הגונב מגנב פטור

רקע

לפני מספר ימים (9.8.23), דחה בית המשפט תביעת יבואן אישי של רכב נגד המדינה, להשבת מס קניה ומע"מ בגין רכב גנוב שהוחרם על ידי המדינה (1).

מדובר ברכב שיובא לישראל, נעשה בו שימוש קצר מאד ולאחר פחות מחודשיים, החרימה המדינה את הרכב בטענה שהוא גנוב וזויפו פרטיו. היבואן טען שנפל קורבן לרמאות, אך ביקש את השבת המסים ששולמו, בטענה שלא נהנה מהרכב.

בית המשפט בחר לדחות את התביעה והפנה את היבואן לתבוע את הגורמים שלטענתו רימו אותו בהליך המכירה.

מה היה סיפור המקרה?

התובע, שנעזר בסוכנות מקומית בישראל, ייבא בעזרתה רכב מסוג ב.מ.וו. מודל 2013 ביבוא אישי משבדיה. הרכב שוחרר מפיקוח המכס בדצמבר 2013 והתובע שילם מס קניה ומע"מ בסך של כ-75,000 ש"ח.

פחות מחודשיים לאחר השחרור מן המכס, תפסה המשטרה את רכבו של התובע בטענה שממצאי החקירה הוכיחו שמדובר ברכב גנוב שפרטיו זויפו כדי להסתיר זאת. חצי שנה לאחר מכן, בוטל רשיון היבוא של הרכב.

בשנת 2015, פנה התובע במכתב לרשות המכס בבקשה להשיב לו את מסי היבוא (כ-75,000 ש"ח) בטענה שלא נהנה מהרכב ולא עשה בו שימוש, ונפל קורבן לרמאות שלא היה צד לה.

המדינה סירבה להשיב את המסים והתובע פנה לבית המשפט.

מה פסק בית המשפט?

בית המשפט נדרש לדון בפרשנות סעיף 150(2) לפקודת המכס, הקובע כי המנהל רשאי להחזיר מס, אם:

"הטובין סולקו מפיקוח רשות המכס ותוך ששה חודשים לאחר סילוקם נתגלו בהם אי-התאמה לתנאי המכר או ליקוי, שהיו קיימים בהם בשעת סילוקם;

ובלבד שהתביעה על החזרה או ויתור הוגשה מיד לאחר הגילוי האמור והוכח להנחת דעתו של גובה המכס כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי-התאמתם לתנאי המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי".

סעיף זה מציב מספר תנאים, ולהלן קביעת בית המשפט לגביהם:

בית המשפט קבע כי תנאי זה מתקיים, אם מדובר ברכב גנוב שפרטיו זויפו, הרי שיש לראות בכך כאי-התאמה מהותית בתנאי העסקה, אי-התאמה שהייתה קיימת עוד במועד היבוא.

בית המשפט קבע כי תנאי זה מתקיים. בית המשפט החליט, כי שימוש כה קצר של פחות מחודשיים ברכב בישראל, בטרם תחרים המשטרה את הרכב, אינו יכול להוות "שימוש" שימנע את השבת המס. בית המשפט קבע כי תכלית המונח "שימוש" היא ניצול הטובין לשם הפקת תועלת מהם, ותקופה כה קצרה אינה יכולה להצדיק את שלילת השבת המס.

לצערו של התובע, קבע בית המשפט כי תנאי זה אינו מתקיים כאן. בית המשפט קבע אמנם שמשמעות המילה "תביעה" כאן אינה פנייה לבית המשפט אלא הגשת מכתב למכס, אלא שבמקרה זה התובע התמהמה והגיש מכתב תביעה למכס רק בשנת 2015, ואין בידיו הסבר משכנע לשיהוי זה.

לאור זאת, דחה בית המשפט את התביעה להשבת המסים, אך בנסיבות העניין נמנע מלחייב את היבואן בהוצאות המשפט.

בהערת אגב, המליץ בית המשפט למדינה להשיב ליבואן לפחות חלק ממסי היבוא, אף אם לפי תוצאת פסק-הדין היא אינה חייבת לעשות זאת.

מה ניתן להעיר על פסק-הדין?

כפי שניתן להתרשם, תביעת היבואן נדחתה במקרה זה על בסיס נימוק די "טכני" של איחור בהגשת המכתב למכס.

על פי פסיקת בית המשפט, היבואן עמד בשאר התנאים המהותיים להשבת המכס, וביניהם "אי-התאמה" במוצר שיובא (בשל הגניבה והזיוף) והיעדר שימוש בישראל ברכב, כאשר תקופה קצרה של פחות מחודשיים לא נזקפה לחובתו.

בפסק-דין שניתן לפני כשנה, והוזכר גם בפסק-הדין הנוכחי, יבואן שילם מס קניה, שחרר את הרכב מפיקוח המכס, נסע בו כמה מאות מטרים, ובעודו בשטח הנמל, נפגע הרכב בתאונה והפך לטוטל לוס. באותו מקרה, קבע בית המשפט, ברגע ששוחרר הרכב מפיקוח המכס, בוצע בו שימוש, ואין עילה שבדין להשבת המס, ועל כן שם התביעה נדחתה מן הנימוק המהותי (2). לעומת המקרה שהוכרע בימים אלה, בו קבע בית המשפט כי גם תקופה של חודשיים בשימוש ברכב אינה שוללת השבת מס, אם תתגלה ברכב אי-התאמה ותוגש התביעה במועד. בית המשפט בחר לאבחן את פסק-הדין שניתן לפני כשנה וקבע כי הוא אינו מחייב במקרה זה.

הפניות:

(*) הכותב עובד במחלקת מיסוי עקיף במשרד קסלמן וקסלמן, והוא עו"ד המתמחה בדיני מכס, מס קניה, מיסוי עקיף, יבוא, יצוא, היטלי סחר, רגולציה וסחר בינלאומי; המאמר משקף את דעתו של הכותב בלבד, ואין לראות בו כמתן חוות-דעת משפטית;

(1) תא"מ (שלום חיפה) 32994-03-20 טדייב מקסים נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 9.8.23, כבוד השופטת חוה קלמפרר מרצקי. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים. היבואן רשאי לנסות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

(2) ת"א (שלום תל אביב) 37077-07-21 אבישי לגזייל ניסים נ' מדינת ישראל (7.7.22).

עו"ד עומר וגנר, מתמחה בדיני מכס, יבוא, יצוא וסחר בינלאומי