המושג של 'פרנסה' במקורות, מכוון לצורך הבסיסי ביותר של כל בעל חי הוא המאכל והמזון. לכאורה מדובר בהכרח הישרדותי בלבד, אבל המעמיק בנושא ימצא, שעל יסוד הפרנסה מושתת ובנוי העולם כולו ודרכו עוברים הערכים הנעלים ביותר. פרשת עקב: ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יקוק יחיה האדם: 'כל מוצא פי השם' אינו דבר נפרד מ'הלחם' אלא נשמת הלחם. 'כי לא על הלחם לבדו' משמעו לא על חיצוניות הלחם הנראה לעין בשר בלבד אלא בצירוף פנימיות הלחם: 'כל מוצא פי השם' והוא טעם ועניין 'המן'.
נדגים פה כיצד היווה הפרנסה או המזון עיקר בניין העולם, בשעת בריאתו, בימי נח, שם, אברהם ובימות משה אהרן ומרים:
בריאת העולם. ספר האמונות והדעות מאמר ט: ואבאר ואומר, מפני שהארץ לא הוכנה כי אם לצרכי המזון, ועל כן יש בה שדות לזרוע וגנות, ונהרים ואפיקים להשקות האילנות והבהמות, והים והנחלים למטר ולשטף, ומדברות למרעה החיות, ודרכים להולכים. ע"כ.
תוספתא סנהדרין ח הלכה ז: אדם נברא באחרונה ולמה נברא באחרונה וכו'. הלכה ט: דבר אחר כדי שיכנס לסעודה מיד מושלו משל למה הדבר דומה למלך שבנה פלטירין וחינכה והתקין סעודה ואחר כך זימן האורחים וכן הוא או' חכמות נשים בנתה ביתה חכמ' נש' בנ' ביתה זה מלך מלכי המלכים ברוך הוא שברא עולמו בשבעה בחכמה חצבה עמודיה שבעה אילו שבעת ימי בראשית טבחה טבחה מזגה יינה אילו ימים ונהרות ומדברות ושאר צורכי העולם ואחר כך שלחה נערותיה ותקרא ע' גפי מרומי קרת מי פתי יסור הנה וחסר לב זה אדם וחוה: רש"י: שיכנס לסעודה מיד - שימצא הכל מוכן, ויאכל מאשר יחפוץ.
ברכות ד, ב: אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא: כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא? אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת - נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין! אלא משום דאית ביה פותח את ידך - נימא הלל הגדול דכתיב ביה: נתן לחם לכל בשר! - אלא: משום דאית ביה תרתי. רש"י: שלש פעמים - כנגד שלש תפלות. דאית ביה תרתי - דאתי באל"ף בי"ת, ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי. פסחים קיח, א: ולמה נקרא שמו הלל הגדול? אמר רבי יוחנן: מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם, ומחלק מזונות לכל בריה. אמר רבי יהושע בן לוי: הני עשרים וששה הודו כנגד מי - כנגד עשרים וששה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ולא נתן להם תורה, וזן אותם בחסדו. רש"י: ואומר עליו הלל הגדול שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כו' - דכתיב הודו לא-ל השמים נותן לחם לכל בשר, והיינו דבר גדול. ע"כ.
מדרש תהלים (בובר) מזמור פט [ב] כי אמרתי עולם חסד יבנה [שמים תכין אמונתך בהם]. לא השמים בלבד, אלא אף הכסא אינו עומד רק על החסד, שנאמר והוכן בחסד כסא, למה הדבר דומה, לכסא שהיו לו ארבע רגלים, והיה האחד מתמוטט, על שהיא קטנה, נטל צרור וסמכו, כך היה כסא של מעלה כביכול שמתמוטט, עד שסמכו הקב"ה, ובמה סמכו, בחסד, הוי אמרתי עולם חסד יבנה, וכן דוד אמר לעושה השמים בתבונה, ועל מה הן עומדין, על חסד, שנאמר כי לעולם חסדו, לרוקע הארץ על המים, באיזה זכות, כי לעולם חסדו, וכן כל המזמור, ואחר כך נותן לחם לכל בשר, ללמדך שקשה המזון כנגד כל מעשה בראשית. אמר ר' אלעזר משל הפרנסה כגאולה, מה הגאולה פלאים, אף הפרנסה פלאים, מה הפרנסה בכל יום, אף הגאולה בכל יום, אמר ר' שמואל בר נחמני הפרנסה גדולה מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך, שנאמר המלאך הגואל אותי, והפרנסה תלויה על ידו של הקב"ה, שנאמר פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, הוי אמרתי עולם חסד יבנה.
נח, שם, אברהם. בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה מד: אל תירא אברם ממי נתיירא, ר' ברכיה אמר משם נתיירא הה"ד ראו איים וייראו מה איים הללו מסויימים בים כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם, וייראו זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה, זה נתיירא מזה תאמר שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו, וזה נתיירא מזה תאמר שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים, קצות הארץ זה שרוי בקיציו שלעולם וזה שרוי בקיציו שלעולם, קרבו ויאתיון זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה, איש את רעהו יעזרו זה עוזר את זה וזה עוזר את זה, זה עוזר את זה בברכות ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו', וזה עוזר את זה במתנות ויתן לו מעשר מכל, ויחזק חרש זה שם שעשה את התיבה את צורף זה אברהם שצרפו הקב"ה בכבשן האש, מחליק פטיש את הלם פעם שהחליק פטישו והלם כל באי העולם בפעם אחת, אומר לדבק טוב הוא אילו אומות העולם שאומרים מוטב לידבק בא-לוהו שלאברהם ולא בעבודה זרה שלנמרוד, ויחזקהו במסמרים חיזק אברהם את שם במצוות ובמעשים טובים לא ימוט אברהם.
מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות לז. כל אותם שנים עשר חודש שעשה נח בתיבה לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה והעופות, שבשין לפילין וזכוכית לנעמה, ויש בהמות שאוכלות בשתי שעות בלילה, ויש אוכלים לשלש. תדע, דא"ר יוחנן פעם אחת היה נח נותן מזון לארי והכישו והיה צולע, שנ' וישאר אך נח, שלא היה שלם. ילמדנו.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן יד: צא מן התבה. זש"ה הוציאה ממסגר נפשי, מדבר בנח כשהיה נח בתבה, אמר נח לפני הקב"ה, הוציאה ממסגר נפשי, שהיה סגור שם. אמר ר' לוי כל שנים עשר חודש שהיה נח בתבה, לא טעם טעם שינה, לא הוא ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה והחיה, ר' אבא בר כהנא אמר [שבישתין] לפילין, וזכוכית לנעמיות, הכניס בתבה לזון את הבהמה ואת החיה, שיש מהן שאוכלת בשתי שעות בלילה, ויש מהן שאוכלת בג' שעות ביום, מכאן תדע לך שלא טעם נח טעם שינה. ר' יוחנן אמר בשם ר' אלעזר ב"ר יוסי הגלילי, פעם אחת שהה נח לזון את הארי והכישו הארי ויצא צולע, שנא' [וישאר] אך נח. אמר ר' הונא בשם ר' יוסי יצא נח מן התבה גונח מלבו, לכך אמר הוציאה ממסגר נפשי.
מדרש תהלים (בובר) מזמור לז: אמר הקב"ה קנא לי, שאילולי הקנאה אין העולם עומד, ואין אדם נושא אשה, ואינו בונה בית, שאילולי שקנא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ, ואימתי קנא שאמר למלכי צדק כיצד יצאת[ם] מן התיבה, אמר ליה בצדקה שהיינו עושים שם, אמר לו וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה, וכי עניים היו שם, והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ולמי הייתם עושין צדקה, אמר ליה על הבהמה ועל החיה ועל העוף, לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה, אותה שעה אמר אברהם ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה, באותה שעה נטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה, וכן אמר שלמה וראיתי אני את כל עמל, לכך נאמר אל יקנא לבך בחטאים. וכן בילקוט.
משה אהרן ומרים. תענית ט, א: מיתיבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר. שנאמר ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד, שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן. אמר רבי אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש, כי משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה, מת משה - נסתלקו כולן, שנאמר ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר! אלא: מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד.
כך מצינו מאמרים נוספים המלמדים על עיקרון זה וכגון:
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה כ: בעצבון תאכלנה אמר ר' איסי קשה היא פרנסה כפלים כלידה, בלידה כת' בעצב תלדי בנים, בפרנסה כת' בעצבון תאכלנה, ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אומר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, ר' שמואל בר נחמן וגדולה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך ופרנסה על ידי הקב"ה, גאולה על ידי מלאך המלאך הגואל אותי מכל רע, פרנסה על ידי הקב"ה פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ר' יהושע בן לוי א' מקריעת ים סוף לגוזר ים סוף לגזרים וגו' נותן לחם לכל בשר וגו'.
פרשה סט: והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' רבנין אמ' על הכל השיבו הקב"ה ועל הפרנסה לא השיבו, אם יהיה א-להים עמדי והנה אנכי עימך, ושמרני ושמרתיך, בדרך הזה אשר אנכי הולך בכל אשר תלך, ושבתי בשלום והשיבותיך, על הפרנסה לא השיבו, אמר ר' אסי אף על הפרנסה השיבו כי לא אעזבך ואין עזיבה אלא פרנסה כמה דאת אמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קלג: על הכל השיבו, ועל הפרנסה לא השיבו, ולמה לא השיבו על הפרנסה, אמר הב"ה: אם אני מבטיחו על הלחם, מה הוא צריך לבקש ממני.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה עג: ויפתח את רחמה ר' מנחמה מש' ר' ביבי ג' מפתחות ביד הקב"ה מפתח קבורה וגשמים ורחם, [מפתח קבורה הנה אני פותח את קברתיכם, מפתח גשמים יפתח י"י לך את אוצרו וגו', מפתח רחם ויפתח את רחמה, ויש אומ' אף מפתח פרנסה פותח את ידך וגו'].
ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כה [ג] ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי י"י א-להיכם תלכו. אמ' ר' יהודה בר סימון וכי איפשר לאדם לבשר ודם להלוך אחרי הקב"ה, אותו שכת' בו בים דרכך ושבילך במים רבים, ואת אמ' אחרי י"י א-להיכם תלכו, אלא ובו תדבקון, וכי איפשר לבשר ודם לעלות בשמים ולהדבק באש, אותו שכת' בו כי י"י א-להיך אש אכלה, כורסייה שביבין דינור, נהר דינור, ואת אמ' ובו תדבקון, אלא מתחילת ברייתו שלעולם לא נתעסק אלא במטע תחילה, הה"ד ויטע י"י א-להים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקון אלא במטע תחילה, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל.
[ד] ר' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי פתח הגדלתי מעשי בניתי לי בתים. הגדלתי מעשי, אמ' לו הקב"ה למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי, הגדלתי לעשות לבניכם כל מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים, ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים, כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים, ובורות חצובים אשר לא חצבת, עיינות ותהומות. להשקות מהם יער צומח עצים, אמ' ר' לוי אפילו קנה חיצים לא היתה ארץ ישראל חסרה. עשיתי לי גנות ופרדסים, ארץ חיטה ושעורה. נטעתי בהם עץ כל פרי, כי תבאו אל הארץ ונטעתם.
[ה] מי שת בטוחות חכמה. מהו בטוחות, בטויטא. או מי נתן לשכוי בינה, תרנגלא. אמ' ר' לוי בערביא צווחין לתרנגלא סכויא. הדא תרנגלא כד אפרוחיה דקיקין מכנשא להון ויהבא להון תחת אגפיה ומשחנא להון ומעדרא קדמיהון וכד אינון רביין חד מינהון בעי יקרב לותה והיא נקרא בגו רישיה ואמרה ליה זיל עדור בקיקלתך. כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה המן יורד והבאר עולה והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן מסיע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ ישראל אמ' להן משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין, כי תבאו אל הארץ ונטעתם.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן כ [ד"א] ומיום השמיני והלאה [ירצה לקרבן אשה לה'], שלא יטעך יצרך לומר שלפניו יש אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו עד [שלא עמדו] ישראל, אמר דוד כי מי בשחק יערוך לה', מי היה מקריב לו קרבנות, אמר ר' אבין הלוי מי כיוצא כהקב"ה מפרנס יתומים, ומאכיל רעבים, ואין לשון הזה אלא לשון פרנסה, שנאמר ביום השבת וגו' יערכנו.
שבת נג, ב: תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית! אמר רב יהודה: בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם, שנשתנו עליו סדרי בראשית. אמר רב נחמן: תדע, דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני. רש"י: שנשתנו עליו כו' - ולא זכה ליפתח לו שערי שכר. תדע - דקשין. דמרחשי ניסא - מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם. ולא איברו מזוני - ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם, שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן. ע"כ.
כתובות נ, א: אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת - וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה רבי אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים. רש"י: זה הזן בניו ובנותיו קטנים - שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם. אסתר רבה (וילנא) פרשה ו א: אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, נמנו בעליית ר"ט ואמרו איזה הוא שעושה צדקה בכל עת אם תאמר אלו סופרים ומשנים, אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים, אלא אלו כותבי תפילין ומזוזות אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים, אלא איזהו עושה צדקה בכל עת הוי אומר זה המגדל יתום בתוך ביתו, תימר שאין מתגלגל ערום בלילה אמרו עדיין צריכין אנו למודעי בא ר' אלעזר המודעי ולמד לא דברה תורה אלא מתוך פרוסה שאוכלה בתוך ביתו. מדרש תהלים (בובר) מזמור קו [ג] דבר אחר מי ימלל גבורות ה' [וגו] אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. שאלו תלמידיו את ר' טרפון מי הוא זה שעושה צדקה בכל עת, אמר להם מי שכותב ספרים ומשאילן לאחרים, אמרו לו ובטל מלמדי תינוקת, ובטל הוא מי שמגדל יתום בתוך ביתו, אמרו דהוא נפיק ערטילאי, אמרו צריכין אנו למודעי, דאמר ר' אליעזר המודעי לא עמד ערטילאי אלא בכח הפרוסה שאכל, הוי עושה צדקה בכל עת.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין פרק יא - חלק: אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה, שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון.
1. מרחקת את הקרובים - מעמון ומואב.
2. ומקרבת את הרחוקים - מיתרו. דאמר רבי יוחנן: בשכר קראן לו ויאכל לחם, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב התם ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם.
3. ומעלמת עינים מן הרשעים - ממיכה.
4. ומשרה שכינה על נביאי הבעל - מחבירו של עדו הנביא, דכתיב ויהי הם ישבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו.
5. ושגגתה עולה זדון - דאמר רב יהודה אמר רב: אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדמי, ולא נהרג שאול ושלשת בניו.
מדרש תנאים לדברים: ר' שמעון אומ' קשה היא הפרוסה שעל ידיה נדחו שתי אומות עמון ומואב שנ' על דבר אשר לא קד' את' בל' ובמ' וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין עליהן אלא אפלו על דבר: אמר ר' אלעזר דרך ארץ היא הבא מן הדרך מקדימין אתו במאכל ובמשקה מפני מה טעמו של דבר מגיד על דבר:
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לג - אנכי אנכי: ומזכיר יציאת מצרים כשם שיציאת מצרים במסות באותות ומופתים כך הפרוסה, אמר רבי יהושע בן לוי תדע לך, שכן למדתי מן הלל הגדול, שהוא אומר לגוזר ים סוף לגזרים [וגו'] ויוצא ישראל מתוכם נותן לחם לכל בשר, הקיש הפרוסה לקריעת ים סוף וליציאת מצרים שהיא שקולה כנגד שתיהם, לא יחסר לחמו אנכי ה' א-להיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם, אלא שכשם שעשה הקדוש ברוך הוא כמה ניסים לגאול את ישראל ממצרים כן הוא עושה בפרוסה הזו שאדם נותן לתוך פיו.
ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תעד: אמר רב שיזבי בשם רבי אלעזר בן עזריה קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר מהר צועה להפתח וגו' וכתיב בתריה ואנכי ה' אלהיך רוגע הים, רבי חמא בר חנינא אמר יותר מקריעת ים סוף דהא כתיב בתריה רוגע הים וכו'. ולא יחסר לחמו ואנכי ה' א-להיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם, אלא כשם שעשה הקב"ה כמה נסים לגאול את ישראל כך הוא עושה בפרוסה הזו. אמר ר' שמואל בר נחמני קשה היא הפרוסה מן הגאולה, אתה מוצא הגאולה תלה במלאך המלאך הגואל אותי, אבל כשבא לפרוסה כתיב הא-להים הרועה אותי.
עבודה זרה ג, ב: איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות - יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות - יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים כו'. רש"י: יושב וזן - קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן. קרני ראמים - חיה גדולה. ביצי כנים - מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינב"א בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס. ע"כ. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי: זי"ן, זה שמו של הקב"ה שהוא זן ומפרנס כל יצורי כפיו בכל יום ויום מקרני ראמים ועד ביצי כנים שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ, ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.
