שיר השירים: על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו: נדמה שהעולם כולו מחזר ומחפש אחר אהבה. כולם משחרים ותרים, אחרי מצרך יקר זה. המאושרים אשר אמנם מוצאים אותה, מעטים מאוד הם, לעומת הרוב הגדול, הנשארים בחיפושים ובחלומות האהבה. מהו פשר דרישה נצחית זו ולמה כל כך קשה להשיג אותה. מי מונע מלהגיע אליה ומה עושה אותה כה מיוחד ונדיר.
לעניות דעתי תשובת שאלה זו על פי המקורות היא שבאמת העולם מלא באהבה. אין שום מחסור במוצר רב ערך זה. המעכב והמפריע טמון בדרך אל האהבה ובמבוא אל פתחה. אהבה זקוקה להגדרה ולמסגרת. כל הקושי מונח כאן.
סוטה יז, א: דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש, האי מצרף, והאי לא מצרף. משנת רבי אליעזר פרשה יז: ר' עקיבה אומ', איש ואשה, שתי אישות ביניהן, זכו, שכינה עמהן, לא זכו, אש אוכלתן, ונסתלקה שכינה מביניהן. רש"י: זכו - ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת. שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה. לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש. ודאשה עדיפא מדאיש - אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש. מאי טעמא האי מיצרף - אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת. ע"כ.
'זכו ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת שכינה ביניהם'. זוהי תמונה אידיאלית של מסגרת אוהבת. הוא לא מסתכל ופונה לצדדים וגם היא אינה נוטה וסוטה הצידה ובכן זוכים ל'שכינה ביניהם' דהיינו 'שלום בית'. עוקצין ג: אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: השלום מהווה 'כלי מחזיק ברכה' של אהבה. 'אם אין שלום אין כלום'.
יש לציין עוד לדוגמה את לשון הרמב"ם אישות טו: וחובה על כל איש לקנות לאשתו, אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה ביותר מדאי, ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא לדעתה ומתוך שיחה ושמחה. וכן צוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה ולא תתבע תשמיש המטה בפיה ולא תהיה מדברת בעסק זה, ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה אלא נשמעת לו בכל עת שירצה, ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה, ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז. וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח. ע"כ.
מצוות הללו שעל האיש ועל האישה, יוצרים מסגרת מתאימה והולמת, לאהבה רבה ואהבת עולם. באמת כל התורה כולה, משמשת מסגרת לבית ולמשפחה, הצמודה לדרכיה וחוקותיה. נוכל להגדיר שהיראה היא היא מסגרת האהבה:
ברכות לג, ב: ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול. רש"י: הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.
שבת לא, א: אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות. ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו - אין, אי לא - לא. משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה וכו'. אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו. בהי עייל? מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד. רש"י: היא אוצרו - הוא עיקר החשוב בעיניו לאצור ולעשות סגולה לזכרון כו'. יראת שמים דומה - לפתחים חיצונים, שדרך להם נכנסים לפנימיים, כך, אם ירא שמים הוא - נעשה חרד לשמור ולעשות, ואם לאו - אינו חש לתורתו. בהי עייל - באיזה פתח נכנס, לפתוח את הפנימיים. ע"כ.
מכל זה עולה בבירור, כי יראת שמיים מהווה אוצר ומסגרת אולטימטיבית, לעולמה הקסום של אהבה אמיתית. יראת שמיים משמעה, משמעת מקסימאלית ונאמנות מלאה, לחוקי היסוד של בית יהודי.
חלק גדול מדילמת האהבה העולמית היא זו של אהבה כוזבת. אהבה שאינה מחזיקה מעמד, אינה לוקה מבחינה כמותית בלבד, מצד מה שהיא לזמן קצר או ארוך אך לא לעולם, אלא אף בזמן תפקודה, אהבה שטחית היא ולא שורשית. אהבה אמיתית אינה בטלה לעולם: אבות ה משנה טז: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן: מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מח: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר ובטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן. אין לך אהבה קשה בעולם חוץ מאהבת נשים: אליהו רבה (איש שלום) פרשה כו: שנו חכמים במשנה, כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר [בטילה] אהבה, ואי זו היא אהבה שהיא תלויה בדבר, כגון אהבת בלעם בן בעור ובלק בן צפור מלך מואב, ושאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם, כגון אהבת אברהם יצחק ויעקב להן ולבניהן ולבני בניהן עד סוף כל הדורות. רמב"ם: שעור אלו הדברים, והוא פירושם, כך: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל - בטל דבר ובטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר בטל - אינה בטלה לעולם. ואתה יודע שאלו הסיבות הגשמיות כולן - יבטלו ויסורו, ויתחייב סור המתחדש בסור סיבתו, ולפיכך אם היתה סיבת האהבה ענין א-להי, והוא המדע האמיתי - הרי אותה האהבה אי אפשר סורה לעולם, הואיל וסיבתה מחוייבת המציאות. ע"כ.
מסתבר שגם אהבה כוזבת, שורש ליקויה בחיסרון מסגרת מתאימה והולמת. אהבה חיצונית יש בה כוח ופוטנציאל לאהבת אמת אלא שזקוקה לכלי שלם שיכיל אותה. באין בית אוצר להחזיק אותה, או בהעדר כלי שלם, שאין שם אלא כלי פגום, סוף האהבה בטלה והולכת לאיבוד, כדוגמת משקה שבתוך כלי נקוב. כבר ראינו שיראת השם נמשלה לכלי.
העולה מכל האמור, כי המבקש אהבה בכנות, מוכרח ללמוד תחילה כמה כללי מורשת, חוקי חיים ועקרוני מסורת, על מנת למסגר ולשמר את האהבה הנכספת. רק חוקיות ערכית, בכוחה להוליד, לגדל ולקיים, אהבת אמת נצחית.
