הלוטו סביב תאריך הבחירות 

ניתן לראות כי זמן קצר לאחר שהובנו ממדי המחדל של 7 באוקטובר, ניסו כתבים פוליטיים לענות על השאלה: מתי תפרוץ "מחאה חסרת תקדים" שתגרום להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות. 

בהתחלה היו כאלו שאמרו שהדבר יקרה "בשש אחרי המלחמה", אחר כך "בזמן שלוחמי המילואים יחזרו הביתה", משם זה עבר כאשר גנץ ואיזנקוט יפרשו. 

בפועל, למרות שחלפו כבר חמישה חודשים , טרם הופיעה ולו נקודה בודדת המצביעה ברצינות על אפשרות של הקדמת הבחירות: אנשי מילואים רבים כבר בבתים, משקמים את חייהם רק כדי לשמוע שהנטל עליהם צפוי לגדול באדיבות משרד הביטחון, והציבור דורש ברחובות תל-אביב בכל שבת קיום של חוזה חדש בין המדינה לאזרחים והאזרחיות שקמו בחג שמחת-תורה והושיעו את תושבי עוטף עזה.

 גנץ מבין היטב את הסנטימנט הציבורי העולה מהסקרים והוא לא יפרוש אך הוא גם לא מביע עמדות (דבר שיקשה עליו להיות ראש-ממשלה בישראל) וזאת למרות שהוא כמעט ולא משפיע על מהלכי הקבינט והממשלה.

ניתן לראות כי הביטוי האמורפי "אחרי המלחמה" הוא מונח רלוונטי בערך כמו אמירה אחרת הידועה בשם: "הניצחון המוחלט". בינתיים, ולמרות שחלפו ארבעה חודשים מהיום שבו ישראל הובסה על ידי ארגון טרור, אין אף גורם בכיר בצבא, בשב"כ וכמובן בדרג הפוליטי, שהכריז כי אין שום טעם שימשיך בתפקידו אחרי כישלון כה חמור. 

אנשים בכירים כמו הרמטכ"ל וראש השב"כ לא רוצים להשאיר את הזירה לנתניהו ולפירומנים שהוא תלוי בהם, ובינתיים גם קצינים בכירים (למשל ראש אמ"ן) לא הולכים לשום מקום למרות שדירוג האשראי שלהם מזעזע. גנץ ואיזנקוט יודעים שאין להם 38 מנדטים מחוץ לממשלה, למרות שהשפעתם לכל הפחות מוטלת בספק, וכידוע לנתניהו אין שום סיבה למהר וגם לא לרוב השותפות שלו, שממילא מתנגדות להשבת חטופים וחטופות גם במתווה שבו מערכת הביטחון תתמוך. 

לאחרונה החלו הצבא והשב"כ לתחקר את עצמם ולראות מה קרה ב-7 באוקטובר כפי שהראתה אילנה דיין בתוכנית “עובדה” ,ההישגים שצבר הצבא נשחקים מאחר שלא מגיעים לרגע ההכרעה, אירופה וארצות-הברית חסרות סבלנות ולא ברור לאן המלחמה הולכת ומהן המטרות שלה .

מדינה לא יכולה להתנהל בין מחאה למלחמה ,היא חייבת להתקדם גם בתחומים אחרים ולצערנו הרב זה לא קורה, אלא אם כן אנשים לוקחים יוזמה ויוצרים דברים.

חייבים לדון בשינוי שיטת הבחירות, ולהקים גוף אזרחי שיעזור לציבור ,רק כך יהיה אפשר להציל את מדינת-ישראל מעצמה.