מבוטח נכנס לרכבו והתניע אותו. או אז הבחין כי השמשה הקדמית מלוכלכת. הוא ניסה לנקות אותה באמצעות מגב השמשה, תוך כדי התזת מים ממיכל מי המגב. למגינת ליבו, המים לא יצאו מהמיכל. לפיכך, ניגש אל מכסה המנוע, פתח אותו ומילא במים את מיכל מי המגב. בשלב זה הבחין בחוט חשמל שאינו מחובר. הוא ניסה לחבר את חוט החשמל ותוך כדי כך קיבל מעין מכת חשמל. ידו השמאלית הוטחה באחד ממאווררי תא המנוע ונכתשה.
האם פוליסת ביטוח החובה לרכב, אותה רכש המבוטח במיטב כספו בחברת הפניקס, מכסה את נזקי הגוף שנגרמו לו באירוע?
דיני הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מדגישים כי ביטוח החובה מכסה גם פגיעה במהלך "טיפול או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו שלא במסגרת עבודתו". המבוטח במקרה זה, לא היה מוסכניק או חשמלאי רכב. לכן, לא היה ספק כי מילוי המים במיכל המגב והניסיון לחבר את חוט החשמל, לא נעשו במסגרת עבודתו של המבוטח. אף על פי כן, דחו מסלקי התביעות של חברת הפניקס על הסף את דרישת הפיצויים של המבוטח.
כדי להבין מדוע נדחתה תביעה כל כך ברורה, נעשה אתנחתא קצרה.
סמוך לאחר תחילת המחאה החברתית בשנת 2011, פנתה נשיאת בית המשפט העליון לעמיתיה השופטים בקריאה נרגשת. השופטת דורית ביניש ביקשה מהם לגלות חמלה, תבונה ורגישות לסבלו של "האדם הנזקק", כלשונה, במיוחד בתחום הביטוח.
למרבה הצער, דבריה של הנשיאה נשתכחו מלבם של מרבית שופטי העליון. לעיתים נדמה כי הם אפילו הכריזו מלחמה על האדם הנזקק. הדברים נאמרים בכאב, בבחינת את אשר יאהב יוכיח. שופטים אלה מכשירים מחדלי בטיחות בבתי חולים לבריאות הנפש, הגורמים שוב ושוב להתאבדות חולים. הם דוחים ערעורים של חיילים קרביים נפגעי נפש כלאחר יד בחצי עמוד ללא נימוקים. הם מאשרים "תספורות" של 50 אחוז למבוטחים נפגעי תאונות. הם עומדים מנגד אל מול ביטוחי אחריות נכלוליים המותירים אלפי מבוטחים ללא כיסוי ביטוחי. ולא מנינו אלא מקצת מהדברים המקוממים.
דומה כי שופטים אלה איבדו עניין בהגנה על האדם הנזקק. גל עכור זה הגיע לשיאו בפרשת פיקאלי, כאשר בית המשפט העליון שלל מהאזרח הפשוט את ההגנה המרכזית שהעניק לו חוק חוזה הביטוח: הביטחון שבנפול עליו אסון, לא יתאכזב לגלות שהפוליסה, עבורה שילם במיטב כספו, היא שוקת שבורה.
נאמנים לגישתם, מעבירים מרבית שופטי העליון מסר לערכאות המבררות כי עליהם לצמצם את מעגל נפגעי תאונות הדרכים הזכאים לפיצויים. לכן, גם כשהזכות לפיצויים ברורה, כמו במקרה שלפנינו, דוחים תאגידי הביטוח תביעות בהינף יד. הם מקווים, שאם המבוטח יפנה לעזרת מערכת הצדק, השופטים יצמצמו גם את המקרים שאין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הם מזכים בפיצויים, מתוך קריצת עין לגישת שופטי העליון.
נחזור אל המקרה של מבוטח הפניקס. הוא הגיש תביעה נגד הפניקס בבית משפט השלום בהרצליה. למרבה המזל, השופט יוסי ברכיה, שדן בתביעתו, גילה יושר מקצועי ולא הושפע מגישת הצמצום של שופטי העליון. השופט קבע כי המקרה הוא ברור ומכיל את כל המאפיינים האפשריים של טיפול דרך המכוסה בפוליסת החובה. המבוטח ניגש לבדוק אם יש מים במיכל המגב, במטרה להקטין את "הסיכון התעבורתי", שכן נסיעה עם שמשה מלוכלכת מסוכנת. מדובר בסוג טיפול פשוט שנוהגים לעשות בדרך מבלי להיזקק לסיוע של מוסכניק מקצועי. אין מדובר בטיפול מתוכנן מראש. המבוטח הבחין בהעדר המים במיכל המגב בתחילת נסיעה חדשה. הוא לא צפה מראש מצב זה. המדובר, אם כן, באירוע פתאומי. בנסיבות אלה, קבע השופט יוסי ברכיה, על הפניקס לפצות את המבוטח עבור נזקי הגוף שנגרמו לו באירוע.
אם מישהו סבור שבכך תמו ייסורי הדין של מבוטח הפניקס, טעות בידו. עוד לפני שהחל הדיון בגובה הפיצויים, פנתה הפניקס לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטתו של השופט ברכיה. הבקשה נדחתה על הסף על ידי השופטת חדוה וינבאום וולצקי בנימוק שהפניקס לא תיפגע אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. אין כל ספק שהפניקס תשוב ותערער על החלטת השופט ברכיה במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. ואם גם המחוזי יפסוק לרעתה, הפניקס לא תנוח ותגיש ערעור לעליון ואפילו בקשה לדיון נוסף. ולמה שלא תעשה זאת, אם רוב שופטי העליון, מתערבים כל הזמן בהחלטות ובפסקי דין לטובת תאגידי הביטוח תוך הדגשה שיש לצמצם את זכויות המבוטחים?
"לאו עכברא גנב. חורא גנב", קבעו חכמי התלמוד לפני שנים רבות. כמה שזה נכון.
משרד עו"ד חיים קליר מתמחה בייצוג תובעים בביטוח ונזיקין
מגדל על דיזנגוף סנטר רחוב דיזנגוף 50 ת.ד. 11228 תל אביב 6111102 . טלפון: 03-5176626, פקס: 03-5177078. סלולארי: 054-4400005
