לברור אחריות האדם כתנאי לבריאותו הפסיכולוגית - לפי תפיסת הגשטלט* 

לברור אחריות האדם כתנאי לבריאותו הפסיכולוגית - לפי תפיסת הגשטלט*
מאת: ד"ר צדוק כרוס
המחבר מביע  את תודתו למר ישראל תומס., שמבלי הסיוע הטכני שהעניק לי מאמר זה לא היה עולה לאוויר.

בחירה ואחריות בתרפיית הגשטלט

תרפיית הגשטלט, כמו בתפיסה האקסיסטנציאלית, רואה גם כן, את עצם בחירתו החופשית כבסיס לקראתאחריותו של הפציינט כלפי עצמו וכלפי הזולת. לכן מהות הפעולה בחוויה הטיפולית בהווה, היא בהכשרתו של הפציינט להיות מודע לאחריותו האישית כדרך טיפול משמעותי ויעיל. 

ישנם אנשים המרגישים שאין הם אחראים למה שהם ולמה שהם עושים.  גישה זו למעשה,  מטפחת תחושת ייאוש וחוסר אונים.  במקום לראות את האדם כאילו הוא רק סידרה שלתגובות מותנות, קורבן לקפריזות של גורל בלתי-אישי ,   רואה תרפיית הגשטלט באדם הוויה שיש לה אפשרות בחירה. לכן תרפיה זו, פועלת כל הזמן לקראת קידום והרחבת תחושת הפציינט לקחת אחריות לרגשותיו ולהתנהגותו. הטכניקות המתוארות כדלקמן,  מאמתות פעולה זו:

*          תרפיית הגשטלטדוחה אתהחיפוש אחר "המדוע" מפני שזהמונע אתהפציינט מפניהתבגרות - כלומר, לקיחת אחריות אישית להתנהגותו העכשווית. וכדי שאפשריהיה לשמועאת ה"איך", מקשיב התרפיסט לצליל, למוסיקהשל הפציינט. המטפל ממקדאת תשומתליבו עלאיכות הקול, התנוחות, התנועות, השפה הפסיכוסומטית ואחר כך, עלתוכן הדברים. פרלס כברדן למעלהביתר פרוטבדבר שקריותהתרפיה המלולית. הוא טעןשכאשר הפציינטמשיג מודעותמלאה למהשהוא עושהדאגתו לגביה"מדוע" בדרך כללנעלמת. אםהוא נשארסקרן לגביזה,  הוא נמצא במצב טובכדי לעבודעל כךבעצמו. לכן, הגשטלטיסט מאמיןשהטיפול מצליחרק כאשרהפציינט מפתחתמיכה-עצמיתמתוך אחריות פרטיתואינו תלוייותר בחסדיהםשל כוחותמפריעים שאיןביכולתו לשלוטבהם. 

*          בהתחלת התראפיהמדגיש התרפיסטעל השימושב"אני" נגד ה"זה" או "אתה", שהנם מאשימים, ומטילי דופי, ומפתח בכךאת תחושתהאחריות שלהפציינט לרגשותיו, למחשבותיו ולהתנהגותו. כמו כן, בתקשורת קבוצתיתשל ה"אני"-אתה" מעודדים החבריםליטול אחריותאישית וישירהלהתנהגותם, מחשבתםוצרכיהם. למשל, אתה אומר: "אני חשתי נפגע", "אני כעסתימעט", "אני חשתי דחוי", "אניהייתי עצוב", "אניהייתי מאוכזב" ואינך אומר: "אתהפגעת בי", "אתההכעסת אותי", "אתהדחית אותי", "מה שעשית דיכאאותי" ) יש לשים לבגם כי "מסרי אתה", גורמים לאנשים להפוך מתגונניםועוינים, בעוד "מסרי אני", גורמים לפחות עימותים, ומעורריםעניין רביותר בדבריהם(  בדרך כלל ההתייחסותאל התרפיסטהיא התייחסותצד שלישיהמתווך ביניהםושצריך לשפוטולומר מימבין החבריםצודק ומילא.

 הקושי של החברים להתייחסבאופן ישירנעשה אזהמוקד הטיפולי. כדי להשיגישירות מונעהתרפיסט מבניהקבוצה לשאולשאלות.  על ידי שאלת שאלותנמנעים חבריהקבוצה לקחתאחריות והםמעברים אותההלאה אלהחברים.

