בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה יג: ואדם אין לעבד את האדמה ואדם אין לעבד את הביריות להקב"ה כאליהו, אתמהא ואדם אין לעבד להקב"ה, לא נברא האדם אלא לעמל, אם זכה עמל בתורה ואם לאו עמל בארץ, אשרי אדם שעמלו בתורה. המטיר י"י על הארץ אפילו אדם אין, ברית כרותה לארץ שנ' להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו.
ספרי דברים פיסקא מא: ולעבדו, זה תלמוד אתה אומר זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומר ויקח ה' א-להים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה וכו'. פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק יא: חבה יתירה חבב הב"ה לאדם הראשון וכו' שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ושמא תאמר כי יש מלאכה בגן עדן לפתח ולשדד את האדמה, ולא כל האלנות נצמחין מאליהן, או שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא כבר נהר יוצא מעדן להשקות את הגן שנ' ונהר יוצא מעדן וכו', ומה הלשון הזה לעבדה ולשמרה, לא אמר לעבדה ולשמרה אלא לעסוק בדברי תורה ולשמור את כל מצותיה, שנ' לשמור את דרך עץ החיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנ' עץ עץ חיים היא למחזיקים בה וכו'. בתי מדרשות ח"ב לקוטי מדרשים כתבי יד ד"ה ד. ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. לעבדה זו מצות עשה, לשמרה זו מצות לא תעשה.
קהלת רבה (וילנא) פרשה ז א [י"ג] ראה את מעשה הא-להים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך וכו'. ע"כ.
עבודת אדם הראשון, המסמלת את תפקיד האדם בכל הדורות, הייתה 'לעבדה ולשמרה'. השמירה תואמת את מאמרם הנ"ל: 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי'. העבודה היא בעיבוד, פיתוח והרחבה:
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע סימן ז: שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם, אמר לו של בשר ודם נאים, אמר לו טורנוסרופוס הרשע הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם, אמר לו רבי עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. אמר לו למה אתם מולים, אמר לו אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב"ה, הביאו לי שבולים וגלוסקאות, [אמר לו אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, הביאו לי] אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, אמר לו אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים, אמר לו טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו, אמר לו רבי עקיבא ולמה שוררו יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו, ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר דוד אמרת [ה'] צרופה וגו'. ע"כ.
עבודת האדם מחויבת להיצמד למקור. הוא מעבד מפתח ומשלים, בדרך וברוח של הבריאה גופה. כל סטייה נידונת בחומרה. 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי', אף על ידי שינויים:
תוספתא ע"ז ח הלכה ד: על שבע מצוות נצטוו בני נח על הדינין ועל עבודה זרה ועל קיללת השם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל הגזל כו'. רבי חנניה בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכשפים רבי יוסי אומר כל האמור בפרשה בני נח מוזהרין עליה שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעני ודורש אל המת כי תועבת י"י א-להיך כל עושה אלה ובגלל התועבת האל י"י מורישם מפניך: הלכה ז איפשר שהכתוב ענש עד שלא יזהיר אלא מזהיר ואחר כך ענש מלמד שהזהירן תחילה ואחר כך ענשן: הלכה ח רבי אלעזר אומר אף על הכלאים מותר לבן נח לזרוע ללבוש כלאים אסור להרביע ולהרכיב אילנות:
הרי כאן מתכונת עבודה ייחודית, עבודת פיתוח, שיחזור ושימור, אשר תלויה לגמרי בנאמנות מלאה ומקסימלית למקור:
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סח: רבי חייא רבא ורבי יניי חד אמר עולים ויורדים בסולם וחרנה אמר עולים ויורדים ביעקב, מאן דאמר עולים ויורדים בסולם ניחה, מן דאמר עולים ויורדים ביעקב מעלים בו מורידים בו אופזים בו קופזים בו סונטים בו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלן עולים ורואין איקונין שלו יורדין ורואים אתו ישן, למלך שהיה יושב ודן בפרור עולים לבסילקי ומוצאין אותו ישן יורדים בפרור ומוצאים אותו יושב ודן, למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה חובתו יורד, למטה כל מי שאומר זכותו יורד חובתו עולה וכו'. מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קכט: עולים ויורדים בו. מיום שברא הב"ה את העולם היו המלאכים משבחים להב"ה ואומרים ברוך י"י א-להי ישראל, ולא היו יודעין מי הוא ישראל, כיון שבא יעקב לבית א-ל, עלו המלאכים שלווהו למרום ואמרו להם למלאכי מרום: אתם מבקשים לראות האיש שאנו משבחים להב"ה על שמו, רדו וראו הנה אותו האיש. והיו המלאכים יורדים ורואין את דמותו ואומרים: בודאי זה הצורה וזה הדמות חקוקה בכסא הכבוד, וענו כולם ואמרו: ברוך י"י א-להי ישראל. ילמדנו.
