אנית נוסעים ביום, יכטה בלילה 

רקע

בימים אלה, ברוב דעות של שני שופטים נגד אחד, דחה בית המשפט ערעור של חברה נגד רשות המכס. התיק עסק בסוגית סיווג כלי השיט: האם מדובר ביכטה שבפרט 89.03 לצו תעריף המכס, החייבת במס קניה, או שמא באוניה להשטת נוסעים שבפרט 89.01 לצו, הפטורה ממס קניה. 

בחודש מאי 2022 נדחתה תביעת החברה בבית משפט השלום ונקבע שמדובר ביכטה (1).

החברה ערערה לבית המשפט המחוזי, שקבע ברוב דעות של שניים נגד אחד, כי מדובר ביכטה ודחה את הערעור. שופט דעת המיעוט סבר שמדובר באונית נוסעים הפטורה ממס קניה (2). 

מה היה סיפור המקרה?

התובעת היא חברה זרה מאיי מרשל, שרכשה כלי שיט מתוצרת איטליה ורשמה אותה תחת דגל דלאוור, ארה"ב. כלי השיט נכנסה לישראל במהלך שנת 2014. במהלך השנים 2016-2017, יצאה כלי השיט למספר תיקונים בקפריסין, וחזר למרינה בהרצליה. עם כניסתו, ביקשה רשות המכס להשית מכס, מס קניה ומע"מ בגין היבוא לישראל, זאת משום שבעת מסוימת, הוטל מס יוקרה בערך של 15% על יבוא יכטות, בתוספת מע"מ. המסים בסך של 750,000 ש"ח, והוגשה תביעה לבית המשפט. 

בתחילה הועלו טענות כנגד חיוב יכטות במס קניה, אך בשלב מסוים השתנתה חזית המחלוקת, לסיווג לצרכי מכס.

התובעת טענה לסיווג כלי השיט בפרט 89.01 לצו ("אניות נוסעים, סירות טיולים, מעבורות.. וכלי שייט דומים להובלת נוסעים או טובין") בו לא הוטל מס קניה, ורשות המכס טענה לסיווג כלי השיט בפרט 89.03 לצו ("יכטות וכלי שיט אחרים להנאה או לספורט.."), בו הוטל מס קניה.

בית המשפט נדרש להכריע אם מדובר באוניה להשטת נוסעים או ביכטה, לצרכי מכס. 

התובעת טענה כי היא עשתה שימוש בכלי השיט בנמל אילת לצורך השטת נוסעים בשכר, על כן לצרכי מכס אין מדובר ב"יכטה" אלא ב"אנית נוסעים". 

רשות המכס טענה כי כלי השיט יוצר ע"י חברה איטלקית המתמחה ביכטות יוקרה, וכי הוא עוגן בנמל שהיא עיר נופש. רשות המכס טענה עוד, כי לפי הפרסומים, כלי השיט שימש ל"שיט תענוגות", כגון טיולים רומנטיים ולא להסעת נוסעים ממקום למקום. 

רשות המכס טענה עוד, כי פרט מכס 89.03 מתייחס ל"יכטות" ו"כלי שיט אחרים להנאה או ספורט", ומכאן שהשימוש "להנאה או ספורט" מתייחס רק לכלי השיט האחרים, בעוד יכטות מכל סוג שהוא, תהא מטרתן אשר תהא, נשארות מסווגות בפרט זה. 

בית משפט השלום, בפסק-דין ממאי 2022, דחה את התביעה וקבע כי מדובר ביכטה החייבת במס קניה.

מה פסק בית המשפט בשלב הערעור?

בשלב הערעור, נחלקו דעות השופטים. בעוד שני שופטים פסקו בדעת רוב שמדובר ביכטה, שופט דעת המיעוט סבר שמדובר באוניה להשטת נוסעים.

ראשית נזכיר כי מדובר בכלי שיט מפואר באורך כ-25 מ', עם ארבעה חדרי שינה, ג'קוזי ומרפסת גדולה המיועדת למסיבות. 

שופטי דעת הרוב קבעו כי השימוש שעושה בפועל היבואן בטובין, אינו הפרמטר המכריע כאן. כמו כן, השאלה האם היבואן עושה בכלי השיט שימוש אישי או שמא משכיר אותו לאחרים תמורת כסף, גם אינה מכריעה. שופטי דעת הרוב קבעו כי הגורם החשוב ביותר בסיווג כאן, הוא מהות הטובין. שופטי דעת הרוב התרשמו שמדובר בכלי שיט מפואר שנועד למסיבות, טיולים, אירועים, ולא להשטת נוסעים ממקום למקום, ועל כן אין מחלוקת שמדובר ביכטה לצרכי מכס. שופטי דעת הרוב ציינו עוד, כי גם אם כיום אוניות נוסעים הפכו להיות מפוארות, הן עדיין נועדו להעביר נוסעים ליעדם ואין הדבר הופך אותם ליכטות. 

שופט דעת המיעוט סבר, כי מאחר וכלי השיט משמש לשיט תענוגות מסחרי במימי מפרץ אילת תמורת שכר, והנישום עצמו אינו עושה בכלי השיט שימוש אישי- אין מדובר ביכטה לצרכי מכס. שופט דעת המיעוט קבע, כי כלי השיט אמנם יכול להיות גם יכטה וגם אוניה להשטת נוסעים, אך בפועל, הוא משמש רק להשטת נוסעים ועל כן הסיווג צריך להיות בפרט 89.03 לצו הפטור ממס קניה. שופט המיעוט סבר עוד, כי מאחר והתכלית של הטלת מס יוקרה הייתה למסות שימוש אישי, אין התכלית חלה במקרה דנן. שופט המיעוט ציין עוד, כי אמנם בעבר אוניות להשטת נוסעים שימשו רק להגעה ממקום למקום, אך כיום הן משמשות גם לשיט תענוגות במסלול מעגלי מבלי להגיע לנקודת יעד. 

לאור כל האמור, דחה בית המשפט את הערעור ברוב דעות, וחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בשלב הערעור.

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?

כזכור, במהלך אוגוסט 2013 החלה מדינת ישראל להטיל מס קניה על מוצרי יוקרה וביניהם גם יאכטות המסווגות בפרט 89.03 לצו תעריף המכס. כלי שיט, מעצם טבעם, שטים ממקום למקום ובדרך כלל אינם נשארים במקום אחד. בשל כך, כאשר החלו כלי שיט לעזוב את ישראל ולשוב אליה לאחר מועד הטלת המס, התעוררו מחלוקות בין בעלי יאכטות לרשות המכס בסוגיה זו. בין היתר, בשל כך, הוגשו לבתי המשפט מספר תביעות בהן ניסו התובעים לתקוף את עצם חוקיות הטלת מס קניה, אך נסיונות אלה, לרבות בתביעה ייצוגית, נדחו, והגבייה אושרה (3). 

בתביעה הנוכחית, נראה כי התובעת הבינה כי הסיכוי לעצירת הגבייה לכשעצמה, נמוך. על כן, התובעת ניסתה להתגבר על החיוב באמצעות טענת סיווג יצירתית, יש לומר, וניסיון לייצר פרשנות למונחים "אנית נוסעים" שבפרט 89.01 ו"יאכטה" שבפרט 89.03, אך בית המשפט למרבה צערה, דחה את הטענה, כולל בשלב הערעור ברוב דעות. יש לשים לב, ששופט דעת המיעוט, על בסיס אותן העובדות בדיוק, סבר שמדובר באונית נוסעים ולא ביכטה, אך גם הוא ציין שכלי השיט עשוי להיות יכטה לצרכי מכס, אם לא היה מושכר בעבור שיט תענוגות לאחרים. 

הפניות:

(1) ת.א. (שלום חיפה) 10808-03-18 Maria Yachting Ltd. נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 24.5.22, כבוד השופט הבכיר רמזי חדיד. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד אילן אורלי. לרשות המכס- פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).

(2) ע"א (מחוזי חיפה) 26244-09-22 Maria Yachting Ltd. נ' מדינת ישראל, פסק-דין בערעור מיום 6.2.23, הרכב השופטים: אמיר טובי, איל באומגרט, רבקה איזנברג. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו.

(3) למשל: ת.צ. (מחוזי ירושלים) 43164-04-17 אנטי טפיו נ' רשות המיסים ואח' (29.1.19); ת.א. (שלום חיפה) 30490-01-19 וילהלם זאב פרנקל נ' בית המכס חיפה (8.3.20); ת.א. (שלום הרצליה) 38489-04-18 Electron Incorporation נ' מדינת ישראל (5.12.20);