את המאמר הזה אני מנסה לכתוב זמן רב, אבל זה לקח לי כמה חודשים להבין את הנושא הזה לעומק. בהתחלה כתבתי את הדברים מנקודת הראות שלי. וראיתי שאת ההרגשה הזאת שהזמן רץ, אני מרגיש בסוף התהליך שאני נמצא בו. אני למשל מתכנן לצאת להכשרה במסגרת כל שהיא, אני יודע באיזו שעה אני רוצה לצאת מהבית. ואני מתחיל להתארגן כדי לצאת בזמן. ככל שאני מתקרב יותר לשעת היציאה, כך אני מרגיש את התחושה שהזמן רץ יותר ברור.
בנוסף לתחושה שהזמן רץ, אני מרגיש תחושה נוספת שמגיעה בשלב יותר מאוחר. בשלב הראשון שאני עדיין מתארגן, אני מרגיש שהתחושה שהזמן רץ נעשית יותר ויותר מוחשית. ככל שאני מתקרב לשעת היציאה מהבית. אבל אחרי שאני יוצא. אני נוסעה למקום המפגש, אם אני מקדים להגיע, אני מרגיש אנחת רווחה, הרגשה של סיפוק. השאלה מה עומד מאחורי ההרגשות האלה, והאם כולם מרגישים את אותן ההרגשות.
מאחר שאנחנו יודעים גם שיש אנשים שמאחרים להגיע למקומות שונים. זה מעלה תהיות באשר לתחושה שהזמן לא רץ בצורה דומה אצל כולם, ובעצם מעלה את האפשרות, שהתחושה הזאת היא שונה אצל אנשים שנוהגים לאחר, מאחר שכנראה שאין להם תחושה של סיפוק כשהם מאחרים.
בהתחלה חשבתי שמדובר בשני מאפיינים שגורמים לשוני הזה. מצד אחד אנשים מאורגנים שהם לרוב אנשים שיגיעו לפני הזמן, ומהצד השני אנשים שיש להם גמישות מחשבתית שלרוב נראה אותם מאחרים לפגישות שונות. הקושי בשתי ההגדרות האלה, שהן לא מסבירות באיזה יכולת מדובר, ולרוב יכולת יוצרת צורך, והרבה פעמים אנחנו פועלים לפי הצרכים שלנו.
צריך לזכור, שלרוב אנחנו פחות רואים את היכולת, אנחנו חשופים יותר להתנהגות של אותה היכולת. במקרה של המאורגן, אנחנו רואים בצורה ברורה אדם שלרוב יקדים למקומות שונים אליהם הוא מגיע, ונראה את התחושה הטובה שיש לו מההגעה המוקדמת הזאת. אצל הגמיש, נראה הרבה פעמים איחור אלגנטי, ונראה אותו מסתדר או מאלתר במצב הלא נוח שזה יוצר לו. ואם מדובר רק בהתנהגות של אותה היכולת, באיזה יכולת מדובר.
חשוב לדעת באיזה יכולת מדובר, כי היא זאת שלאורה אנחנו פועלים, ואם אנחנו יודעים באיזו יכולת מדובר, נוכל לדעת איך התחושה שהזמן רץ, שונה בין שתי היכולות. ובאיזה צרכים מדובר. אם אנחנו מתחילים עם האפשרות הראשונה של אדם מאורגן, שלרוב יקדים להגיע. אני נוטה לחשוב שמדובר באדם שיודע לתכנן את הפעילות שלו. אדם שזאת התכונה שלו, הצורך שלו יהיה לתכנן ולארגן את פעילויות השונות שלו. אחד המרכיבים החשובים של תכנון הוא הזמן, לכן נראה שהרבה פעולות שלו מחושבות ועומדות בזמנים שנקבעו. אדם כזה ירגיש שהזמן רץ, ככל שהמועד לפעולה מתקצר.
לגבי היכולת השנייה. אדם גמיש, אני נוטה לחשוב שהיכולת ששולטת בפעולות שלו היא היכולת לשנות ולאלתר. היכולת הזאת יוצרת את הצורך לשנות פעילות לפי מה שנראה לו הכי חשוב בכל רגע ורגע, וגם מאפשרת לו לאלתר בהתאם לצורך. היכולת הזאת היא פחות מתוכננת, ולכן יש מצבים שבהם נראה אנשים עם התכונה הזאת מאחרים לפגישות שונות. כי גם איחור הוא בעצם שינוי. לגבי התחושה שהזמן רץ, אצלם זה מופיע רק ברגע שיש צורך בשינוי. הזמן הוא לא מרכיב בתחושה הזאת אצלם.
לסיכום, אנחנו רואים שיש פה שתי תכונות שרואות שונה את המציאות ופועלות שונה כדי להשיג את המטרות שלהן. הראשונה היא היכולת לתכנן שהזמן הוא מרכיב חשוב ביכולת הזאת, אלה גם אנשים שפחות אוהבים חוסר וודאות בחיים שלהם. והיכולת השנייה, היא היכולת לשנות בהתאם לצורך, והאילתור שהוא מרכיב חשוב ביכולת לשנות, אלה גם אנשים שמסתדרים עם מצבי אי וודאות יותר בקלות.