המלאכים בדקו, דרשו וחקרו ומצאו, שהתולדה דומה וזהה למקור. כך היא תכלית השלמות, כאשר התוצאות תואמות את השורשים לגמרי. 'וירא א-לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'. האדם האוריגינלי נברא בצלם ובדמות תבניתו של מקום. 'הא-לוהים עשה את האדם ישר'. אין העולם חסר מאומה. לכן אין מוטל על האדם אלא לעבד ולשמר את הקיים, לא לבדות מליבו, להמציא ולשנות שום דבר.
מעתה יובן כמה חשוב העניין, לעמוד על הטבע המקורי של האדם ועולמו. הרי כל חובתנו היא 'לעבדה' במפיק ה' דייקא 'ולשמרה' במפיק ה' דייקא. אנחנו מוכרחים לחקות אחרי היסודות והשורשים שבנו, על מנת לשחזרם, לעבדם ולפתחם. התורה על כל מצוותיה אינה אלא אמצעי, המכוון ומסייע את האדם לשוב שמה אל אמיתותו הפנימית והווייתו העיקרית:
'הא-לוהים עשה את האדם ישר - והמה בקשו חשבונות רבים'. אבות ה משנה ב: עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
כל הדורות 'מאדם עד נח' סוטים היו מדרך המלך, מזייפים את חותמת המלך ואת הצורה המקורית. המחשה לכך: פרשת נח: כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה: רש"י: ארבעים יום - כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים: אך נח מצא חן בעיני ה'. 'איש צדיק תמים היה בדורותיו', בגלל ששיחזר במידה ידועה את שיעור קומת אדם הקדמוני: רש"י פרשת בראשית: ויולד בן - שממנו נבנה העולם: זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ע"כ.
כל הדורות ש'מנח עד אברהם' נטו שוב מן הדרך הישרה, הלכו ושגו ותעו: סנהדרין קט, א: דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו'. אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם - הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה - כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. ע"כ. כל זה 'עד שבא אברהם', 'האדם הגדול בענקים' והחזיר עטרה ליושנה. בבא קמא צז, ב: ת"ר כו': ואיזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה פרק ב - אין מעמידין: מאי ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנאמר: תמות נפשי מות ישרים. ע"כ. יעקב אבינו בייחוד, נקרא שמו ישראל וישורון. 'לא מת'. איקונין שלו חקוקה למעלה בכסא הכבוד. 'הבחור שבאבות זה יעקב'.