*       הגשטלטיסט מאמיןשכאשר שניאנשים אויותר יוצריםקשר הםגם מתחיליםלשדר באופןגלוי ובאופןסמוי סדרהשל ציפיות, תשוקות, צרכיםופחדים ביחסלסוג היחסיםשהם רוציםלפתח. משוםכך, בטיפולבזוגות ובמשפחות, מבקש התרפיסטשכל פרטיציין אתציפיותיו מהטיפול. הרצונות והצרכיםצרכים להאמרבאופן ספציפי. כאשר הצרכיםנאמרים בגלויעל ידיחברי המשפחהזה עוזרלכל אחדמהם לפתחולחזק אתתחושת האניואת תחושתהאחריות האינדיבידואלית ביחס לרצונות ולצרכיםשל כלחבר.  
*          כדי לעודדנטילת אחריות עלהתנהגות, מבקשהתרפיסט הגשטאלטימהחברים לנסותלשנות הצהרותכמו: "אני חייב ל...- ל- אניבוחר ל..., "אני לא יכולל.... - ל- אני לא רוצה", "אני צריך ל... - ל- אנירוצה" ו-"אני פוחדש... - ל-הייתי רוצה ש...". כמו כןמבקש מהםהתרפיסט להיותערים לשינוייםכלשהם בהתנסותשלהם. 

*    כדי לחזקאת תחושתהאחריות והשייכותלקבוצה חוזרהתרפיסט ומדגיששכל פרטופרט בקבוצהצריך לדאוגלעצמו ולרווחתו. כלומר, שיקחאחריות לדאוגלעצמו. הואמבקש מחבריהקבוצה שלאימתינו לקבלתרשות לדבר, אלא שכלאחד יקוםוידבר, יקוםויכריז עלקיומו כשהואחש צורךבכך תוךמתן יחסשל כבודלחברים האחריםולעבודתם.  בלקיחת היזמה לידיו, מתחזק תחושת האחריות על פעולותיו של היחיד בקבוצה.

מתברר שמשמעות עקרון האחריות הגשטאלטית למעשה מקבילה לתפיסה האקסיסטנציאלית - עקרון המכיר בכך שהאדם הוא זה שמחליט על התנהגותו במרבית המקרים והוא שצריך לענות על ציפיותיו  מעצמו. 

פרלס מאמין, שכלמשמעות האדםהוא באחריותהעשייה העצמית- אורגניזמית- ולאאדם אחרעושה זאת. יתר עלכן, כלתכלית התרפיההיא להכשיראת הפציינטשלא יהאתלוי בזולת. לכן, הצלחתה של כל תרפיה היאבלקיחת אחריותלחייך, שמוכןאתה לעמודברשות עצמך, וזהו בשילותך. 

לפיכך פרלס יוצא בהתקפה גדולה כנגד הפסיכואנליזה המטפחת את הגישה "האינפנטילית", שהפציינט אינו אחראי, אלא תסביך אדיפוס אחראי. לפיכךלא קשהלדעת מאיפההמציאה הנערהאת טראומתהילדות - הצפייה לגן של שושנים, מתוךהספור: "מעודי לא הבטחתי לךגן שלשושנים" מאת חנה גרין. 

הייתכן להצדיקה במשוגעות, בחולי של זיכרון העבר?! התבל לא נבראה כדי לענות על ציפיות בני-אדם, ואף בני-אדםלא נולדו כדי לענות על ציפיותיה של תבל. המלה אחריות responsibility, אותה אפשר לאיית גם    response - ability )כושר-תגובה, כושר היענות(: הכושר להגיב ולהיענות, הכושר להיות מחונן במחשבות, בתגובות, בריגושים לעת מצוא. ובכן, האחריות הזאת, יכולתו של האדם להיות אשר הנהו, אותה פרלס בטא בעזרת המלה "אני" ב"תפילת התבנית" שלו:

                     אני עושה את שלי, ואתה עושה את שלך

                     לא נולדתי כדי לענות על ציפיותיך

                     אף אתה לא נולדת כדי לענות על שלי

                     אתה - אתה, ואני - אני

                     אם ירצה המקרה ונמצא איש את רעהו - מה נאה!

                     ואם לא נמצא - עלינו להשלים עם כך. 

                                                                                                                                                      פריץ פרלס, Gestalt                                                                                                                      Therapy Verbatim 4                                                                                                                                                           נוסח עברי: אברהם קדימה

            כמו סרטר, מוצאת גם תרפיית הגשטלט, דרכים רבות כדי להימנע מלקחת אחריות. אחת הדרכים היא עלידי שימוש יתר במלה "זה" ו"משהו", במקום לומר "אני" ו-"אתה". למשל, ראובן אומר: "זהו מצב מתוח כאשר מישהו נתפס בשקר", במקום לומר "אני הרגשתי מתוח כאשר אתה גילית שאני משקר".

 כאשר אנו לוקחים אחריות על הרגשות שלנו, אנו מכריזים בכך על האנושיות שלנו כבריאה ואותנטית, ולעתים קרובות, הכרזה זו גוררת תגובה אנושית מן הזולת גם כן.

* הגשטלט (מגרמנית: Gestalt; מילולית: צורה, תבנית, דפוס) היא אסכולה בפסיכולוגיה, שלפי תפיסתה העיקרון התפעולי של החשיבה הוא הוליסטי, מקבילי, אנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי. האסכולה צמחה בגרמניה.

צדוק כרוס