המהפכה הקיימת בתחום זריקת שלוש הנקודות 

כפי שמציין הקולגה שלי ערן סורוקה ,בשנים האחרונות חלו שינויים בזריקה מטווח שלוש הנקודות בליגה הטובה בעולם.

בעוד שבעבר היו נדרשים השחקנים ליכולת של חדירות, פיק אנד רול והתקפות פוסט, כיום נראה כי כל קבוצה מנסה לאמץ את המודל של הווריורס: שליטה במשחק באמצעות שלשות. זהו שינוי מרחיק לכת לא רק בטקטיקות ובאסטרטגיות, אלא גם בתפיסה של איך שחקן גדול - גם אם הוא סנטר - יכול וצריך להתאים את עצמו לאופנות החדשות.

                          המהפכה שנעשתה בתחום זה

  1: אחד הנושאים המרכזיים בכתבה הוא המהפכה שעוברות קבוצות ה-NBA בהן שלשות הפכו להיות אבן יסוד במערך ההתקפה. זה לא רק ג'ארה מוראנט או אנתוני אדוורדס שזורקים הרבה יותר - אפילו סנטרים במשקל 140 ק"ג, כמו זאק אידי, מגלים כעת את היכולת לבצע את המהלך הנפלא של קליעת שלשה.

2: לא רק שחקנים קלילים וזריזים כמו סטף קארי או אנתוני אדוורדס הופכים את הזריקה מטווח שלוש הנקודות  לחלק בלתי נפרד מהמשחק שלהם, גם השחקנים הגדולים והכחולים, שבעבר היו מצופים להסתפק בתפקידי מרכז וסלים מהסמול פוסט או אמצע - מצטרפים לתופעה. 

זהו שינוי מרהיב שמציג את ההתאמה של כל המערכת לאופנות מודרניות יותר.

                     ההשפעה על המשחק

מאמן הווריורס, סטיב קר, מודע לאירוניה שבכך, ומבין שהשימוש במתודולוגיה הזו חייב להיות מבוקר ומבוסס על תנועה נכונה של הכדור וביצוע נכון של השחקנים.

קר מציין כי בקבוצה שלו,"גולדן סטייט ווריירס"  תחת עוזר המאמן היצירתי טרי סטוטס, הם יוצרים זריקות אלו באמצעות תרגילים של הנעת כדור מצד לצד.

כזכור, הם נפרדו בקיץ מאחד הקלעים הבולטים בליגה הטובה בעולם  קליי תומפסון, שעבר לדאלאס,  אבל הם הביאו במקומו את שחקני אוקלהומה ת'אנדרס באדי הילד, דיאנטוני מלטון, לינדי ווטרס שהמשותף להם זה שהם קולעים באחוזים גבוהים מחוץ לקשת.

ניתן לראות כי כאשר כל קבוצה שואפת לזרוק כמויות עצומות של שלשות, יש פחות דגש על התקפות אמצע או תפיבת עמדה תחת הסל.

 אכן כמות הזריקות עולה, אך יש כאלו שיראו סוג של ירידה באיכות המשחק, 

כלומר מדובר במצב בו השחקנים זורקים הרבה - ולא בהכרח על פי הצורך האמתי במשחק.

                          חווית הצפייה במשחק הכדורסל

 יש מי שטוען שמגמת השלשות גורמת לפחות אקשן טלוויזיוני, ושיש פחות עניין בצפייה במשחקים כאשר כל הקבוצות מנסות לאמץ את אותה טכניקת משחק. חלק מהצופים מרגישים כי זה פוגע באיכות המשחק, פחות סלים מהשדה ויותר זמן של פסקי זמן וסטטיסטיקות שמטשטשות את המגוון.

 לעומת זאת, יש גם את הקולות המקדמים את השינוי - כמו מאט מור מ-Action Network, שמסביר שצורת המשחק הזו מביאה לקצב מהיר יותר ולתוצאה פחות צפויה ויותר מעניינת עבור הצופים.

                        תגובות של מאמנים ושחקנים לשינוי החל בקליעה לשלוש נקודות

   מאמנים כמו מארק דאיגנולט מקבוצת אוקלהומה סיטי וסטיב קר מהווריורס מדברים על הצורך ב"יעילות" ולא בהכרח בקליעה בשיעור גבוה יותר. הם מדברים על כך שלא כל זריקה לשלוש היא בהכרח פעולה חיובית - אלא יש חשיבות למיקום השחקן על המגרש ולכיצד הוא מנצל את המרחב הנפתח בהגנה.

  מאמן הלייקרס ג'יי ג'יי רדיק,  מציין את השינוי בגישה של שחקנים כמו אנטוני דייויס ורוי האצ'ימורה, שביקשו לזרוק יותר שלשות ככל שהעונה נמשכת, והם אף התקשו להתמודד עם הדרישה הזו.

לעומת זאת העיתונאי בוב ראיין מבקר את המגמה, וטוען כי הזריקה לשלוש היא "הדבר הגרוע ביותר שקרה לכדורסל". 

ריאן מציין את הכדורסלן סטף קארי כמי שגרם למהפך הזה - ובדבריו יש לא מעט תיאורים על כך שהילדים רוצים להיות "סטף", ומבצעים זריקות חסרות טקטיקה או הגיון.

                   ההשפעה על הליגה הטובה בעולם

השאלה המרכזית היא: האם שינוי כזה, שבו קבוצות מנסות לאמץ סגנון אחיד של "שלשות בכל מחיר", יכול להימשך לאורך זמן?

ניתן לראות כי מאמר זה סבור ש המגמה הזו עשויה להימשך לפחות עד לשנה הנוכחית, וייתכן שנראה שינויים בטווח הארוך אם הליגה תראה ירידה בצפייה בטלוויזיה.

                            סיכום

ניתן לראות כי מאמר זה  מציג תמונה מעניין של מהפכת הזריקות לשלוש נקודות , כאשר המיקוד הוא בהשלכות של תכיפות הזריקות על אופן המשחק, את הדעות השונות של השחקנים והמאמנים, ואפילו את ההתנגדות של חלק מהצופים לשינוי הזה. ענף הכדורסל  מתפתח באופן מהיר בשנים האחרונות, וצריך לבחון עד כמה מהפכה זו אכן תשפיע על הדרך בה אנו צופים במשחק בעתיד.