רש"י פרשת בראשית: וכבשה - חסר וי"ו, ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית וכו': בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה יח: ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ויבן כת' התבונן מאיכן לברותה וכו', ולא מן הרגל שלא תהא פורסנית וכו', אפעלפיכן ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם וכו', ולא מן הרגל והרי היא פרסנית ותצא דינה. פרשה מה: ר' מנחמה בשם ר' אבון חימסה פניו, ורבנין אמ' ארבע מידות נאמרו בנשים וכו' ר' לוי אמר אף וכו' ופרסניות וכו', פרסניות ותצא דינה. קטעי מדרשים - גניזה (מאן) א. נוסח ארוך של התחלת מדרש תנחומא לבראשית: ויבן, ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמ' ויבן כתי', התבונן מאיכן לבראותה, אמ' וכו': ולא מן [הרגל], כדי שלא תהא יצאנית, וכתי' ותצא דינה. אמר שלמה ותפרע[ו] כל עצתי ולתוכחתי לא אביתם וכו'. ע"כ.
העולה מכאן כי טבע האישה נוטה ליצאנות או פרסנות. אין ספק שכל מידות שנאמרו בנשים, מקורן בטוב. איש בטבעו הוא מאוזן וממוצע, אישה קיצונית מטבעה. היא תופסת בכל מידה ומידה, את שתי הקצוות כאחת. מצד אחד יש בה שמרנות יתירה ומצד שני חדשנות מרובה. כוח יצירת הוולד שבאישה, מגלה את יכולתה ונטייתה היצירתית. יצירה היא יציאה מהקיים, אשר רק בכוח הדמיון המפותח, ניתן לחדש 'את אשר עדן לא היה'. אך כוח יציאה זו, סכנה גדולה טמונה בה. השאלה היא בדרך יציאתה, אם תישאר מחוברת ונאמנת למקורה, או שמא תתנתק ותתכחש לנקודת מוצאה:
ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ד: שלשה הן כפויי טובה, אילו הן הארץ והאשה והנפש. הארץ מנין, ארץ לא שבעה מים. האשה מנין, אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. נפש מנין, וגם הנפש לא תמלא. קהלת רבה (וילנא) פרשה ו: ג' אין מחזיקין טובה לבעליהן, הנפש, והארץ, והאשה, הנפש מניין שנאמר וגם הנפש לא תמלא, הארץ שנאמר ארץ לא שבעה מים, אשה שנאמר אכלה ומחתה פיה. ע"כ. משפט זה מייצג את האישה הרעה, הבוגדת בבעל נעוריה, מתוך התעלמות זדונית ממעמדו בחייה.
הדגמת האישה הטובה ההפוכה הימנה, מצינו באבות ו: הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי: אסתר המלכה יצאה בגדול, אבל נשארה מהימנה לגמרי: אסתר: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו: 'באמנה' לשון אמונה ונאמנות. יש לציין עוד את הכתוב בשבחה של 'אשת חיל', אשר 'הייתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה'.
ספר נתיבות עולם א - נתיב האמונה - פרק א: ותדע עוד כי הזכר והנקבה הוא כנגד אמת ואמונה, ויש לך להבין למה האשה עמדה באמונתה ביותר, וזה בודאי בשביל כי אמונת אשה לאיש יותר מן אמונת האיש לאשה כי אמונה לשון נקבה ואמת הוא לשון זכר, ואין כל כך נמצא האמת באשה כמו שנמצא האמונה ולכך עמדה האשה באמונתה ולא האיש, ותבין זה כי האיש מותר באחרת ואין האשה מותרת באחר: האישה חוננה במעלת האמונה, כי בכך תפארתה, כשהיא יוצרת, מחדשת ונשארת נאמנת למקור בשלמות.
