המבוטחת נפטרה. קרן הפנסיה חילטה את חסכונותיה 

רלה קופל עבדה כמדענית וכמומחית למחלות גנטיות באוניברסיטת תל אביב. מידי חודש בחודשו הפרישה קופל כעשרים אחוז ממשכורתה לקרן הפנסיה מקפת. במהלך השנים הצטבר בקרן חסכון בסך של כמיליון וחצי שקל. הקרן מנוהלת בידי מנהלת עמיתים במשרד האוצר.

בגיל 62 הגיעה קופל לגיל הפרישה החוקי לנשים. אולם קופל העדיפה להמשיך לעבוד עד גיל 67. על בחירה זו היא שילמה "כפל קנס": גם המשיכה להפריש משכר עבודתה לקרן וגם נאלצה לדחות את קבלת פנסיית הזקנה השוטפת עד הפרישה בפועל.

קופל לא בטחה במנהלת עמיתים שתשמור על כספה כדי להבטיח לה פנסיית זקנה נאותה. היא האמינה יותר בנדל"ן. כשתפרוש בפועל מעבודתה, כך תכננה, היא תמשוך מהקרן את כל חסכונותיה בבת אחת ותשלים את מחיר הדירה שרכשה במסגרת קבוצת רכישה.

אלא שלרוע מזלה, זמן מה לפני פרישתה בפועל מעבודתה, חלתה קופל במחלה קשה ונדירה. משך חודשים ארוכים הייתה מאושפזת בבית החולים. מצבה רק החמיר עד שהפכה סיעודית לחלוטין. או אז נאלצה לפרוש מעבודתה וכחצי שנה לאחר מכן הלכה לעולמה. בכל אותה תקופה בה הייתה מרותקת למיטה ומשפחתה סעדה אותה, היא לא קיבלה מקרן מקפת דבר וחצי דבר. רק מכתבי התראה על הפסקת התשלומים לקרן. היא גם לא הייתה מסוגלת פיזית ומנטלית לפנות לעמיתים בבקשה למשוך את חסכונותיה בסכום חד פעמי.

לאחר פטירתה פנו בנותיה לקרן וביקשו לממש את רצון אמן המנוחה ולמשוך את החסכונות שצברה בקרן, אותם מיליון וחצי שקל שחסכה בחשבונה בקרן.

ואולם, לתדהמתן הבנות גילו כי חסכונותיה של אמן, אותן צברה משך למעלה מ- 30 שנה, נמחקו כלא היו מחשבונה בקרן. בהתאם לתקנון שניסחנו עבור הקרן, כך הסבירו לה נציגי עמיתים, כאשר עמית בקרן פורש מעבודתו, נפתח בפניו חלון זמן של 60 יום בלבד. בחלון זמן זה עליו להתייצב פיזית במשרדי הקרן ולחתום על טפסים למשיכת חסכונותיו בסכום חד פעמי. אמכן לא התייצבה ולא חתמה. לכן הפסידה את כל חסכונותיה.

מצבה של אמנו היה קשה מנשוא, השיבו בנותיה של המנוחה. עקב מצבה הסיעודי היא לא יכלה לפנות בעצמה לקרן הפנסיה. לא ניתן היה להעלות על הדעת להוציאה מביתה לצורך הגעה פיזית למשרדי הקרן כפי שהתקנון שלכם דורש. אמנו גם לא ידעה שמדובר בחלון זמן צר ביותר שכזה. לא התרעתם עליו בפניה. אולם אין ספק כי אמנו רצתה לקבל את כל הכסף בסכום אחד כדי להשלים את מחיר הדירה שרכשה מתוך חסכונותיה בקרן.

יכול להיות, השיבו הנציגים, אבל מאחר והיא לא הודיעה על כך לקרן בזמן, היא איבדה את חסכונותיה.

המחלוקת בין מנהלת עמיתים במשרד האוצר לבנותיה של קופל הגיעה להכרעת השופטת יפית זלמנוביץ גיסין מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

נכון, הודתה השופטת זלמנוביץ גיסין, עמיתים פועלת על פי תקנון הקרן. אין גם ספק כי התקנון קובע את אשר נציגי עמיתים טוענים.

