הדת הפרטית שלי 

איך אפשר לבחור בתוך המבחר העצום של סופרמרקט הדיעות, הפילוסופיות והטכניקות הקיימות כיום? כל יום צצות אמונות מפתות חדשות ועוד הרבה טכניקות חביבות. כמו באופנה, עד שהסתגלנו לאופנה האחרונה, צצה אופנה חדשה, עם הבנות חדשות, מדיטציות חדשות, ומנהגים חדשים. המהירות בה קונים את החדש אופיינית לקניה שבאה לאחר הריקנות שלאחר הרכש הקודם. מדי יום מתברר יותר ויותר שדתות זרות אינן כל כך מופרכות ויש אמת בכל אחת ואחת מהן. יותר מכך, מה שנראה בעבר כהפכים בלתי מתפשרים שכל אחד מהם דוחה את השני, כמו תרבות המזרח לעומת טכנולוגית המערב, מיסטיקה לעומת מדע, חומר לעומת רוח, תרבות לעומת פרימיטיביות, פשוטי עם לעומת אריסטוקרטיה, נראים פתאום קרובים והגיוניים זה לזה. ההגדרות הישנות איבדו את המקובעות שלהן.

גרוע עוד יותר מרכישת כל האמונות והדעות החדשות יותר הוא חוסר הבדיקה שלהן. כאשר האדם אינו בודק אמיתות שונות הוא בעצם פועל על פי פילסופיות פנימיות מקריות, הן שולטות בו מבלי שיידע והוא מובל על ידם כעיוור. גם אלו שמאמינים שהם לא מאמינים בכלום כמו חילוניים או בודהיסטים או בעלי תיאוריות כלכליות שונות גוררים אתם חלקי אמונות והשקפות לא מודעים. האמונות הללו משפיעות על דרכם ועל חייהם הממשיים, החל מאמירות כמו "החיים קשים", "אי אפשר לתת משהו בלי לקבל", "העולם הוא ג'ונגל וכל אחד צריך להצליח ולהשיג יותר מאחרים", וכלה בתורות דתיות ופילוסופיות מסודרות יותר שהאדם סופג רק מפני שהוא לא בדק במקומות אחרים שיכלו להעניק לו פרופורציות נוספות. הבודהיזם למשל רואה את החיים כאין וכאשלייה בעוד בעוד שהאדם במערב רואה בהם יצירה והתפתחות.

הבלבול שנוצר מתוך העושר חסר הסדר של כל התורות והדעות והטכניקות מביא לשתי תגובות עיקריות: הינעלות על אמונה אחת ולפעמים שתיים-שלוש, או דילוגים מאמונה אחת ומטכניקה אחת לשנייה עד שמסתיימים החיים או עד שמסתיימת הסבלנות.

למעשה זה לא כל כך נורא שקיימות כל כך הרבה אמונות וטכניקות אפילו סותרות, משום שכל הקיים הוא חלק מהאלוהות השלמה והאינסופית. כל דת ואמונה וטכניקה מדגישות עוד דקויות ובעצם כל גילוי של עוד ניואנס הוא בריאה חדשה. כולן ביחד הן אוסף דפנות של יהלום.

ובכל זאת, איך אפשר לבחור מתוכן? הרי לא ייתכן שנבחר הכל? כשם שאי אפשר לקחת את כל מה שנמצא בסופרמרקט. זה לא מוביל לשום מקום. צריך איזושהי שיטה.

שיטה אחת היא להתמקד באמונה אחת ומשם לשלוח קרניים לעבר האחרות, כמו היהדות שמאמצת דקויות חדשות למשל מתוך העולם החילוני והמודרני.

