כדי שספר יהיה מעניין, זורם וסוחף צריכים להתקיים בו תנאים רבים, אחד מהם הוא נושא האמינות. הכותבים והעורכים הם התסריטאים, הבמאים, המלהקים והתפאורנים. החופש שלהם אינו מוגבל והם יכולים להפליג הרחק למחוזות הדמיון, אך עדיין, חשוב לשמור על כללים מסוימים. כשהם מתעלמים מכל מה שהקוראים יודעים על החיים והמציאות ויוצרים עולם ללא כללים, נוצר חוסר אמינות. ככל שידייקו יותר וישימו לב לפרטים, כך הספר יהיה אמין ומוצלח יותר.
במאמר זה אעסוק בסגנון דיבור של דמויות. לכל דמות נבנים מאפיינים מסוימים. זוהי תחפושת. כדי שהיא תהיה מוצלחת ואמינה, הסגנון צריך להיות עקבי ומותאם למציאות.
למשל, הדמות מדברת בשפת הדיבור בסגנון חופשי. אם תוך כדי כך מצמידים לה סגנון מצוחצח של האקדמיה ללשון, כמו "אולי אתה רק רוצה כל הזמן להאשים כי בפעם הראשונה שבה הצליח בן להצטרף לחבורה הזאת הכול התחרבן?" - פוגעים באמינות. "התחרבן" לא הולך עם מילת זיקה תקנית למהדרין מסוג "שבה" ובוודאי לא עם הקדמת הפועל לנושא - “הצליח בן להצטרף” המגביהה את השפה. במציאות לא מדברים ככה. ניכר כאן מגע יד מובהק של עריכה לשונית החותרת לתקניות ולשפה גבוהה. זאת לא העברית של הכותב או הכותבת, של העורך או העורכת הלשונית או של העורכת הספרותית. זאת העברית של הדמות כחלק ממאפייניה. תפקידה של עריכה ספרותית הוא לעמוד על המשמר.
דוגמה נוספת: אם מדובר בספר תקופתי חשוב להתייחס גם לפרטי ה"תפאורה", הכוללת בין היתר סגנון דיבור. אדגים זאת דרך סדרת הדרמה האוטוביוגרפית "שנות הירח" של היוצר אביב גפן. הסדרה שודרה בהוט במרץ 2022 ותקופת ההתרחשות שלה היא משנת 1991 ועד שנת 1995. סדרת טלוויזיה או סרט שונים במאפייניהם מספרי פרוזה, אך במאפיינים רבים יש זהות. גם בסרט, כמו בספר, חשוב לשמור על אמינות דרך עריכה ספרותית. אחד הדברים שבלטו מאוד ב"שנות הירח" היה שרבוב של ביטויים שכחוקרת שימושי מילים ידוע לי שהם לא הופיעו בשנות התשעים.
“שומע?”, “תקשיב”, “את קולטת?”, “אוסף פצצה”, "לא, אני מת על זה שאתם מתווכחים" (הקדמת "לא" להדגשה), קוטנר יהיה שם ועוד מלא אנשים חשובים" ("מלא" במשמעות את "הרבה"), "הסינתיסייזר שלו היה מטורף" ("מטורף" במשמעות "נהדר"), “הכול טוב”, "מעולה" . אלה מילים מהעשור האחרון, אולי קצת לפני, אבל בתקופת מלחמת המפרץ הן בוודאי לא היו בשימוש במשמעות של היום.
בעריכה ספרותית צריך להיות ערים לכך ולנטרל מכשולים מהסוג הזה. פגיעה באמינות מובילה לפגיעה בהנאה. כשאין אמינות נוצרת חשדנות או רתיעה שלעיתים עלולה להוביל לנטישה. הקורא לא רוצה לקרוא בכאילו. הוא רוצה להיות שם, ממש שם.
טקסט שכתוב כהלכה הוא כמו מים צלולים. לעמוד עריכה ספרותית ולמאמרים נוספים בעריכה ספרותית
