מלכים: ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו: ויקרא אל יקוק ויאמר יקוק א-להי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה: ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יקוק ויאמר יקוק א-להי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו: וישמע יקוק בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי וגו':
רש"י: ויתמודד - מלשון מדה נשתטח עליו:
רד"ק: ויתמודד - מענין מדה מבנין התפעל כלומר שם עצמו במדת הילד כשנשתטח עליו כענין שנאמר באלישע וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו והענין הזה שתהיה תפלתו בכוונה יותר על הילד כששוכב עליו ויתמודד עליו וע"ד הזה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כלומר שהיתה אשתו לנגדו בעת תפלתו כדי שיכוין תפלתו עליה כי עקרה היא אפשר ג"כ כי עשה כן להנשים עליו ולחממו בחום הטבעי היוצא מפניו ומבשרו כי רוב פעמים הנסים נעשי' ע"י מעט תחבולה מדרך העולם:
רלב"ג: ויתמודד על הילד שלש פעמים - ר"ל שנשתטח אצלו ועשה עצמו מדה לו בששם עיניו אצל עיניו ופיו אצל פיו וכפיו אל כפיו וכן בזה הדרך כמו שעשה אלישע בבן השונמית כאילו ירצה בזה שתבא הרוח מאברי הנביא אל אברי הילד:
ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו: ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יקוק: ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד: וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו וגו':
רש"י: ויגהר עליו - ת"י ואלהי עלוהי, הוא לשון עייפות, יש דוגמתו בברייתא דהאזינו ובספרי, ומנחם פתר ויגהר פתרון המלה כפי ענינה נשתטח עליו:
רד"ק: וישם פיו על פיו - כמו שפירשנו באליהו שאמר ויתמודד על הנער והכל לכוין לשון התפלה על מי שמתפלל עליו כמו שאמר ביצחק לנוכח אשתו ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם: ויגהר עליו - התנפל והשתטח עליו כמו ויגהר ארצה אבל זה ת"י ואלהית עלוהי:
רלב"ג: וישם פיו על פיו - כאילו רצה שישפע חיות לנער מאברי אלישע והנה עשה זה אחר התפלה: ויגהר עליו - ר"ל ששב להתפלל אחר זה והיה הולך בבית לבו וכוונתו בתפלה היה נמשך לו תנועת רגליו ללכת מתנועת קול השיר התנועה במחולות וזה מבואר מן החוש במי שיחשב מחשבו' תתנועע נפשו בהם פעם כה ופעם כה שהוא תנועע ללכת במהירות בעת חשבו המחשבות וזכר שאחר התפילה היה עולה וכורע על הילד:
אופן זה של תחיית המתים, קרוב בצורתו למעשה הזיווג, אשר גם הוא מחולל ומוליד חיים חדשים. מדובר באקט חברתי מובהק, שאין למעלה ממנה מבחינה פיסית. חברה ברום שיאה, יוצרת חיים חדשים. יש לעיין עוד בחזון העצמות היבשות דמתי יחזקאל וגם שם מבואר שהתחייה נעשתה על ידי הקרבת רחוקים מארבע רוחות.
אפשרות של שלמות היחיד היא רק על ידי שהוא מכיל בקרבו את שתי הקצוות האנושיות: ברכות סא, א: דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב וייצר ה' א-להים את האדם בשני יודי"ן כו'. אי נמי: כדרבי ירמיה בן אלעזר, דאמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון, שנאמר אחור וקדם צרתני וכו'. רש"י: דו פרצופין - שני פרצופין בראו תחלה, אחד מלפניו ואחד מאחריו, וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה. אחור וקדם צרתני - לשון צורה, דהיינו שני פרצופין וכו'. ע"כ. וכן בעירובין.
הגורם הגדול למוות בעולם הוא הפירוד. עדויות ח: משנה ז אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע וכו' רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
רמב"ם: לא נשמע ממשה לשון זה, אלא נשמע ממנו הענין, לפי שמשה הודיע ביאת המשיח, מפורש בתורה אם יהיה נדחך בקצה השמים, ושב ה' אלהיך. ומל ה' א-להיך, וזולת אלה. וכן הודיעם בשם ה' במה שיקדם לפניו וגורמיו, ושיבא לפניו איש יכשיר לפניו את העולם והוא אליהו, והודיעם שאותו האיש לא יוסיף ולא יגרע בתורה אלא יסלק את מעשה העוול בלבד, ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה. אבל היתה המחלוקת במהות העוול שיסלק מה הוא וכו'. וחכמים אומרין אין עוול ביוחסין כל הנקרא בשמי וכו', הכל מתיחסין אל האמת, והתורה היא אב לכל, אבל העוול הוא השנאה שיש בין בני אדם, לפי שהיא שנאת חנם והוא עושה לו עוול בשנאתו אותו, והוא אמרם לעשות שלום בעולם.
יומא ט, ב: אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.
סוטה ט: ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טהרה וטהרה מביאה לידי פרישות ופרישות מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקדש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב אמן: ועיין תוספות יום טוב. וכן במדרש משלי, חזית, אוצר מדרשים מעשה דניאל, ספר האורה, בעלי הנפש ועוד.
אליהו הנביא הוא שליח השלום ושליח החיים, משום ששתי מידות הללו תלויות זו בזו. 'אין מלאך אחד עושה שתי שליחות', אך כאן בגדר שליחות אחת היא.