יחד עם זאת, הוסיפה השופטת, מהעדויות שהובאו בפני, שוכנעתי מעל לכל צל של ספק, כי המנוחה רצתה למשוך את כספי חסכונותיה בקרן בסכום חד פעמי. לא הייתה לה שום כוונה לבקש ולקבל פנסיית זקנה שוטפת. השופטת הדגישה את "הנזק שיגרם לבנותיה בנסיבות בהן חסכה האם למעלה משלושים שנים, מעל מיליון שקלים אשר ירדו לטמיון כתוצאה מאי הגשת הבקשה למשיכת הכספים במועד".

מדוע לא ביררתם עם המבוטחת לאחר שנודע לכם שפרשה מהעבודה, כיצד ברצונה לנהוג בכספים שנצברו לזכותה? שאלה השופטת את נציגי עמיתים.

אין זה מחובתנו לבדוק מה העמית מבקש לעשות. זו חובתו של העמית להודיע לנו מה רצונו לעשות בחסכונותיו, לקבלם בבת אחת או בדרך של פנסיית זקנה שוטפת, השיבו נציגי עמיתים.

אבל קיבלתם הודעה מהמעסיק על פרישתה. מדוע לא שלחתם אל המנוחה מכתב המיידע אותה על זכויותיה ומעדכן אותה שעליה להודיע לכם תוך 60 יום על בחירתה למשיכת הכספים, הקשתה השופטת.

החוק אינו מחייב אותנו לשלוח לעמיתים הפעילים מכתב בנושא, השיבו נציגי עמיתים. המבוטחת קיבלה דוחות מהקרן באופן שוטף. בגב הדוחות מפורטות זכויות העמית כולל הזכות למשיכת הכספים בבת אחת תוך 60 יום מהפרישה מהעבודה. מעבר לכך, מצופה שמבוטחי הקרן יהיו מודעים להוראות התקנון המפורסם באתר האינטרנט של הקרן.

השופטת זלמנוביץ גיסין לא ראתה עין בעין עם נציגי עמיתים את הדברים. על מנהלת עמיתים מוטלת חובת תום לב מוגברת כלפי עמיתי הקרן. היא מחזיקה בכספי העמיתים בנאמנות ומחויבת לנהוג כלפיהם בשקיפות ובגילוי המידע הדרוש למימוש זכויותיהם. עמיתים לא יכולה לצאת ידי חובתה על ידי הוספת פיסקה בחלקו האחורי של הדו"ח השנתי בעמוד כלשהוא של אחד מעשרת או יותר עמודי הדוח השנתי, קבעה השופטת.

סעיף 60 הימים למשיכת הכספים בבת אחת מגביל את חופש הבחירה של העמית ואת חירותו לעשות כרצונו בקנינו, בכסף שנצבר בזיעת אפו במשך 30 שנים. מדובר בסעיף מהותי. לכן על עמיתים להודיע לכל מבוטחיה מגיל 60 על מגבלה מהותית זו במכתב נפרד, חצי שנה לפני הגעתם לגיל הפרישה. במסמך נפרד, מדגישה השופטת, שאינו חלק מדוח שנתי ושאינו מצורף או נלווה לכל דוח או הודעה אחרת.

לשופטת לא היה כל ספק כי אילו הודיעו אנשי האוצר למנוחה על חלון הזמן שעמד לרשותה, אזי היא או בנותיה היו מוסרות בזמן את ההוראה המתאימה למשיכת הכספים וניתן היה גם למצוא פתרון לדרישה בתקנון בנוגע להגעה פיזית לחתום בפני נציג הקרן על הטפסים המתאימים.

בסופו של יום, השופטת יפית זלמנוביץ גיסין הורתה לעמיתים להעביר את מלוא כספי החסכונות שנצברו בקרן לטובת המנוחה לידי בנותיה וחייבה את הקרן בהוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח.