בימים אלו בהם אנו עדים למשבר השכר של עובדי ההוראה בחינוך העל יסודי, ולאין סוף תלונות וטענות גם בחינוך היסודי ובחטיבות, הגיעה העת שמשרד החינוך בפרט, ומדינת ישראל בכלל, יעשו חושבים מחדש בכל תחום ותחום הן במערכת החינוך והן במשרד החינוך עצמו.
האתגרים העצומים אשר עומדים בפתחם של ילדינו, דור העתיד, הם בלתי צפויים עד להחריד. די אם נביט על המהפכה של ממש שמתחוללת בעולם בכלל בתחום הבינה המלאכותית תוך זמן כל כך קצר כדי להבין באלו אתגרים מבהילים מדובר. במבט צופה פני עתיד אין ספק שזו רק התחלה למה שיתחולל בעולם בתחומי הטכנולוגיה והמדע. הצד המדעי כמובן חשוב, ועל כן חשוב שהתלמידים יעמיקו דעת בתחום בכלל, אבל לא פחות חשוב הוא הצד החינוכי ערכי שטמון בתמורות ומהפכות מעין אלו. אם רק נחשוב קצת על אלו אתגרים חינוכיים טומנת בחובה מהפכת הבינה המלאכותית אנו עלולים לקבל סחרחורת וחלחלה.
משרד החינוך, ובכלל ממשלת ישראל, חייבים לשנות חשיבה וקונספט בכלל במערכת החינוך: תם חלף לו דור הפקידים והנהלים הקשיחים עד דיכוי, אשר שלט בכלל המערכת ועודנו שולט. העתיד כבר מזמן כאן, אבל במשרד החינוך זה לא ממש בקצב הדרוש, זה הזמן והמקום לברך על שינויים לא מעטים שהתחוללו בשירות ובארגון של משרד החינוך בעשור האחרון. כל מורה חש והרגיש את זה היטב ולטובה. אבל זה לא מספיק: בתחום הארגוני חייבים לפרק את כל המבנה הארגוני הקיים במשרד החינוך, רה-ארגון מחדש של כל המשרד. הדגש חייב להיות על השטח, על גמישות, על הבנת המציאות ושחרור חסמים. פקידים במגדלי השן שמנותקים מהמציאות זה לחלשים, למאה הקודמת. שטח, שטח ועדו פעם שטח: האוצר הגולמי הגדול ביותר במדינת ישראל הוא ההון האנושי, ובפרט זה שנמצא בבתי הספר יום יום: התלמידים. מיקוד עשיית המערכת קודם כל בהבנת התלמידים וצרכיהם, במקביל לראיית העתיד והכנת התלמידים לעתיד זה חייב להיות לב לבה של העשייה החינוכית. לזה דרוש בנוסף למה שצוין קודם משאב נוסף: כסף. תקציב ראוי אשר ינווט לאור ראיה זו.
בנוסף לזה אעלה כאן צעד מעשי אחד: כל תלמיד חייב לסיים את מערכת החינוך כאשר יש ביכולתו להבין ולהשתמש בשפות תכנות (וכאן אפשר לבנות תכנית צופה פני עתיד באלו שפות תכנות מדובר), זה חייב להיות בסיסי עד לרמה כמו בגרות שפת אם. לשם זה צריך, בין היתר, כמו שכבר אמרתי רה-ארגון חדש במשרד החינוך.
אם לא ינקטו צעדים מהפכנים עד ממש במערכת החינוך, מהפכנים אבל מעובדים עד דק, נגיע ליום שבו נביט אחורה ונגיד איך פספסנו?
פיסל אלנבארי
n.faisel@gmail.com
