ההצלחה של נטלי מרצ'נט 

העיתונאי אמיר שוורץ מזכיר לנו שבזכות פלאי הטכנולוגיה מאוד  קל לעקוב בשנים האחרונות אחר המתחרש והמתחדש אצל מוזיקאים שמאוד אהבת בעבר, לא תמיד יש לי את הפנאי או הרצון הדרושים לכך. גם האלגוריתם של שירות הזרמת המוזיקה שעליו אני מנוי עדיין לא מצליח למלא את התפקיד הזה עבורי בצורה חלקה.

לעיתים, העצלות הזו מתגלה גם כיתרון, שכן כך אתה מגלה באקראי אלבומים חדשים של אמנים ותיקים, שחשבת שכבר לא תשוב להיפגש איתם. כמו למשל את Keep your Courage, האלבום החדש והמאוד יפה של נטלי מרצ'נט, שיצא לפני כשבועיים.

בואו נזכר במי מדובר.

                             ביוגרפיה של נטלי מרצ'נט

מרצ'נט נולדה בג'יימסטאון, שבמדינת ניו -יורק היא היא הבת השלישית מבין ארבעת ילדיהם של אנתוני ואן מרצ'נט. 

שם משפחתו של סבה מצד אביה, לפני שהיגר לארצות הברית מסיציליה היה מרקנטה.

 כל שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בג'יימסטאון. הוריה התגרשו בהיותה בת 8, ואמה התחתנה לאחר מכן בשנית. 

כשהייתה נטלי בת- 16 היא עזבה את בית-הספר התיכון, והחלה לעבוד בחנות לממכר מזון בריאות.

היא צמחונית מאז גיל 19.

מרצ'נט נשואה לדניאל דה לה קאלה, ולבני הזוג בת בשם לוסיה.

תחביביה הם גינון וציור. חלק מציוריה ניתנים לצפייה באתר האינטרנט הרשמי שלה. 

                              קריירה מוזיקלית

                                  הקמת הלהקה

בשנת 1981  כאשר נטלי הייתה סטודנטית במכללה הקהילתית של ג'יימסטאון, היא החלה לשיר עם להקת "Still Life". 

לאחר מספר חודשים הלהקה שינתה את שמה ל-"10,000 מניאקים". 

בין השנים:1993-1981 שימשה מרצ'נט כסולנית הלהקה וכתבה את המילים למרבית משיריה. 

בתקופה זו הוציאה הלהקה שישה אלבומי אולפן, הבולטים שבהם היו “In my tribe”,שיצא בשנת 1987 והגיע בארצות הברית למעמד של אלבום פלטינה כפול, ו-"Blind manws Zoo" שהתפרסם שנתיים אחר-כך, והגיע למעמד של אלבום פלטינה. באוגוסט 1993 הודיעה מרצ'נט על עזיבתה את הלהקה, לטובת פיתוח קריירת סולו.

                           קריירת הסולו של נטלי מרצ'נט

מרצ'נט ציינה בראיונות שנתנה, כי לאחר שעזבה את הלהקה "10,000 מניאקים" היא הייתה כה להוטה להתחיל ולכתוב שירים עבור עצמה, שבאותו היום שבו עזבה את הלהקה הלכה הביתה וכתבה את השיר "I May Know The Word", שנועד במקור להיכלל בפסקול הסרט "פילדלפיה". 

השיר לא נכלל בסופו של דבר בפסקול הסרט, אך הוא נכלל באלבום הסולו הראשון שהוציאה מרצ'נט, "Tigerlily". 

האלבום יצא ב-20 ביוני 1995  בהוצאת "אלקטרה רקורדס", שהייתה חברת התקליטים שהוציאה גם את אלבומיה של להקת "10,000 מניאקים". 

מיותר לציין כי מרצ'נט כתבה והלחינה את כל שירי האלבום, ומאחר וביקשה לקבל חירות אמנותית, היא אף מימנה והפיקה אותו בעצמה. 

האלבום זכה לביקורות מעורבות, כשרבים ממבקרי המוזיקה  שיבחו את סגנון כתיבתה האישי והחושפני של מרצ'נט, בעוד אחרים ביקרו את סנטימנטליות היתר שלה. 

האלבום זכה להצלחה מסחרית רבה בארצות הברית, הגיע בשיאו למקום ה-13 במצעד האלבומים, וזכה למעמד של אלבום פלטינה מחומש, על מכירות של למעלה מחמישה מיליון עותקים. 

זהו אלבומה המצליח ביותר של מרצ'נט עד כה. 

הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Carnival", הגיע למקום העשירי במצעד הסינגלים האמריקאי. 

השיר "River" הוא מחווה לשחקן המנוח ריבר פניקס, שנפטר כשנתיים לפני יציאת האלבום. 

בעקבות האלבום יצאה מרצ'נט לסיבוב הופעות נרחב והופיעה בתוכניות אירוח רבות.

