בשבוע שעבר חגגנו את יום האהבה הישראלי ,אך עושה רושם שבשנים האחרונות הרומנטיקה מתה.
רוב האנשים אוהבים להיות רווקים, מעט אנשים מתחתנים ,אבל אף אחד עוד לא מצא את השיטה החלופית לחתונה.
נשאלת השאלה: האם יש נוסחה בדוקה לנישואים מאושרים?
ד"ר ג'ון גוטמן הצליח ליצור נוסחה שמנבאת בדיוק של 90% את עתיד הקשר.
ולא רק שניתן לנתח את עתיד הקשר הזוגי שלכם באמצעות הנוסחה, אתם יכולים גם להבין מה לא בסדר במערכת היחסים שלכם.
פירוט המחקרים של ג'ון גוטמן
ד"ר לירז מרגלית מציגה סדרת מחקרים שערך החוקר ג'ון גוטמן לא על זוגות שנפרדו אלא על זוגות נשואים.
הוא נהג להזמין אותם למעבדה שלו (אותה הוא כינה בשם “מעבדת האהבה”) ולאחר הביקור במעבדה הוא היה עמם בקשר במשך השנים, ובחן מי נשאר ביחד ומי נפרד.
כך הוא הצליח להבין מהם הדפוסים בזוגיות שמנבאים פרידה ולאילו זוגות יש סיכוי לחזק את הקשר.
גוטמן הראה שאחד האלמנטים המנבאים אם מערכת יחסים זוג מסוים תשרוד או לא, הוא היחס בין רגשות חיוביים לשליליים. כדי שמערכת-יחסים של זוג תשרוד, היחס בין הרגשות החיוביים לשליליים במהלך שיחה צריך להיות חמש לאחת.
כאשר לציון חיובי גבוה זוכים מילים או מעשים שמעידים על אמפתיה, תמיכה כמו הנהון של "אני מבין אותך". גם הומור וחיבה מאוד משמעותיים לחיי הנישואים ומקודדים כחיוביים.
כך למשל, כדי לבדוק את הקשר בין בני-הזוג חיבר גוטמן את הגבר והאישה לאלקטרודות המנטרות את דפיקות לבם, טמפרטורת עורם, בלוטות הזיעה והמוליכות החשמלית בגופם.
מצלמת וידיאו מקודדת את הבעות הפנים. לכל מערכת יחסים יש דפוס ייחודי שצף באופן אוטומטי ללא קשר לנושא השיחה.
מסקנה של גוטמן
אחד המיתוסים שגוטמן הצליח להפריך במחקריו היה הרעיון שזוגות שרבים יותר, נפרדים יותר. זה ממש לא נכון. אין קשר בין תכיפות הריבים לבין סיכויי הפרידה.
השאלה שכן מנבאת את איכות הקשר היא לא כמה הם רבים, אלא איך הם רבים.
נשאלת השאלה: איך רצוי לריב?
התשובה היא מעט מורכבת: אצל חלק מהזוגות, כאשר הם רבים או מתווכחים, זה ניכר.
למשל, הם מרימים את הקול, צועקים, וברור שהם מצויים בסערת רגשות.
מתברר שדפוס זה הרבה יותר בריא מדפוס של "פאסיב אגרסיב" שבו אף אחד לא מבטא את תחושותיו אבל מגלגל עיניים, מגיב בסרקזם, מתנשא או מביע זלזול.
סימן נוסף הוא מגננה - במקום מתן מענה ענייני לביקורת, בן הזוג נוקט עמדה צדקנית, הודף את הטענה או בהרבה מקרים מאשים את הצד השני - "אני אדיש ולא מתחשב? באמת? את אדישה ולא מתחשבת!".
גוטמן מבחין בין ביקורתיות לזלזול: ביקורתיות, אם היא נאמרת כלפי מעשה כלשהו שעשה בן-הזוג, היא מבורכת - אבל אם היא נאמרת על אדם בסגנון "אתה תמיד כזה אנוכי", או "את בדיוק כמו אימא שלך" - זו נוסחה לפרידה.
זאת מאחר והיא נתפסת כאמירה שנאמרת באופן מתנשא ומעליב.
פירושה לשים את האדם השני במעמד נמוך יותר ממך.
לעומת זאת, אם האמירה נתפסת כזלזול אצל אחד מבני הזוג במערכת היחסים, אין צורך בשום מידע נוסף.
סביר להניח שבני-הזוג ייפרדו.
כך למשל, גוטמן הקליט אלפי זוגות בזמן שהם רבו, ומצא שכאשר בני זוג מתקוטטים על נושא שבו לא ניתן להגיע לפתרון ברור , מגיע במוקדם או במאוחר הרגע שבו לאחד מבני הזוג נמאס לריב, ואז הוא עושה מחווה שמטרתה לאותת לצד השני ללא מילים "די, מיצינו, אני לא רוצה לריב יותר", למשל מבט של כלבלב עצוב או חיוך קל או הסטת הוויכוח כמו "מה זה הריח הזה? את מריחה?", ואז מגיע רגע האמת: אם בן הזוג השני מקבל את המחווה וזורם אתה - זה מנבא את בריאות הקשר. אבל אם בן הזוג מתעלם מהמחווה סביר להניח שבני-הזוג ייפרדו.
ניתן לראות שכמעט ולא קיימות מערכות יחסים ללא ביטוי של רגשות שליליים, אלא אם כן לשני בני הזוג כבר לא אכפת האחד מהשני .
אם בני-הזוג כמעט ולא רבים יש כאן בעיה : זה מבטא אדישות ,חוסר אכפתיות, חוסר התעניינות ותקשורת פתוחה.
מצד שני חוסר הסכמות בין בני-זוג יכול להפרות האחד את השני ולגרום לאחד מבני-הזוג להבין את העמדה של הצד השני וייתכן שאף יהיו הסכמות בעתיד.
אי-אפשר להחזיק ידיים כל הזמן, ואי-אפשר ללכת על ביצים ולפחד מעימותים ,צריך למצוא את דרך המשי שתאפשר לכל אחד מבני-הזוג להביא לקשר דבר שחשוב לו.
אני בלוגר וכותב באתרים שונים כגון: "פרשן","NEWS1 ", "מקושרים" ועוד. וכן אני סטודנט לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה.
