב כפול בטרה וינו השנה. יין משובח. בלנד מענבי קברנה סובניון , מרל ופטי ורדו. לא טעמתי, מחכה בקוצר רוח.
מרלו גרנד רזרב 2014 - 100% ענבי מרלו מכרם הר יחמור. התיישן שנתיים בחבית. לא בכל שנה רמי עושה גרנד רזרב אלא רק כשהוא מזהה איכות יוצאת דופן. אני לא מחובבי המרלו הצפוני, אבל גם כאן רמי נעמן הצליח עם חומר גלם משובח.
יקב תבור: מרסלאן 2017 - יין מדויק, עשיר, מאוד ים תיכוני, בלי משחקים.
אקו אדום 2017 - קברנה סוביניון, מרלו, סירה וקברנה פרנק. בשרני, נושך, ינוקא עם פוטנציאל אדיר.
יקב דלתון: קריניאן אסופה 2021 - גיא אשל היינן פשוט לא הפריע לגפנים בנות ה- 40 לעשות את העבודה. נפלא.
סוביניון בלאן אסופה 2021 - הזדמנות לטעום משהו שונה ואחר. היין תסס והתבגר בכדי חרס.
יקב שירן: ריזלינג 2021 אלי שירן היינן עם הריזלינג המדהים שלו. תתחילו אצלו את הטעימות, החיוך לא יירד מהפנים.
שירת ציפורים 2020 - קריניאן, סירה, טמפרניו וגרנאש. אני לא יודע באיזה סולם הציפורים שרות, אבל זה יין ממש אודה (Ode) - שיר חגיגי. אחחחחח אושר.
יקב מדבר:
גרנאש סירה 2020 - אכן ביין הזה אפשר להרגיש את הטרואר המדברי. נפלא.
יקב וילה וילהלמה: טיימלס 2006 - 89 חודשי חבית. בן 16 שנים וחצי, ובפה זה לא יאומן השד הצעיר הזה. חובה לבקר, חובה לנסות להבין מה מוטי גולדמן עושה בחדר החביות שלו. מרתק.
סוביניון בלאן 2022 - מהחלקה החדשה שמוטי נטע בבני עטרות מול היקב. טעמתי את הענבים על הגפנים, ואני מחכה לטעום את היין.
יקב אפק: אחד יקבי הבוטיק הכי משובחים. אם לפני כמה שנים הופתעתי מהיכולת של היינן אהרון ג'לח, אז כבר אין הפתעות - כל יין זו באמת יצירה משובחת.
שרדונה 2020 - לדעתי הטוב ביותר מזן זה שתוכלו למצוא בתערוכה
ולירון 2019 - לא טעמתי עדיין. אם לנשפוט לפי ולירון 2018 מסירה ופטיט סירה - זה היה יין גדול, עשיר, בומבסטי, שופע. חוויה. מחכה ל- 2019.
יקב סוסון ים:
בלזק לבן 2021- בלנד מענבי רוסאן, שנין בלאן וסוביניון בלאן. אלה זנים סוליסטים שזאב דוניה מתעלל בהם, ומכריח אותם לחיות בהרמוניה נפלאה. הקומדיה האנושית של זאב.
עוז 2020- בלנד אדום מענבי סינסאו, גרנאש, קברנה סוביניון ופטיט סירה. יין שגורם להפסיק לחשוב על החיים האומללים שיש מסביב, ולהבין שעמוס עוז סיכם את זה בשבילנו: "המקום שיצאנו ממנו לא היה רע. אם ככה, אז אולי המוות באמת לא נורא: לצאת מהרחם, להרעיש כאן קצת, להתרוצץ, לקנות, לנסוע, לשוב, לאהוב, לעשות רושם, להתפעל, להתאכזב, ואחר כך פשוט לחזור לרחם? בסדר, למה לא. הלוא שם ברחם, מטפלים בנו, עוטפים אותנו בחום וברוך, מאכילים אותנו, ואין שם דאגות".
יקב שילה:
עמיחי לוריא הוא היינן שהכי מאתגר את הזנים שמהם הוא רוקח את היינות שלו.
סוד פטי ורדו 2019 - יין עוצמתי, מורכב מאוד, שופע. שונה לחלוטין בנוף הישראלי.
פטיט סירה 2019 - ועל זה נאמר זה הקטן גדול יהיה. פטיט סירה שקשה אפילו לתאר עד כמה הוא מושלם.
יקב רוגלית:
זהו יקב שכבש אותי כבר לפני שש שנים. בדוכן שלהם באיזו תערוכה עמדה הייננית שרון כהן מבוישת, כמי שהתקשתה להאמין שהיא באמת מטעימה את היינות של היקב הקטן שלה, קצת התקשיתי להאמין שהיא בוגרת ניר שחם, קצת התקשיתי להאמין שאלו היינות הראשונים שלה, שהיו כמו של יינן מאוד ותיק, שעבד ביקבים גדולים או למד והתמחה בכמה כאלה בבורדו. אני חושב שבזכות שרון התחלתי להבין את המשמעות של יינן או ייננית שבאמת מחוברים בכל נפשם ותשוקתם ליין.
ניגון 2019 - בלנד מענבי קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. לא טעמתי ומחכה בקוצר רוח לטעום בסומלייה. הבקבוק מעוטר בציור מקסים של אישה מנגנת בצ'לו, אותו צייר קובי, שנולד ב- 1961 ועסק מגיל צעיר בספורט אתגרי. ב- 1991 הקים בית ספר לרחיפה והפך למומחה בתחום. לאחר שנתיים נפצע אנושות במהלך הספורט האהוב עליו: "טסתי במצנח רחיפה בזיכרון יעקב, ועשיתי מה שלא שצריך לעשות וחזרתי להר ושברתי את הצוואר. כרגע אני משותק מהצוואר למטה. אני מזיז רק את הכתפיים והראש, ועם זה חיים".
קובי התעורר לעולם שהוא לא מכיר, ומכאן בחר ולמד לחיות חיים עצמאיים. שש שנים לאחר התאונה הוא החל לצייר בפה, "הציור ממלא לי את העיניים בשדות ירוקים, שמיים כחולים. כל דבר שאני רואה במציאות זה אובייקט ציור. היום אני מסתכל על החיים כמתנה יפה". קובי יהיה בתערוכת סומלייה, ואולי ידאג להביא את התמונה המקורית.
יקב ירושלים:
סוביניון בלאן פרמיום 2022 - שרדונה וינטג' 2022 - רוזה פרמיום 2022 - ליאור לקסר שולח את יינות הבציר האחרון, ואם לשפוט לפי היינות הלבנים שלו מבציר 2021, אז כרגיל הוא עושה בית ספר לכל השאר.
כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובעל טור בהארץ און ליין