לבום הסולו השני של מרצ'נט, "Ophelia", יצא ב-19 במאי 1998, אף הוא בהוצאת "אלקטרה רקורדס". 

האלבום הוקלט בניו יורק ובלונדון, בהשתתפות 30 מוזיקאים שונים, וגם אותו הפיקה מרצ'נט בעצמה. 

למרות שהאלבום אינו נחשב אלבום קונספט במובנו המסורתי, קיים חוט מקשר בין שיריו: שם האלבום ושיר הנושא שלו מתייחסים לדמותה של אופליה מתוך מחזהו של שייקספיר "המלט", שמשתגעת ולבסוף מתאבדת. 

שירי האלבום מתארים סדרה של נשים שונות, כאלה שיצאו נגד הפטריארכליות  ושילמו על כך מחיר אישי, ומעבירים מסר של קריאה להכרה בזכויות נשים. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Kind & Generous", שיר שמח שאינו מאפיין את האלבום כולו, זכה להכרה בערוץ המוזיקה VH1, וכן הוא הגיע ל-"10 הגדולים" במצעד האמריקאי. 

האלבום עצמו הגיע בשיאו למקום השמיני במצעד האמריקאי וזכה למעמד של אלבום פלטינה פחות משנה לאחר צאתו. השיר "King of May" שהופיע באלבום נכתב כמחווה למשורר אלן גינסברג.

 סיבוב ההופעות שהתקיים לאחר צאת האלבום הסתיים בשנת 1999 במספר הופעות שנערכו והוקלטו בברודווי. 

הופעות אלה כללו בין-השאר גרסאות כיסוי לשירים של דייוויד בואי וניל יאנג, והן נערכו לאלבום הופעה חיה שיצא באותה שנה ונקרא "Natalie Merchant: Live in Concert".

ב-13 בנובמבר 2001 יצא אלבומה השלישי של מרצ'נט, "Motherland". 

גם הפעם היא כתבה והלחינה בעצמה את כל שירי האלבום, והפיקה אותו ביחד עם טי-בון בארנט. 

האלבום הוקדש לקורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר, אם כי הקלטתו הסתיימה יומיים לפני התרחשות הפיגועים, כך שאין בו התייחסות ישירה אליהם. 

האלבום הגיע למקום ה-30 במצעד האמריקאי וזכה למעמד של אלבום זהב. 

שיר הנושא של האלבום זכה לגרסת כיסוי של זמרת הפולק ג'ואן באזז. 

מרצ'נט יצאה לסיבוב הופעות עולמי שנמשך שנה וחצי, כדי לקדם את האלבום.

לאחר שחוזה ההקלטות שלה עם "אלקטרה רקורדס" הסתיים בשנת 2002, היא החליטה לא לחדש אותו ולא לחתום על חוזה חדש עם אף לייבל מסחרי גדול.

את אלבומה הבא, "The House Carpenter's Daughter", שיצא בספטמבר 2003, הוציאה בלייבל עצמאי שהקימה בעצמה ונקרא "Myth America Records". האלבום, בסגנון פולק, הכיל שירים מסורתיים וגרסאות כיסוי לשירי פולק מודרניים, ולא זכה להצלחה מסחרית.

באפריל 2010 הוציאה מרצ'נט את אלבום האולפן החמישי שלה, "Leave Your Sleep", ". 

זהו אלבום קונספט  כפול, שעוסק כולו בילדות, וכן הוא כולל אוסף של שירים שאומצו ממוזיקה בריטית ואמריקאית מהמאות-19 וה-20, ועסקו בילדות. מרצ'נט הקדישה את האלבום, שהגיע למקום ה-17 במצעד האמריקאי, לבתה.

מרצ'נט שתחגוג בסתיו הקרוב יום הולדת 60, כבר לא שרה ומופיעה כמו בעבר.

מרצ'נט של השנים הבאות כבר הייתה מבצעת פחות סוחפת, אך גם באלבומים הפחות מרתקים בהאזנה ראשונה שהיא הוציאה בהמשך, ניתן היה לדלות כמה פנינים. מה שקצת פגם בטיב הקשר שלנו הייתה העובדה שמרצנ'ט - כותבת נהדרת ומגישה אינטליגנטית - לא רק האטה את קצב העבודה שלה, אלא שהיא גם הורידה את מינון החומרים המקוריים שלה. גם ההתמודדות שלה בשנים האחרונות עם מצב רפואי מורכב לא היטיבה עם הקריירה שלה.

בזמן האחרון היא מוציאה אלבום חדש לאחר תשע שנים של שתיקה שמשלב את כל העשייה שלה רבת השנים: משירי פופ קלאסי ונוגה לצד שירים קצביים ומלאי פאתוס וכן בלדות עדינות ורגישות.

זה יפה שאומנים מוצאים את עצמם בגילאים מתקדמים.