שיטה אחרת היא ללמוד את כל הדעות מבלי שאחת תבלוט יותר מהאחרת ועד כמה שאפשר ולמצוא דרך שתאפשר יצירת דת פרטית חדשה שיהיה לה בסיס כלשהו אבל גם תספק את הצורך בשינויים והתפתחות. הפיתרון המוצע הוא לקחת מכל מקום, כל דעה וכל טכניקה, שנחשבים כיעילים ונכונים, אבל מתאימים לך, כך שזה יתקבל על דעתך ולא תחוש התנגדות או זרות, וכך, אחרי שמלקטים מכל מקום, לבנות יצירה עצמית משלך, מעין "עשה במו ידיך" מתוך הסופרמרקט של האמונות.

איך יודעים מה לקבל ומה לא? כשבוחרים את הדת הפרטית אפשר לשאול שאלות ולבחון מה מתאים לאישיות הפרטית. למשל, האם זוהי דת שמחה או מעדיפה סיגופים, מעדיפה הנאה או אחריות אישית, האם שוללים מהאדם המאמין משהו כמו מיסטיקה או חשיבה הגיונית, האם יש מישהו שמרוויח מהאמונה הזאת כמו בעלי מעמד או מין או גיל מועדפים, האם הישגים חיצוניים נחשבים יותר מהישגים פנימיים, האם האמונה יוצאת מתוך הפרטים והעשייה או מתוך פילוסופיה מובנית, האם הדגש הוא על רגש או על הגיון. והאם ניתן לשלב את הכל ואיך. כאשר אין תשובה הגיונית ברורה ניתן להגיע אליה על ידי השקטת ההיגיון והרגש ואז התשובה עולה מעצמה.

כדי להבין על מה מדובר, אספר על הדת הפרטית שלי (שעדיין אין לה שם...). הבסיס של הדת הזאת הוא הבודהיזם שהוא בעיני האמונה המופשטת ביותר, והיהדות שהיא מעשית וקהילתית. אימצתי את אנרגיית הבודהיזם משום שאני מאמינה שהעולם הוא משהו שנברא בכל רגע ורגע והוא במידה רבה תוצר של הראייה שלנו והפרשנות שלנו, ושהאישיות הפרטית שלנו מתבטאת דרך המופשט האלוהי ולכן על האדם להתבונן בתוך עצמו כדי להבין את היקום. מצד שני, ההוויה מתגשמת רק כשעושים, "נעשה ונשמע", קודם נעשה (יהדות) ואחר כך נהיה (בודהיזם). אימצתי גם את הקהילתיות של היהדות ואת האינדיבידואליסטיות החילונית ואת ההגשמה העצמית החילונית. אני משתדלת להימנע מלהיכנע לאגו (בודהיזם), מקבלת את שוויון הזכויות,המדע, הטכנולוגיה והפילוסופיה החילוניים, את הנאת החיים החומרית הפגאנית הפרימיטיבית ואת הפסלים התמונות, הטקסים והקרנבלים החגיגיים בהודו ובכל עמי דרום אמריקה ואסיה, וכן את המיסטיקה והישויות שבעולמות האחרים. לא רק דתות ידועות אלא גם טכניקות חדשות נכללות בתוך המרק הזה שבישלתי. למשל, הטכניקה של אירנה אוסוסקין. לשיטתה בניגוד למה שנהוג לחשוב שהתפתחות דורשת התנזרות והתבודדות ושתיקה ונבירה בספרים ומילוי מצוות תובעניות, ניתן להתפתח במה שנהוג לזלזל, בעבודות בית, בבישול חסר תחכום, באכילה ליד שולחן האוכל וביחסים בתוך המשפחה.

אי אפשר לעולם לנוח על זרי הדפנה של הדת הפרטית הזאת. לאחר שהטכניקות הישנות מוצו והאדם התפתח עד לנקודה שמעבר לה הוא נעצר, מוטב לבחון דעות חדשות, טכניקות חדשות, מורים חדשים, וספרים חדשים. כי המטרה היא להתפתח, וכל אדם נמצא במקום אחר ומאמין בשילוב של דעות שונות אבל בסופו של דבר כולם נמצאים בנקודות שונות על אותה הדרך.