יזמים וקורבנות 

לרבים יש התנגדות מסיבית לבעלי עסקים גדולים, לטייקונים, גלובאליסטים, עשירים קמצנים שסוחטים את העובדים שלהם ומתבכיינים על העבודה הקשה שלהם ועל איך הם מפסידים כסף, על אלו שמקבלים כספים מהממשלה עבור שכירים, עושים כל מיני שגיאות ואז זורקים את העובדים לרחוב ובדרך מעניקים לעצמם בונוס נכבד.

מכעיסים במיוחד מעבידים שמשלמים שכר שלא יכול לכסות שכר דירה וכסף לאוכל ולמיסים, שצריך ששני בני זוג יפרנסו משפחה בדוחק, ומצד שני אותם עשירים מתלוננים על העניים הבטלנים שלא עושים כלום, ולוקחים דמי אבטלה, וזה בשעה שהם עצמם בשעת צרה מקבלים מאות זכויות, מענקים, הטבות והנחות השוות סכומי ענק ללא צדקה. מכעיסים הבנקים גם שרודפים כל אחד שלא שילם כמה שקלים ומוכנים לזרוק אותו לרחוב אבל כאשר הם כושלים המדינה מכסה את הפסדיהם. כמובן שגם שכירים יכולים להציק למעבידיהם ולנצל זכויות אבל זה נדיר. מעניין כמה רבים מושפעים מהבכיינות של מעסיקיהם.

מעביד שלא משלם שכר הוגן עבור עבודה של עובד שלו ועושה הכל כדי לסחוט את זמנו של העובד הוא מתנהג שלא ביושר. הוא נוטל שלא בצדק כסף שמגיע לעובד עבור עבודתו גם אם זה לא כתוב מפורשות בחוק, כדי להתעשר על חשבונו. כמובן אין מדובר על מעביד שבאמת לא יכול להרשות לעצמו לשלם יותר.

עם זאת גם לצד השני בכל זאת יש הצדקה מסוימת.

אותם מעסיקים, כמובן חלקם לא עשו את כספם במו-ידיהם, יש להם מצרכים שאין לרבים מהעובדים שלהם. צריך אומץ כדי להיכנס לשוק ולהתחיל לסחור, צריך יוזמה כדי למצוא עובדים ולארגן את העבודה ואת המסחר הכרוך בזה, צריך מידה של ריחוק או גמישות כדי לנהל אנשים וצריך השקעה של זמן וכסף כדי לארגן מקום עבודה. המצליחים כאשר הם נכשלים הם מתחילים מחדש פעם אחר פעם ולא מוותרים. הם צריכים לעמוד בפני דחיות של קונים, דרישות של המשפחה, הרפיית ידיים של חברים ומשפחה. הם צריכים אומץ לדרוש כסף. להרבה אנשים יש פחד מפני כסף והתעסקות בכסף ועדיפים שמישהו אחר יהיה בוס ואז יתלוננו עליו. היתרון של המעסיקים במספר תכונות באופיים מביא לכך שהם מנצלים את המצב כדי לשלם לעובדים פחות ממה שמגיע להם, מנצלים קשרים עם אנשים חשובים, פוליטיקאים, מפורסמים, כדי להשיג טובות הנאה, מנצלים ידע שקיים עבורם על ידי חשבונאים ועורכי דין כדי להרוויח יותר מזה שאין לו את הידע הזה, מנצלים ידע מתאים כדי לעוט כמו עופות טרף על אנשים במצוקה כדי לקנות מהם בזול רכוש יקר ועוד כהנה וכהנה.

למרות החסרונות מה שחשוב הוא שבלי אותם יזמים ומנהלים שדוחפים, העולם כמו שהוא היום לא היה מתקיים.

מה הפיתרון? לא להרים ידיים ולהשאיר את המצב כמו שהוא אלא לשנות צורת חשיבה, חשיבה של החברה. לא לחשוב שמי שתקיף ומרושע הוא חכם וצודק אם הוא מצליח, ולא לנסות להיות כמוהם. רוב האנשים הם לא רעים ולא טובים אבל נוטים אל ה"רעים" כאילו צריך להיות רע כדי להצליח. ברגע שתהיה התנגדות לסוג כזה של התנהגות, ולא תהיה להם לגיטימציה, לא יפרחו אנשים קרים, נוקשים, חסרי רגישות לזולת, ושפותרים את תחושת המחסור שלהם על גבם של הזולת. גם אם יהיה צורך בקשיות מסוימת, זה יהיה מלווה באנושיות ובחמלה. אם ניתן דוגמה קיצונית במיוחד של רוצחים סדרתיים, החברה לא יכולה להכיל אותם, ולכן זה לא קיים כמעט. החברה הצליחה בתקופה האחרונה, אם כי לא לגמרי, שהיא לא יכולה להכיל חשיבה גזענית, שוביניסטית, ואנטי מיעוטים כלשהם. באותה מידה כאשר החברה לא תכיל סוגים מסוימים של התנהגות כלכלית חסרת חמלה, אנשים חסרי גישה חברתית יהיו קיימים רק בשוליים ולא יצליחו.