בני ישראל שאחרי יעקב, שוב טעו קצת מדרך אבות. 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה', וכן כתב רמב"ם ריש הלכות עבודה זרה. כל זה עד מעמד הר סיני ומתן תורה. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה פרק א - לפני אידיהן: דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון. ע"כ. רמב"ן: הקדמה לשמות וכו': והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד א-לוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד:
בימי שפוט השופטים, שוב שגו מעל ה'. בימים ההם איש הישר בעיניו יעשה. דוד המלך הקים עולה של תשובה. פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק יח: אמר אדם שמחני הב"ה והכניסני לגן עדן והראני מקום אכילת צדיקים בגן עדן, והראני ארבע מלכיות משלן ואבדן, והראני דוד בן ישי שימשלו לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף, אמר הב"ה ימים על ימי מלך, אף אני מוסיף על שנותיו לעתיד לבא כמו דור ודור, שנאמר שנותיו כמו דור ודור כו'. ע"כ. ריקאנטי פרשת וישב: ומזה המאמר יש להוכיח כי דוד לא הוצרך לעיבור, זהו שנאמר אף בשרי ישכון לבטח. ונשמת המשיח חדשה. ואין זה דעת הקלירי שאמר הוא דוד בעצמו, וכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, וסימן לדבר אד"ם. וכן דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו על מלך המשיח שנולד, מוכיח כדעת הקלירי. תורת חיים מסכת סנהדרין: ואמרו חז"ל כי משיח הוה דוד בעצמו הוא אדם הראשון והסי' אד"ם. ויש לפרש לפי שכתב בספר הזוהר כי נשמתו של אדם הראשון נתגלגלה בדוד ונתן סימן אד"ם נוטריקון אד"ם דו"ד משי"ח. פרי צדיק שמות לסעודת פדיון הבן: וכתיב ורוח א-להים מרחפת וגו' ואמרו זה רוחו של מלך המשיח. וכמו שכתב האר"י ז"ל אד"ם ראשי תיבות אדם דוד משיח דמשיח יהיה הסוף שיברר נפש אדם הראשון וישראל כו'. ע"כ.
רמב"ן פרשת בהר: ולשון הברייתא בתורת כהנים שבת לה', כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה'. אבל פירוש 'שבת לה' א-להיך' האמור בשבת בראשית, כי בו שבת וינפש ועל כן לא תעשה כל מלאכה, ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה כי היא שביעית בשנים:
והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה, כבר רמז לנו ר"א שכתב, וטעם שבת לה' כיום השבת, וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה. וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך, ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לה' א-להיך כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים:
והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם. ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין, וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות, שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה. והחזיר הענין פעמים רבות, כל ימי השמה תשבות, ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה, וכן שנינו גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ, מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא. וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית, שנאמר אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים וגו', כי גם בעבד שביעית כיובל כו'. והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו, כי ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי הוא מוסד המאמין יחריש, וזהו שנאמר ושבתה הארץ שבת, וקראתם דרור בארץ, כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון, שבה נאמר והארץ אזכור, וכבר זכרתי זה פעמים:
ושמא לזה רמזו רבותינו באמרם, חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד, כי כל שמיטה שער בית אחד, והנה הודיעוהו כל ההויה מתחילה ועד סוף חוץ מן היובל קדש:
לפיכך הקים דוד דווקא את עולה של תשובה. שבת אותיות תשב: בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה כב: ויצא קין וגו' מאיכן יצא וכו', רבי חננא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, פגע בו אדם אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ופישרתי, התחיל אדם מטפיח על פניו כך היא כח התשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לי"י. ע"כ.
תורת משה מטרתה הסגרת עיקרון זה אל מעשים ידועים והנהגות קבועות, קצובות. חז"ל בתורה שבעל פה, המשיכו קו זה עצמו והסגירו הגדירו הרבה יותר וכן בדורות האחרונים. 'כל מעשיך בספר נכתבין'. אבל מעיקרא אין כאן אלא יסוד 'דרך ארץ' וצורת אדם, אשר קובע ורובע בארבע אמות של הלכה. גדרים הללו משמרים את המידה היקרה שבאדם. 'רחמנא ליבא בעי', אך לא ניתן לסמוך על לב בלבד. לכן ניתנה תורה לישראל, בכדי לאמצם ולחזקם, בשמירת מעלת אבותם המקורית. 'תורה צוה לנו משה – מורשה קהילת יעקב'.
האדם מטבעו דינאמי, חי פעיל. לא ישקוט על שמריו. מצוות ה' עליו היא השמירה וההשגחה על אפיקי מעשיו, שלא ייצאו מהגבול הנכון ומהגדר הטוב דהיינו שלא יסטו מן המקור ולא יזייפו את החותמת הראשונית.
