נראה שהמושג הגהה לשונית נתפס כמושג נרדף לעריכה לשונית, אולם בפועל, הגהה לשונית היא רק היבט אחד בהגהה. הגהה מתייחסת למכלול של היבטים: הגהה על עריכה לשונית על מכלול היבטיה, הגהה על עריכת תוכן, הגהה על עריכה אקדמית, על עריכה ספרותית, על ניקוד, עיצוב, ארגון, סדר והאחדה.
הגהה היא השלב הסופי בעריכה, שבו נערכת בדיקה נוספת של הטקסט הערוך. המטרה היא לצמצם ככל האפשר טעויות - לא רק טעויות לשוניות. ההגהה גם מאפשרת חשיבה מחודשת והסתכלות רעננה על הטקסט, מעין מבט-על כולל. לעיתים בקריאה חוזרת רואים את הדברים אחרת וזוהי הזדמנות לעשות שינויים אחרונים, להוסיף, למחוק, לחדד וללטש את הרעיונות ולהגיע לרמה גבוהה באיכות התוצאה, ומכאן שההגהה חשובה גם בעריכה ספרותית בטקסטים למבוגרים ולילדים ובעריכה אקדמית.
ההגהה היא שלב חשוב מאוד בכל סוגי העריכה. היא חשובה אחרי עריכה יסודית ומקיפה בתכנים, שנעשית בטקסט שנדרשים בו שינויים רבים. מטבע הדברים, כשמעבירים פסקאות ממקום למקום, מפרקים משפטים ובונים מחדש את סדר המילים, כשמשכתבים ומשנים, נופלות טעויות בדרך. בקריאה נוספת מתקנים אותן. היתרון בקריאה הנוספת הוא שבתום העריכה מתוודעים יותר לתכנים והתמונה המצטיירת ברורה הרבה יותר משלב העריכה הראשוני. כאמור, זוהי הזדמנות פז לשנות דברים חשובים.
חשיבותה של הגהה מובילה לדיון על תפקידו של העורך. האם פיצול בין התפקידים נכון ויעיל? יש שסבורים שחשוב לעשות חלוקה בין התפקידים, ושעורך אחד לא יכול לעשות את כולם יחד. למשל, בעריכה ספרותית לעיתים יש פיצול בין תפקיד העריכה הספרותית, העריכה הלשונית וההגהה. לעיתים העורך הלשוני עושה את פעולת ההגהה והיא מצטמצמת לעניינים לשוניים בלבד. אני שוללת את הגישה הזאת וסבורה שהיא פוגעת באיכות. אותו עורך צריך לעבור על הטקסט מהיסוד ועד השלב הסופי. עליו לערוך אותו ספרותית ולשונית. בסוף התהליך עליו לערוך הגהה ספרותית ולשונית, לחדד וללטש. אחרי שהספר עובר עימוד גרפי, אותו עורך צריך לבדוק את הטקסט שוב ולבדוק את התכנים והפריסה.
כל פיצול בין התפקידים הוא לרעת הטקסט. בעריכה לשונית שנעשית על ידי אדם אחר לא יודעים מהם השיקולים הספרותיים ועלולים “לתקן" באופן שפוגע ברוח היצירה, כולל סימני פיסוק שאינם מתאימים (על כך כתבתי במאמרים אחרים). בהגהה שבודקת רק את ההיבט הלשוני נמנע המבט הכולל והחשיבה המחודשת בעריכה הספרותית, הליטושים והשינויים החשובים. העורך הלשוני והמגיה לא יודעים מהם השיקולים הספרותיים המנחים וקו החשיבה.
זאת ועוד: כאשר הטקסט נערך ב"עקוב אחר שינויים" בקובץ וורד, הטקסט לא במצבו הטבעי. כשקוראים אותו שוב על “נקי” הדברים נראים אחרת, וגם כשהוא מעומד בספר הוא נראה אחרת.
לסיכום, הגהה היא שלב מהותי בכל סוג של טקסט המיועד להגשה או פרסום ובכל סוג של עריכה, ואינה מצומצמת רק להיבט הלשוני, אלא חשובה גם בתום תהליך עריכת התוכן הספרותית ועריכת התוכן האקדמית.
טקסט שכתוב כהלכה הוא כמו מים צלולים. לעמוד הגהה ועריכה ספרותית
