העולם כמרקחה 

אם נביט במתרחש בין כותרות העולם בשבוע החולף נמצא כמה דברים משותפים .

נשאלת השאלה:  מה המשותף,  לנפילת משטר אסד, לקיומו של משאל עם במולדובה שבו לתדהמת רוב אזרחי העולם האינטרס הרוסי כמעט מנצח, להפגנות שנערכו בגאורגיה מדי לילה נגד המשטר הפרו-רוסי, לנפילתה של ממשלת צרפת בעקבות אי-העברת תקציב המדינה,  להכנותיה של מדינות מערב אירופה למלחמה נגד רוסיה תוף שאיפה לקיומו של כוח הגנה אירופי שאינו תלוי בארצות הברית, לביטול הסיבוב השני בבחירות לנשיאות ברומניה, להתפרקות סומליה, להמשך מלחמת ההתשה באוקראינה שבה נראה שאוקראינה על סף קריסה (אבל גם רוסיה במצב קשה) ולעוד שלל אירועים, כולם מהשבועות האחרונים בלבד?

כדי לקבל חלק מהתמונה המלאה, בואו נביט בשני העימותים האזוריים המרכזיים: מלחמת רוסיה אוקראינה, מלחמת ישראל מול הציר השיעי.

                      המלחמה שאין לה סוף

נכון להיום יש כרגע שתי חזיתות פעילות:  אוקראינה, וישראל. 

ההערכה היא שבנוגע למלחמת רוסיה אוקראינה הנשיא הנבחר דונלד טראמפ יכפה פשרה לפיה רוסיה תחזיק בשלוש מחוזות ותצטרך לוותר לאוקראינה על השאר (מדובר בניצחון פירוס מלווה בגאווה אוקראינית).

ישראל הגיעה להישגים מרשימים בשדה הקרב הבאים לידי ביטוי בניתוק הציר השיעי שבנתה איראן, אך היא חייבת למנף את זה להקמת ברית אזורית נגד איראן, הרחבת הסכמי אברהם עם מדינות נוספות ,ושחרור החטופים (כולל אליזבת צורקוב השבויה בעיראק).

הרוסים התערבו בבחירות בגאורגיה ובמולדובה אך המחאה הציבורית הצליחה למנוע השתלטות רוסיה.

כפי שמציין חברי אורן נהרי הדיפלומט האמריקני ג'ורג' קינן שם לב לכך שרוסיה מכירה בשני סוגי מדינות: אלו שנלחמות נגדה (המוגדרות אויבות), ואלו שנכנעות לה המוגדרות כפופות.

המצב הנוכחי אמור היה לשנות את התפיסה הרוסית ,אך כנראה שזה לא כך וזוהי הסיבה לכך שאוקראינה לא מצליחה לנצח את הדוב הרוסי.

                          מקום לתקווה מקום לדאגה

אין ספק שרוב המדינות מנסות לקבוע עובדות בשטח לפני כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן.

העיתונאי רון בן ישי מצא קשר סימביוטי בין הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה לבין נפילת משטר אסד.

מי שעומד מאחורי קבוצת המורדים האסלאמית הוא נשיא טורקיה ארדואן שרצה לנקום את אסד שעזב את הציר השיעי.

מהלך זה מוביל לכמה שאלות: האם תושבי לבנון ייצאו כנגד חיזבאללה? האם תהיה מהפכה באיראן או לחילופין היא תגביר את התוכנית הגרעינית? האם תהיה הפיכה בירדן?

נהרי טוען שלכל דבר שקורה בהיסטוריה יש שתי סיבות: סיבה טובה וסיבה אמתית.

הסיבה האמתית היא שדונלד טראמפ ינהיג סדר-יום שונה מזה של קודמו בתפקיד ג'ו ביידן כמו תקיפת הכור הגרעיני באיראן, החלשת אוקראינה וכפיית הסכם שרוסיה תאלץ לקבל ,ועוד.

הסיבה הטובה היא שבמציאות הנוכחית ניתן למגר את ציר הרשע ולבנות מדינות מתונות שיביאו לרגיעה באזור.

                    המצב הנוכחי בעולם

אם בעבר היו שתי מעצמות-על ארצות-הברית וברית-המועצות ,כיום סין החליפה את ברית-המועצות אבל יש עוד הרבה מעצמות אזוריות כגון: יפן, טורקיה, איראן, בריטניה, צרפת, גרמניה, ברזיל, ועוד.

ניתן לראות כי מאז עלייתו של פוטין לשלטון בתחילת שנות האלפיים , וחזרתה האיטית של סין למרכז הזירה העולמית, אנו רואים מלחמה קרה חדשה. 

זוהי מלחמה שבה קיים  ברית של מדינות  המעוניין לשנות את מאזן הכוחות העולמי, ולהילחם - פיזית, כלכלית, תרבותית - בדמוקרטיה הליברלית המערבית. 

ברית זו כוללת את המדינות הבאות כמו  רוסיה, סין, איראן, צפון קוריאה (ועוד כמה מדינות כמו בלארוס, ונצואלה ועוד). חשוב לזכור: חלק גדול מאוד מהעולם, מה שמכונה הדרום הגלובלי, לא מחויב לאחד הצדדים, ואם כבר מעדיף את סין, למשל, על פני ארצות הברית. 

                      סיכום 

הדבר היחיד הבטוח בימים שבהם הערכות מודיעין מתבררות, שוב, כחומר להומור ציני, הוא שהמאבק בין ציר הכאוס - שנחלש מאוד אחרי שנים של הצלחות - לבין המערב, יימשך, והוא רחוק מלהיות אבוד. 

את שקיעת המערב מנבאים חוקרים ואנשי מקצוע מאז ימי תקופת האימפריה הרומית. 

כרגע, המערב  עדיין חזק בהרבה. בנות הברית המערביות רבות יותר, עשירות יותר וחזקות יותר גם מהשילוב של רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה.