הכתיב המלא מקרב את הכתיבה להגייה, אך לא תמיד באופן מלא 

כללי הכתיב המלא קובעים שבתנאים מסוימים י' ו-ו' מתווספות במילים מסוימות, או שהן מוכפלות, כדי שיסייעו בזיהוי המילים, בקריאתן ובהגייתן.

אחד הכללים מתייחס להוספת ו' כאם קריאה:

• ו' מתווספת כאם קריאה אחרי חולם חסר לציון תנועת o במילים כגון צהב-צהוב, תכתב-תכתוב; 
• ו' מתווספת כאם קריאה אחרי קמץ קטן לציון תנועת o במילים כגון יפיה-יופייה;  
• ו' מתווספת כאם קריאה אחרי חטף קמץ לציון תנועת o במילים כגון חרפים-חורפים.

אך עד יוני 2017 כללי הכתיב המלא קבעו שאין להוסיף ו' לציון תנועת o במילים המנוקדות בקמץ קטן כגון אפנה (ofna), יזמה (yozma), קרבן (korban), ועל כן מילים מהסוג הזה נכתבו בכתיב המלא בלי ו' חרף הגייתן ב-o, כמו בכתיב המנוקד והחסר.

כפי שניסחה זאת האקדמיה ללשון העברית בנימוקיה לשינויים שפרסמה ביוני 2017, חלק מהכללים היו "בבחינת גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה”. האקדמיה הייתה קשובה לרחשי הציבור וכך התווספו כללים חדשים, שקבעו בין היתר ש-ו' מתווספת כאם קריאה אחרי קמץ קטן לציון תנועת o במילים כגון אפנה (ofna)-אופנה, יזמה (yozma)-יוזמה, חכמה (hokhma)-חוכמה, עצמה (otsma)-עוצמה, קרבן (korban)-קורבן, תכנית-תוכנית, אמנות (במובן art)-אומנות, אמנם-אומנם, ובהתאם לכך בהטיות כגון אופנתי, יוזמותיהם, חוכמתם, עוצמתית, קורבנות, תוכניות, אומנתית וכדומה. 

המאפיין בקבוצת המילים הנ"ל הוא שכללי הכתיב המלא החדשים התאימו את כתיבתן להגייתן. בכתיב המנוקד הקמץ הקטן מציין הגיית o, ובכתיב המלא o ו' מציינת אותה.

עוד קבעה האקדמיה במסגרת הכללים החדשים, שהמילה צהרים (שנכתבה בכתיב המלא צהריים בלי ו' אחרי צ'), תיכתב צהרים-צוהריים, ומילים כגון מחרת, מחרתיים (שנכתבה עד כה “מחרתיים” בלי ו' אחרי מ'), ייכתבו מחרת-מוחרת, מחרתים-מוחרתיים. כלומר תתווסף ו' אחת.

מילים אלה משתייכות לקבוצה בעלת מאפיין שונה. בעוד שבקבוצה הקודמת יש התאמה בין הכתיבה להגייה, במילים כגון צוהריים, מוחרת, מוחרתיים ההתאמה בין הכתיבה להגייה חלקית. בכתיב המנוקד המילה צהרים מנוקדת בקמץ קטן ב-צ', הנהגית o, ובחטף קמץ ב-ה' שאף היא נהגית o. כלומר המילה נהגית tsohorayim, אך בכתיב המלא ו' מציינת o רק אחרי צ' ואין ו' נוספת לציון o ב-ה'. כך גם במילים מחרת, מחרתים המנוקדות בקמץ קטן ב-מ' ובחטף קמץ ב-ח'. המילים נהגות mohorat  mohoratayim, אך בכתיב המלא ו' מציינת o רק אחרי מ' ואין ו' נוספת לציון o ב-ח'. 

תופעה זו בכתיב המלא אינה חדשה. במילים רבות אחרות המנוקדות בקמץ קטן+חטף קמץ ונהגות o+o, ו' מתווספת רק פעם אחת בכתיב המלא. למשל, המילה מארך מנוקדת בקמץ קטן+חטף קמץ ונהגית mo'orakh אך בכתיב המלא ו' מתווספת רק אחרי הקמץ הקטן והיא נכתבת מוארך, וכך גם ב: העבר (ho'ovar)-הועבר, נהלי (noholey)-נוהלי ועוד.

האקדמיה ללשון העברית מתייחסת לכך בהקדמה לכללי הכתיב המלא החדשים: "מכיוון שהאקדמיה רואה חשיבות בשמירה על תמונת הכתיב שהתגבשה, לא נקבעו כללים חדשים שהיו גורמים לשינוי בתמונת הכתיב של מילים רבות, גם אם היה בהם כדי לפשט את הכלל ולהקל את לימודו (למשל, לא נוספה וי"ו אחרי חטף קמץ במילה כגון צהרים [היא נכתבת עתה צוהריים ולא צוהוריים]...".

אין אלה המקרים היחידים שבהם הכתיבה לא משקפת את ההגייה וכללים רבים אינם מאפשרים זאת. בינתיים ה-ו' הבודדת המתווספת מקרבת אותנו להגייה הנכונה ומבהירה שאין להגות את צוהריים tsaharayim, אין להגות את מוחרת maharat ואין להגות את מוחרתיים mahratayim (וגם לא mohrotayim).

לסיכום, לא תמיד הכתיב המלא משקף את ההגייה התקנית של המילה ואין ספק שכללי הכתיב המלא הם עניין מורכב, מתעתע ומבלבל, הדורש ידע במבנים, משקלים, תבניות, מונחים, כללי הניקוד, שינויים בהטיות והכרת כללים וסייגים כגון “אך לא...”, "אבל לא ב...", "יצאו מכלל זה המילים...", "לא כן ה...", "אין הדברים אמורים ב...", “תינתן הדעת שאין הדברים נוגעים ל...”, "וראו להלן חריג (ב)", "יצאה מכלל זה היו"ד ב..." - כלשון האקדמיה.

בעריכה לשונית מכירים את הכללים, את מבני המילים, השורש, המשקל והניקוד ומתקנים את השגיאות בהתאם למקרה.