רכב יוקרה כולל הנחה 

רקע

בימים אלה (27.7.23) דחה בית המשפט תביעה הנוגעת לערך רכב יוקרה שיובא מגרמניה ביבוא אישי (1). רשות המכס קיבלה מסמכים מרשות המכס בגרמניה שסתרו את הערך שהוצהר בישראל, ובית המשפט גיבה את רשות המכס ודחה את התביעה. 

מה היה סיפור המקרה?

התובע ייבא מגרמניה רכב מדגם פורשה מודל 2014, והצהיר על מחיר קנייה של כ-45,000 אירו. התובע הגיש לרשות המכס חשבונית לפיה הרכב נרכש מספק ששמו Ammar Automobile, וכן העברה בנקאית התומכת בסכום שהוצהר.

בשנת 2015, שוחרר הרכב מפיקוח רשות המכס והמחיר שהוצהר התקבל כמחיר סביר.

בשלב מאוחר יותר נפתחה חקירה, רשות המכס קיבלה מידע מרשויות המכס מגרמניה, וקבעה כי הרכב נרכש מספק ששמו Tok Gmbh, ומחיר הקנייה היה 64,000 אירו. רשות המכס קיבלה העתק מרשימון היצוא מגרמניה שם הוצהר מחיר כזה, וכן העברות בנקאיות ששילם Ammar Automobile לספק Tok בסכום זה.

בשל כך, נפסל המחיר שהוצהר, והיבואן נדרש בשנת 2020 לשלם גרעון בסך של כ-190,000 ש"ח, והיבואן ערער לבית המשפט.

היבואן, בקצרה, טען כי לא סביר שרשות המכס תפסול את המחיר כ-4 שנים לאחר היבוא, כאשר המחיר שהוצהר במקור, נמצא כסביר. היבואן טען עוד, כי גם אם נמצאו מסמכים הסותרים את המחיר שהוצהר, יתכן שמדובר בקנוניה של הספק בגרמניה שנתן הצהרות כוזבות. 

מה פסק בית המשפט?

ראשית, בית המשפט פסק כי גם אם רשות המכס קיבלה בזמן אמת את המחיר שהוצהר ומצאה אותו כסביר, היא רשאית לפתוח בחקירה בשלב מאוחר יותר ולאמת את המחיר.

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת היבואן כי המחיר המתוקן שנקבע, היה מבוסס על מחירונים או מחירי שוק, והעיר כי המחיר נקבע על בסיס המחיר ששולם בפועל. 

לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי החלטת רשות המכס במקרה זה היא הגיונית, שכן היא מתבססת על מסמכים שהושגו מרשות המכס מגרמניה, מהם עלה כי המחיר היה גבוה יותר. 

בית המשפט גם מצא פגמים בעדות היבואן, משום שתאריך החשבונית של Ammar היה קודם לתאריך ההעברה הבנקאית, ולא הוכח כי בכלל קיים הסכם בכתב בעניין יבוא הרכב. בית המשפט זקף לחובתו של היבואן גם את העובדה שלא הגיש תדפיס בנק להוכיח שזו הייתה ההעברה היחידה שביצע לספק זה. בנוסף, בית המשפט מצא כי החשבונית הוצאה על סכום של 45,200 אירו אך היבואן ביצע העברה של 44,000 אירו ולא נמצא הסבר סביר לפער קטן זה. למעלה מכך, היבואן לא ידע למסור פרטים נוספים אודות אותו Ammar שממנו רכש את הרכב, ולא הגיש התכתבויות נוספות איתו, נמנע מלהביא עדים רלוונטיים לבית המשפט, ואף התגלו בגרסתו סתירות לגבי מעורבות של סוכנות בישראל בקשר ליבוא הרכב. 

כמו כן, קבע בית המשפט, טענת הקנוניה שהעלה היבואן הועלתה בעלמא, ואין חובה על רשות המכס לחקור כיוון זה, שעה שהיא הביאה ראיות לתמוך במחיר שנקבע על ידה, ונטל ההוכחה מוטל על היבואן. 

על בסיס כל זאת, קבע בית המשפט כי עמדת המכס נכונה וחייב את היבואן בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.

מה ניתן להעיר על פסק-הדין?

מקרה זה הוא דוגמא נוספת למחלוקות חוזרות ונשנות בין יבואני רכב ביבוא אישי, לבין רשות המכס, לגבי ערך רכב מיובא. לדעתי, מחלוקות מסוג זה לא ייפסקו לעולם, כל עוד המיסוי על כלי רכב בישראל הוא מהגבוהים בעולם. 

במקרה זה, הראיות שהציגה רשות המכס שהתקבלו משיתוף פעולה עם המכס בגרמניה, סיפקו את בית המשפט, בעיקר כאשר היבואן לא ידע לספק הסברים לסתירות כאלה ואחרות שהתגלו בתיק.

מעניין לציין כי בעבר, היה לפחות מקרה אחד, בו בית המשפט העדיף את טענת היבואן על פני מסמכים שהתקבלו מרשות המכס הזרה. באותו המקרה התובע הצהיר על ערך רכב מרצדס מגרמניה בסך של כ-17,000 אירו, ומגרמניה התקבלו מסמכים סותרים על ערך של 26,000 אירו. בית המשפט האמין ליבואן באותו המקרה, חרף המסמכים הסותרים מחו"ל, ותהה (2):

"נשאלת השאלה - מדוע דווקא הצהרתו של התובע כוזבת? מדוע החשבונית שהגיש, חשבונית יוניטריידר, הינה פיקטיבית? אולי דווקא חשבונית מאייר היא המזויפת? אולי למאייר היה אינטרס לדווח על העסקה ולהעלות את מחירה?"

הפניות:

(1) ת"א (שלום נצרת) 25718-02-20 רוגה סבאג נ' מדינת ישראל- רשות המסים- מכס ומע"מ, פסק-דין מיום 27.7.23, כבוד השופט אדהם ספדי. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד גרייס דחדולי ואח', לרשות המכס- עו"ד קארין פאר פרידמן מפרקליטות מחוז צפון (אזרחי). היבואן רשאי לנסות לערער לבית המשפט המחוזי. 

(2)ת"א (שלום טבריה) 51148-11-15 איל פרח נ' מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל (20.12.17), ערעור נדחה ב-14.6.18 בע"א (מחוזי נצרת) 6373-02-18 מדינת ישראל נ' איל פרח.