גרעון מכס הוא לא בטון 

רקע

לפני מספר ימים, קיבל בית המשפט תביעת יבואן נגד רשות המכס, וקבע כי היבואן יקבל פטור מגרעון רטרואקטיבי שנגע לסיווג כבלים בתחום הבטון (1).

מה היה סיפור המקרה?

היבואן ייבא לישראל כבלים לדריכת בטון וסיווג אותם בפרט מכס 73.12-1010 שהיה פטור ממכס ("כבלים לדריכת בטון.. בעלי 7 גידים, שתכולת הפחמן בהם היא לפחות 0.6%").

וכן תיל שסווג בפרט 72.12-1010 הפטור ממכס. 

היבואן החזיק דו"חות מעבדה שהראו שרמת הפחמן במוצרים עולה על 0.6%. 

בית המכס אשדוד לקח את המוצרים לבדיקת מעבדה, שהוכיחה לטענתו כי רמת הפחמן בהם נמוכה מ-0.6%, על כן היה לסווגם בפרט מכס אחר החייב במכס של 8%.

עקב כך, החל היבואן לשלם סכומי מכס "אגב מחאה" ורשות המכס הוציאה לו גרעון רטרואקטיבי בגין משלוחי עבר בסך של יותר ממליון ש"ח.

תביעת היבואן לביטול הגרעון התקבלה במרץ 2023,  אך ערעור רשות המכס התקבל במרץ 2024, ובית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט השלום לדון שוב בתיק. 

מה פסק בית המשפט בימים אלה בסיבוב השני?

בית המשפט החליט למקד את הדיון בשאלה האם היבואן עומד או לא עומד בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח-1968.

על פי הדין, גם אם המכס צודק בעמדת הסיווג, היבואן יהא זכאי לפטור מתשלום הגרעון, אם הוא עומד בשלושה תנאים מצטברים: 1.לא מסר ידיעה שגויה למכס; 2.לא יכול היה לדעת שיווצר חוב; 3.מכר את המוצרים מבלי "לגלגל" את המס שבמחלוקת.

בית המשפט הכריע כי היבואן עומד בשלושת התנאים ולכן הגרעון בסך של למעלה ממליון ש"ח, יבוטל.

רשות המכס טענה כי אם מדובר במוצרים בהם שיעור הפחמן נמוך מ-0.6% והיבואן הצהיר ההיפך, הרי שהוא נכשל כבר בתנאי הראשון (מסירת ידיעה שגויה למכס), ואף בתנאי השני כי היה עליו לדעת שיווצר חוב. בין היתר, התבססה רשות המכס על פסק-הדין בנושא טמפו שניתן לפני מספר שנים בבית המשפט העליון, שם נקבע שאם תעודת מקור נפסלה, הרי שהיבואן מסר ידיעה שגויה למכס בנושא המקור.

בית המשפט החליט לדחות כאן את טענת רשות המכס, וקבע כי היבואן החזיק באישורים מחו"ל בנושא שיעור הפחמן, המוצרים שלו עברו בדיקות במשך שנים בישראל ולא התגלה פגם, על כן היבואן עומד בתנאי זה. גם העובדה שהיבואן החליף סוכני מכס מספר פעמים ובעבר סיווג בעצמו בפרט החייב במכס, לא עמדה בעוכריו במקרה זה. על כן, קבע בית המשפט שהיבואן נהג בתום לב ועומד בשני התנאים הראשונים.

לגבי התנאי השלישי, בית המשפט אימץ את חוות-הדעת של היבואן לפיה לא העלה מחירים ולכן לא "גלגל" את המס. מנגד, נדחתה עמדת מומחה המכס, שציין כי המס מאד נמוך ועומד על כ-20 אג' לק"ג ולכן היבואן לא בודד רכיב זה ולא הוכיח שלא נלקח בחשבון. בית המשפט ציין כי אם תתקבל עמדת המכס, לעולם לא יוכל יבואן להוכיח שלא גלגל מס כה נמוך.

בסופו של דבר, התקבלה התביעה בסיבוב השני, נקבע שהיבואן עומד בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים וזכאי לפטור מהגרעון. 

בית המשפט ביקש מן הצדדים להסכים כי בכך יסתיים ההליך ולא יהיה צורך להכריע בשאלת הסיווג, ונמנע מפסיקת הוצאות ההליך.

מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?

סעיף 3 לחוק מסים עקיפים מהווה חריג לכלל. הכלל הוא שאם רשות המכס צודקת בסיווג, עליה לגבות את הגרעון. סעיף  3 הנ"ל מהווה הגנה של היבואן לקבל פטור, אך הוכחת שלושת התנאים שבחוק אינה פשוטה כלל וכלל. למיטב ידיעתי, ברוב המקרים היבואנים נכשלים בהוכחת שלושת התנאים ובית המשפט מורה על גביית הגרעון.

מקרה זה הוא מקרה מאד מעודד, בעיקר לנוכח העובדה שהוכח שהיבואן מסר מידע לא נכון אודות תכולת הפחמן, אך בית המשפט לא זקף זאת לחובתו ועדיין קבע שהוא נהג בתום לב. 

הפניות:

(1) ת.א. (שלום הרצליה) 22730-03-18 טובול חומרי בניין (1990) בע"מ נ' רשות המסים- אגף המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 13.5.24, כבוד השופטת הבכירה הדסה אסיף. היבואן יוצג ע"י עו"ד איתן מהולל & שדות. המדינה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי). המדינה רשאית לערער לבית המשפט המחוזי.