"מזחל- לפרפר"
מסע הטרנספורמציה האפשרי של תודעת האנוש
"בחלק הראשון של חייו מחפש אדם את הדרך בא ילך...ובחלק השני...אם בר- מזל הוא, ומצא, יתחיל ללכת בה...ותפקידו יהיה אז להיות הדרך...הדרך אל עצמו ואל החופש"....(זן)
"הקשב ללב שלך, נוע לפי הלב שלך...למרות, אך גם מודע לסיכונים...ואז תגיע אל הכל...מצב של פשטות מושלמת שגם מחירה הוא – לא פחות מהכל..."(זן).
אנו חיים בעידן בו העיסוק ברוחניות, מודעות ובהתפתחות עצמית הולך ומתעצם.
רבים הם ההולכים בדרך המחפשים תשובות לשאלות, ולעיתים גם למצוקות, וגם התהיות רבות הן.
אחדים מוצאים את שחיפשו (לא בלי מאמצים) ויוצרים לעצמם עולם ומציאות המשרתים אותם ואת סביבתם ורבים אחרים ממשיכים לתהות ולעיתים גם לטעות בדרך...עד למצבים של הרמת ידיים והתייאשות מכל ה"זבל הרוחני הזה"- שאיכזב.
התיזה שהנחתי (מתוך חוויה ונסיון אישיים שלי ושל אחרים) והנמצאת בבסיס האפשרות לעבור טרנספורמציה - מ"זחל לפרפר", טוענת שאין טעם אמיתי ללכת בדרך הצמיחה והמודעות, אם איננה מלווה בכוונה אמיתית ללכת את "כל הדרך"...עד לקפיצת המדרגה האבולוציונית-תודעתית (טרנספורמציה)- המשחררת את האדם מגבולות ה"אגו" וממגבלות התפיסה האשלייתית שלו את עצמו כזהות נפרדת,שזהו מקור סיבלו.
במצב תודעתי-הווייתי חדש זה חווה האדם את מהותו האמיתית- הנצחית ואת אחדותו עם החיים ועם כל היש המלווים בהרגשת אהבה והערכה לחיים, למיסתוריותם ולנפלאותם. במצב זה אנו חווים ומחדשים הרגשות של חיות , קלות, אושר קיומי, התחדשות מתמדת ושימחת חיים פשוטה וטבעית שאיננה תלויה בהתקיימותן של "הנסיבות הנכונות" כתנאי מוקדם להרגשתנו הטובה.
במצב תודעתי זה אנו זוכים גם למיצוי מלוא הפוטנציאל האינדיוידואלי שלנו כבני אנוש, וע"י כך אנו מוסיפים את תרומתנו הייחודית, על פי טיבענו וכישרונותינו הייחודיים שהתברכנו בהם, לפסיפס הקסום של ביטויים אנושיים-אלוהיים בו אנו אפופים.
כל הליכה בלב חצוי וללא כוונה אמיתית ללכת את כל הדרך, סופה, שתגביר את הכאב , האכזבה והתיסכול. (מי מאיתנו לא חווה מתישהו את המחשבה וההרגשה הקשה שבאה בעקבותיה: "נו, כעת אני כבר יודע ומודע היכן אני תקוע- אז מה זה עוזר לי שאני יודע...הייתי כבר מעדיף לחזור אחורה אל ה"בערות המבורכת" ואל "הראש הקטן"- את זה לפחות הכרתי וגם למדתי להסתדר עם זה, אז בשביל מה הייתי צריך את כל בלבול המוח הזה- זה רק הרע את מצבי").
מתי יבקש האדם לצמוח בתודעתו? מעטים יעשו זאת מתוך סקרנות, אולי מתוך חווייה זמנית של התרוממות הרוח והרצון לשחזר את התחושה ולנסות להבינה, ולעיתים מתוך הכמיהה וההתלהבות לחקור ולהבין את מהות קיומנו בעולם ואת פשר החיים והאפשרויות שהם מציעים, ואילו רבים אחרים יתחילו במסע כתוצאה מכאב, סבל רב או אכזבה שחוו כתוצאה ממצב תודעתם הנוכחי, ומתוך ההבנה הגולמית שחייב להיות מוצא, חייב להיות איפה שהוא אור בקצה המנהרה האפלה, שיתן לנו מפתח אל מציאות רחבה, גבוהה וטובה יותר. אנו מתחילים להבין אז שהשינוי המיוחל יבוא שלא בהכרח משינוי מיידי בנסיבות החיצוניות של חיינו אלא אולי משינוי התודעה- אותה "תוכנת יסוד" המפעילה אותנו והקובעת בעבורנו תפיסות חיים יסודיות, גישות, התייחסויות,פרשנויות ואפשרויות, ומעצבת בעבורינו את חוויית חיינו.
" לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה (רמת תודעה) שבה השתמשנו כשיצרנו אותן."(אלברט איינשטיין). כלומר, שלשם פתרונן נצטרך לקפוץ למימד תודעתי חדש גבוה ומקיף יותר.
רוברט ס. דה-רופ כותב על ה- Master Game ("משחקו של המאסטר"- הרב אמן – העוסק בטרנספורמציה של התודעה):
"ואף על פי שה- Master Game הוא "משחק" בטוח, אין הדבר עושה אותו לפופולרי. הוא עדיין "המשחק" התובעני מכולם, ובחברה שלנו רק מעטים הם "המשחקים". האדם בן זמננו המהופנט מזוהרם של "צעצועיו", יוצר קשר מזערי בלבד עם עולמו הפנימי, והוא משייך את עצמו לחלל החיצון ולא לחלל הפנימי. אלא שאת ה-Master Game "משחקים" אך ורק בעולם הפנימי, שהוא טריטוריה נרחבת ומורכבת שעליה ידוע לנו מעט מאד.
מטרת ה"משחק" היא התעוררות אמיתית, התפתחות מלאה של הכוחות החבויים באדם.
יכולים להתחיל ולשחק את ה"משחק" רק אנשים שתצפיותיהם על עצמם ועל זולתם הביאה אותם למסקנה מסויימת, והיא שמצב המודעות הרגיל של האדם, מצבו הער כביכול, איננו מצב המודעות הגבוה ביותר שאליו הוא מסוגל.
לאמיתו של דבר, מצב זה רחוק מן ההתעוררות הממשית עד כדי כך שאפשר לקרוא לו בעצם מצב של "סהרוריות"- של שינה ערה.
ברגע שהאדם מגיע למסקנה (או תובנה) זו, אין הוא מסוגל עוד לישון בנוחיות. תיאבון חדש מתעורר בקרבו, רעב להתעוררות האמיתית, למודעות המלאה. הוא מבין שהוא רואה, שומע, ויודע (בעיוות) רק חלק זעיר ממה שהיה יכול לראות, לשמוע ולדעת. שהוא חי בחדרון הדל והעלוב מבין חדרי משכנו הפנימי, ושהיה יכול להיכנס אל שאר החדרים, היפים והשופעים כל טוב, שחלונותיהם משקיפים אל הנצח והאינסוף"...
"מסר הפרפר":
סיפור עממי שנשתמר לאורך דורות ושסופר ע"י ה"שאמאנים" לילידים ביערות העד בברזיל, מספר על קהילת זחלים שחיה לה באחד היערות.
בראש הקהילה עמד הזחל הבוגר והמנוסה ביותר שזכה לתואר "המנהיג"
תפקידו של המנהיג היה לדאוג להוביל את התולעים לעלים טובים הראויים לכירסום וכן לדאוג לשלומם ולביטחונם של חברי הקהילה.
הזחלים בטחו במנהיגם וזחלו בעקבותיו בעיניים עצומות ומלאו אחרי כל הנחיותיו.
זן זחלים זה היה בולט במראהו הדוחה. גופם התולעי היה עטוי בריר שמנוני ומסריח, הם היו שעירים ומלאים והתנהלותם הייתה איטית וכבדה. משך חייהם היה קצר ביותר, כמה שבועות, וכל פעילותם התמצתה בכרסום עלים ירוקים ובהטלת ביצים ליצירת הדור הבא של הזחלים.
הזחלים מעולם לא זכו לראות את אור השמש ושהו באפלולית הלחה והמהבילה של תחתית היער, מאחר ותחום מחייתם היה בחלקם הנמוך ביותר של עצי יערות העד שאת עליהם כירסמו.
יום אחד התיישב במפתיע פרפר מדהים ביופיו, על העלה עליו זחל מנהיג התולעים. היה זה באמת פרפר מרהיב בעיצוב כנפיו ובמעופו הקליל והמפזז .
הזחל עצר נפעם מאחר ומעולם לא ראה פרפר מדהים שכזה.
הפרפר פתח את פיו ואמר לזחל: " הופעתי לפניך היום ויש עימדי מסר מיוחד לך ולחברי קהילתך הזחלים. גם אני הייתי פעם זחל, מוגבל תנועה , כמוכם וכעת אני פרפר המפזז לאור השמש בקצה צמרות העצים, בהנאה מרובה, ביחד עם חברי הפרפרים. מזוננו מובטח ואיש לא מאיים על קיומנו שכולו אושר ושמחה.
גם אתה והזחלים האחרים יכולים להפוך לפרפרים מלאי חן וקלי תנועה וזאת בתנאי שתסכימו להיכנס לתהליך של הפיכה לגולם, באמצעות יצירת פקעת סביב גופכם. מהות הזחל שבכם תמות, ובתוך כמה שבועות, מהגולם שבפקעת יווצר הפרפר, שיבקע את דרכו החוצה, אל החופש והיופי ש"בהווייה הפרפרית".
הסתכל מנהיג הזחלים על הפרפר בתמהון, חכך מעט בדעתו, לפתע שינה את ארשת פניו ובכעס הטיח בפרפר "מה אתה מנסה להסיח את דעתי מתפקידי לדאוג לעלים טובים לכרסום לחברי קהילתי...אתה רק רוצה ברעתנו ובמותנו בטרם עת...אינני מאמין לסיפורך הבלתי הגיוני..מעולם לא ראיתי פרפר כמוך וגם לא שמעתי על האפשרות שאתה מדבר עליה...אתה בטח התגלמותו של השטן...ועלינו להזהר ממך..כדאי שתתרחק מאיתנו..אתה אויבנו המנסה רק להרע לנו...עוף לך מפה בטרם אצווה על חברי קהילתי להתקיפך".
הפרפר הבין שאין עם מי לדבר והסתלק במעוף מרהיב. מנהיג הזחלים מיהר לספר לחברי קהילתו כיצד הצילם מפיתוי וממוות בטוח, ברוב חוכמתו ונסיונו, ועל כך זכה לשבחים רבים משאר הזחלים.
כמה ימים לאחר הארוע הופיע לפתע בתחתית היער נקבת הנשר, והתיישבה על ענף בסמוך למנהיג הזחלים. משזיהתה נקבת הנשר את הזחל המנהיג, תפסה אותו במקורה, בחושבה כי יהיה זה מזון ראוי לפי גוזליה הנמצאים בקן שעל המצוק מעבר לצמרות העצים. נקבת הנשר נסקה אל-על והזחל החי נישא במקורה.
כשהתרוממה נקבת הנשר מעבר לצמרות העצים, ראה מנהיג הזחלים, בפעם הראשונה בחייו את המציאות המדהימה אותה תאר הפרפר, ואז גם נוכח שהפרפר דיבר אמת ואף נדמה היה לו כי הבחין אפילו בפרפר המיוחד שפנה אליו...לשניה הבליחה בו המחשבה העצובה שאולי...לו היה מאמין לפרפר..יתכן וגורלו שלו ושל בני קהילתו היה אחר בתכלית השינוי..... אך היה זה מאוחר מדי עבור מנהיג הזחלים. בתוך שניות אחדות הכניסה נקבת הנשר את הזחל למקורו המורם והפעור של אחד הגוזלים, שבלעו אל קרביו בתיאבון של גוזל נשר רעב...(לקוח ומשוכתב מתוך משלי קריון)
המעבר מ"תודעת הזחל" ל"תודעת הפרפר":
מהות התודעה:
? מהי תודעה? (Consciousness) ומהם מצבי התודעה השונים האפשריים?
אפשר לומר כי תודעה הינה "תוכנת היסוד" שלנו. ההקשר הכללי והרחב ביותר שבו מתקיימים חיינו. ה"פרדיגמה" הרחבה והבסיסית שלנו.
התודעה שלנו כוללת בתוכה ומאפשרת את סך כל אמונותינו (המודעות והבלתי מודעות), תפיסות החיים שלנו,גישותינו, התייחסויותינו, נסיון חיינו והפרשנויות שלנו בקשר לכך,ומה שאנו רואים כאפשרי או בלתי אפשרי בחיים ובעבורנו.
נסיבות חיינו נוצרות, מופיעות, מתקיימות ומשתנות בהתאם למצב תודעתנו ולמה שהיא מאפשרת.
לכולנו יש בבסיסנו את "תודעת ההישרדות" כ"תוכנת היסוד" שלנו, וזאת כ"ברירת מחדל" (מבלי שהצטרכנו לבחור זאת במודע). זהו התיכנות העמוק והבסיסי ביותר שלנו וזוהי מחוייבותינו האולטימטיבית כלפי עצמנו, גופנו וחיינו וכלפי אלה שאנו ממונים ומחוייבים לשלומם ורווחתם.
כשמחויבותנו זו עומדת בפני איום (כמו איום חיים על ילדינו הקטנים) אנו מגינים עליה, בחירוף נפש, ולעיתים, עד כדי סיכון חיינו אנו.
בכדי לשרת את האינטרסים של ההישרדות בצורה הטובה ביותר אנו מחפשים, בין היתר, את ההגנה, היציבות והביטחון שבמוכר ובידוע, יציבות בריאותית גופנית ונפשית, כוח והשפעה, ידע ותחומי מומחיות שגורמים לאחרים תלות בנו והזקוקים לשרותינו ,רכוש ורזרבות כספיות כמקור עוצמה, כבטחון וכהגנה מפני הפתעות החיים.הגנה של ילדינו הבוגרים, משפחה וחברים במצבי חולשה ופגיעות, שליטה עד כוחניות, ולעיתים באופן מניפולטיבי, באנשים ובסיטואציות בכדי להבטיח את יתרוננו ומעמדנו מפני פגיעה.
ומעבר לכל אלה אנו רוצים להאמין ומקווים שתפיסת העולם שלנו, זו שבנינו עליה את כל האסטרטגיות הקיומיות שלנו, היא נכונה, ודאית ואיננה משתנית.
במצב תודעתי זה אנו תופסים וחווים את עצמנו כישויות ומהויות נפרדות- תפיסה המובילה ל"תודעת הנבדלות" אני היחיד, הבודד, מול כל האחרים וכל העולם (בניגוד ל"תודעת האחדות"). וככזה עלי להלחם על מקומי בעולם ועל חלקי במשאבים המוגבלים שלו ומכאן "תודעת המאבק" (Struggle Consciousness) .
זהו כאמור ה"תיכנות" ("ברירת המחדל") או המצב התודעתי הבסיסי ביותר שלנו כבני אדם. בודאי שאין לגנות אף אחד מאלה המנויים לעיל ובודאי שנצטרך, באופן מעשי, להמשיך ולדאוג להתקיימותנו ולרווחתנו שלנו ושל אלה שיש לנו אחריות לגביהם ושאנו ממונים על שלומם ורווחתם. אך לגבי מי שמחפש ומעוניין להרחיב את תודעתו, לצמוח ולהתפתח למצבי תודעה גבוהים יותר, לא יהיה זה יותר המצב התודעתי היחידי והאולטימטיבי שהוא מכיר.
השינוי והצמיחה התודעתיים כוללים מעבר והתרחבות מ"תודעת הנפרדות" או ה"אגו" ל"תודעת האחדות" בה אני קיים, בו-זמנית, גם כישות נפרדת הדואגת לעצמה וגם ובעיקר אני הווה וחווה את עצמי כביטוי של הכלל והשלם ובאחדות עם כל הקיים, ללא כל הפרדה. (כמו למשל גל באוקיאנוס- שהוא בעל איפיונים ייחודיים, לפרק זמן מסויים, מחד, ומאידך הוא חלק בלתי נפרד מהאוקיאנוס)
ההתרחבות והצמיחה כוללת מעבר מ"תודעת ההישרדות"- ל"תודעת ההווייה"- על פיה אינני נאבק כדי להתקיים אלא אני כבר קיים והתקיימותי הינה שלמה וודאית ואיננה ניתנת לערעור.
מתודעת "הזה עוד לא זה" לפיה אינני יכול עדיין להרשות לעצמי להרגיש שלם ומאושר מאחר ועדין חסרים לי (תמיד!) כמה דברים כשרק לכשיושגו אוכל להרשות לעצמי, אולי, להרגע ולהרגיש שלם ומאושר- אנו עוברים
לתודעת ה"זהו-זה"- שבמצב זה אני הווה, קיים ונוכח בכל רגע, באופן מלא. יש לי בכל רגע את מה שאני זקוק לו, בכדי לחיות ולהיות מאושר ואני חווה את השלמות של הרגע ואת הניצחיות שבו ובחיים.
עוד אנו צפויים לעבור מ"תודעת הפחד" ככוח שולט ומכוון- ל"תודעת האהבה" כחווייה בסיסית וכמהות החיים.
מ"תודעת המחסור", שבבסיסה נמצאת האמונה בדבר משאביו המוגבלים של היקום, ומכאן הצורך להאבק על שליטה באותם המשאבים המוגבלים- ל"תודעת השפע" שבבסיסה נמצאת האמונה וההכרה שמשאבי היקום הם בלתי מוגבלים והכל ניתן ליצירה, בכל רגע, עפ"י הצרכים האותנטיים של הרגע, הכישורים היחודיים וההתכוונות האמיתית, של כל אחד מאיתנו.
ומ"תודעת העבדות" ( להתניות שלנו, לזהות המוגבלת ולעבר שלנו) ל"תודעת החופש והשיחרור".
"האדם נולד חופשי אך בכל מקום כבול הוא באזיקים" (אפלטון).
התודעה החדשה אליה אנו יכולים לצמוח הינה תודעתו הניצחית של האדם ("ויברא אלוהים את האדם בצלמו. בצלם אלוהים ברא אותו..."(בראשית א', כ"ז)- שממנה גלה ונפל האדם לתודעה אשלייתית נפרדת (אגו), נמוכה ודחוסה יותר, מבלי מודעות אמיתית ותוך סבל אישי רב.
בתודעה החדשה חוזר וחווה היחיד את עצמו באחדות עם כלל הבריאה והאנושות שזוהי תודעתו הטבעית של האדם (ללא פיצול ובערות, ומעבר לאגו) , בעל שפע של אנרגיה, חמלה, אהבה ושימחת חיים טבעית (שאיננה תלויה בנסיבות חיצוניות), ובעל יכולת ופוטנציאל אדיר ליצור לעצמו את מציאות חייו (על נסיבותיה הפרקטיות ביותר) בהתאם לאיכות חזונו, מידת מחוייבותו והתכוונותו למימוש רצונותיו ומטרותיו המשתלבים גם ותומכים בצרכי הכלל .
זוהי תחושת חיות ועוצמה אמיתיים שבהתגשמותם מעניקים טעם חדש לחיים.
? ההתעוררות לקיומה של האפשרות של צמיחה והתרחבות התודעה- תחילת ההתעלות למימד חדש:
כאמור לעיל, הסקרנות לחקר התודעה ומשמעויותיה היא תחילת הדרך.
אם אנחנו שלמים ומרוצים בכל מאת האחוזים וביושר לב עם מציאות חיינו כפי שהיא כעת...אז מן הסתם לא נשאל שאלות ולא נעסיק את עצמנו במחשבות מיותרות ונהנה מחוויית חיינו במלואה , כפי שהיא מופיעה כעת, (שזוהי בעצם גם המטרה הסופית של רצוננו להתפתח, אל הנוכחות המלאה, הניצחית והמבורכת ב"כאן ובעכשיו").
אך והיה ואין זה כך ואין אנו מרגישים שלמים עם הרגע- עם מה שמתרחש כעת בחיינו...או אז נתחיל להעסיק את מוחנו וליבנו באפשרות וברצון לשינוי תודעתי... ומכאן, מהכמיהה ומהרעב...יתחיל מסע החיפוש,הגדילה והשינוי.
"הדרך אל החופש מתחילה ...מתחת לרגליים. של מי?..שלך!...מתי? כעת,... או מתי שבאמת תרצה"
? האמונה והידיעה בדבר כוחה של התודעה ביצירת חיינו:
על המתחיל במסע להאמין, ולאחר מכן גם לדעת מהתנסות אישית, כי מציאות חייו ובמיוחד חווייתו האישית של מציאות חייו, אינם אקראיים. המצב התודעתי האישי (וגם הקולקטיבי= סה"כ הממוצע של תודעת הקבוצה אליה שייך היחיד) – הם הקובעים את האיכויות של אלה .
רק משהתבססה ההבנה הזו, יש טעם להשקיע אנרגיה בחקירת המצב התודעתי הנוכחי ובזה האפשרי .
רק אדם שמאמין באמת ומרגיש שהוא "ראוי" לכל הטוב ,העוצמה, האהבה והשפע שיש לחיים האלה להציע- הוא זה שיעז לסכן הכל, ולצאת למסע המרתק.
בצאתו למסע, יהיה עליו אז להצטייד בכל עוצמת האמונה, כי יש ביכולתו ליצור את איכות הווייתו כתוצר של "שידרוג" תודעתו. זוהי אולי העמדה או הבחירה הבסיסית ביותר שיכול אדם ליצור בחייו, וממנה ינבע כל השאר.
מהי "תודעת הפרפר"-"תודעה מוארת":
Enlightenment מלשון Light = קל, ואור.
הווייה המלאה באיכויות אלה של "קלות ואור". הווייה ערה הנוכחת ברוגע, בשלווה ובעוצמה ב"כאן ובעכשיו". מלאה בחיות, חיוניות, שימחת חיים ואהבה. שופעת רצון טוב ויצירתיות אין סופית.
It’s a Present to be Present in the Present
תודעה שמתמסרת ומוותרת על ההתנגדות לזה שישנו ונוכח כעת (גם אם הוא קשה). וחוגגת את עצמה ואת הרגע ומלאה בהערכת תודה, לכל היש והקיים. המזהה את עצמה כניצוץ אלוהי.
All you really need to do is accept this moment fully, You are then at ease in the here and now and at ease with yourself"- (Eckhart Tolle
איכות של הווייה המחוברת למימד הנשמה ולניצחי שבחיים .
איכות של הווייה היוצרת את עצמה בכל רגע מחדש.
? הווייה עוצמתית הכמהה לבטא את עצמה ואת ייחודיותה מתוך חיבור ל"אני הגבוה" (Higher Self).
הווייה עוצמתית חוקרת ו"משתעשעת" בגילוי החוקים האוניברסליים, ושואפת להגיע למצב של "מאסטריות" – רב- אמן, בשליטה על עקרון היצירתיות בעולם.
היא מתייחסת אל העולם הפיזי כ"מגרש משחקים" ענק שבו אינספור אפשרויות ביטוי ויצירה. היא עוסקת בהגשמה של עקרונות רוחניים ויישומם היצירתי במימד הפיזי ולאחר מכן, משהשלימה את החווייה, מתחברת שוב למימד של "הריק האינסופי" ומשם יוצרת משהו חדש. היא מפרקת את האלמנטים ומרכיבה אותם בצרופים שונים, חדשים וגאוניים.
על פי עדות יוצריהן-רוב יצירות המופת בעולם נוצרו ע"י אמנים (מאסטרים)
מתוך יכולתם להיות נוכחים באותו ה"ריק היצירתי האינסופי" בו נמצא הכל קיים כפוטנציאל- כ"אמפליטודה (אורך גל) של היסתברות בים כל האפשרויות" (דיפאק צ'ופרה).
? איכות הקלות של הקיום- השיחרור מאחיזה וממאמץ : (The Law Of Least Effort) :
סיפור זן: בטיבט הרחוקה היה מלך- שליט באחד המחוזות. היה זה מלך רב-עוצמה ונערץ ע"י נתיניו. היה לו למלך הכל, כל מה שבן תמותה יכול היה לרצותו.
יום אחד שמע המלך על קיומו של מאסטר בעל הווייה מוארת, החי במערה במרומי ההרים הנישאים . נתקנא המלך שהיה לו הכל, במאסטר ה"מואר", וביקש לפגוש בו. יצאו שליחי המלך לחפשו בהרים ומשמצאוהו לאחר טרחה מרובה, הביאו את המלך אל המאסטר היושב במערה. הציג עצמו המלך בפני המאסטר ושאלו "כמה זמן יקח לי להגיע לתודעה מוארת?" בחן אותו המאסטר בקפידה, עצם עיניו לדקות ארוכות ופסק: "עשר שנים". הביט בו המלך באכזבה ובקוצר רוח ואמר למאסטר: "לא ..אינך מכיר אותי...כשאני מתכוון למשהו ורוצה בו מאד...אני עושה כל מאמץ אפשרי בקשר לכך...יום ולילה...ללא הפסקה...כמה זמן במקרה כזה, יקח לי בכדי להגיע להארה?? עצם שוב המאסטר את עיניו לדקות ארוכות..ואז השיב: במקרה זה -עשרים שנה!
כן, ייתכן ובתחילת דרך השינוי יהיה צורך בבחירה, בנקיטת עמדה נחרצת אל מול התודעה הישנה ("תודעת הזחל") ובמאמץ רדיקלי בכדי לבצע את התפנית (כפי הגולם ההופך לפרפר ובוקע מהפקעת) אך בהמשך הדרך, עצם המאמץ הופך לרועץ ומעכב את השינוי. (כמו בכל תהליך של יצירה- בתחילה, בשלב ההיווצרות יש להשקיע 9 יחידות תשומה של אנרגיה בכדי לקבל תפוקה של יחידה אחת. אך משהתהליך יצא לדרך והוא באינרציה של תנועה מהירה קדימה, מספיקה תשומת השקעה של יחידה אחת של אנרגיה בכדי לקבל 9 יחידות תפוקה).
מילת המפתח בהמשך המסע היא שיחרור. הנכונות לשחרר את הכל ובמיוחד את האחזות בזהות הישנה על התניותיה, תפיסותיה והרגליה."הרפו ודעו כי אנוכי אלוהים" (תהילים מ"ו 11 )
שחרור אחיזה (Attachment) בהקשר זה, דורש הרבה אמון בתהליך החיים, בעצמך וביכולתך ליצור מחדש את מה שאתה צריך או רוצה.
לשחרור האחיזה יש גם משמעות נוספת - שחרור האחיזה מהבטוח ,המוכר והידוע. רובנו מעדיפים לחיות ב- Comfort Zone "אזור הנוחות" שלנו, אותו אנו מכירים, ובו אנו מרגישים בנוחות יחסית, תוך ציפיה שחיינו ימשיכו להתנהל באופן כפי שהכרנו עד כה (כאילו שיש לנו על כך הסכם חתום עם ריבונו של עולם), אך כאן באים חכמי הזן ואומרים לנו "שאין דבר הבטוח בחיים...מלבד השינוי"... ואם כך, מה הטעם להאחז?
מסר בהקשר זה שהתקבל בשנת 2000 (לרגל המילניום החדש) מזקני שבט ה"הופי" (שבט אנדיאני החי בשמורה באריזונה בארה"ב והידועים כשומרי החוכמה השאמאנית של האנדיאנים:
..."יש נהר (תודעה) הזורם עתה במהירות רבה. הוא כל כך גדול ומהיר שישנם כאלה הפוחדים וינסו להאחז בגדה. הם ירגישו שהם נקרעים לחתיכות ויסבלו במידה רבה. דעו כי לנהר יש את ייעודו. הזקנים אומרים כי עלינו לעזוב את הגדה ולדחוף את עצמנו למרכז הנהר – לשמור את עינינו פקוחות וראשינו מעל למים. ואנו אומרים- ראו מי נמצא שם איתכם, בכדי לחגוג זמן מיוחד זה בהיסטוריה. אין לקחת שום דבר באופן אישי – בטח לא את עצמנו, כי ברגע שכן נעשה זאת- ההתפתחות והמסע הרוחני שלנו ייעצרו.
דרכו של הזאב הבודד הסתיימה. בואו נתאסף ביחד וננטוש את המושג "מאבק" מעולם ההתייחסויות ואוצר המילים שלנו.
כל מה שאנחנו עושים, חשוב שייעשה בדרך הקדושה ומתוך חגיגה. אנחנו הם אלה שחיכינו לבואם".
? הווייה בעלת איכות של הומור:
"מלאכים צוחקים ועפים גבוה...כי הם יודעים לקחת את עצמם בקלות"
הווייה מוארת הינה הווייה הזורמת בקלות, בקבלה עצמית מלאה,בהומור, בגמישות וללא חשיבות עצמית מופרזת.
זוהי איכות של הווייה היודעת לצחוק על עצמה ושלא לקחת את עצמה ברצינות יתר.
"מרבית בני האדם היו כבר מזמן תולים את עצמם- אם לא היו מסוגלים לצחוק על עצמם" (ויקטור הוגו).
? ההתעלות מעבר למימד הזמן. ללמוד לחיות בפרדוקס שבין המימדים והקטבים. תודעת ה"גם וגם":
שורשיה של "תודעה מוארת" נטועים במימד הניצחי של החיים. זה שאף פעם לא נולד ואף פעם לא מת. ולכן, איננה נתונה להשפעות הזמן והמוות.
זמן קיים במימד "תודעת הזחל" והוא מדוד. בכל שניה שעוברת- יש לך פחות שניה לחיות.
במימד "תודעת הפרפר" כל רגע הוא רגע חדש..ניצחי.. אינסופי.
"כל נשימה וכל רגע הינם חדשים וניתן ליצור בהם עולם ומלואו-מחדש" (זן)
ובכל זאת, אנו גם יצורים פיזיים ומתפקדים במימד הזמן..קובעים פגישות ומועדים וזמנים לכל דבר ועניין. וטוב שכך, למען יעילות החיים במימד הפיזי- ליניארי יש צורך להתנהל ולהתחשב במימד הזמן. על החותר ל"תודעה מוארת" לההפך ולהיות מאסטר- רב אמן של ההתנהלות המדוייקת והמכוונת במימד הפיזי של החיים, כולל התנהלות מדוייקת במימד הזמן. אך השאלה הרלבנטית לעניינינו הינה: היכן נטועים שורשי הווייתי- במימד הזמני – המוגבל של החיים? או במימד הניצחי- האינסופי? וזה מה שעושה את כל ההבדל.
החי "בתודעת הפרפר" בתודעה שהתעוררה, מתפקד על פני כמה מימדים בו זמנית , ולכל מימד החוקים ודרך ההתנהלות האופיינית לו ואין להתבלבל ביניהם.
לשם התנהלות יעילה ,בו זמנית, בכמה מימדים, יש כאמור הצורך לפתח את "תודעת המאסטר" היודע לאבחן ולהבחין לאיזה מימד שייך כל דבר ועניין ומהי צורת ההתייחסות המתאימה במימד הספציפי. המאסטר מפתח את היכולת להכיל פרדוקסים- אמיתות שונות, לעיתים מנוגדות,שמקורן במימדים שונים וחיות בו-זמנית זו לצד זו. מאחר והוא יצא מה"שבי" של הקוטביות הדואלית של המיינד הדורשת למען איזונה את הבחירה "בין ...לבין" , יכול הוא אז להכיל "גם וגם".
התוצאה הסופית וגם התהליך עצמו...נוכחים שניהם כעת, בו זמנית, ב"כאן ובעכשיו". (אם כי- במימדים שונים).
? סוף עידן הסבל והקורבנות- המרת הסבל לחמלה – אלכימיה רוחנית-ריגשית:
"סבל הוא מצב תודעתי. רק תודעה עייפה משלימה עם, ומייצרת סבל נוסף" (בודהא)
הדרך לשיחרור עצמי מהסבל האנושי, עפ"י גוטאמה בודהא - "המואר"- שחי בהודו לפני כ-2,500 שנה (והצליח לשחרר את עצמו מסבלו האישי ושימש גם כהשראה וכמורה לאחרים במטרתם זו), הינה באמצעות התבוננות פנימית חודרת ועמוקה (ויפאסאנה ), היורדת עד לשורשי הסבל (ברמה של התגובות הביו-כימיות של הגוף) ומפוגגת אותו .
הווייה השואפת להשתחררות מהסבל האנושי לומדת להתקרב אל הסבל ולהתבונן בו באופן חודר, היא מאמנת את עצמה להכיל את הסבל בעוצמה, לוקחת אחריות עליו, חווה אותו במלואו, ומפוגגת אותו במקורו , ברמת התדר האנרגטי היוצר אותו, והופכת אותו לתדר (ויברציה) של חיות (Vitality)חמלה ואהבה- זו היא המתנה של ה"אלכימיה הריגשית- רוחנית" כשהיא פועלת במיטבה.
בהקשר הזה אין מה לברוח, להכחיש או להדחיק את הסבל האנושי הנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. (כ.פ.ר.ג.מ= כאב פסיכולוגי,ריגשי, גופני, מצטבר ומשופעל). עלינו לדעת ולזכור ברגע שאנו חווים את הסבל, שמשמעות הדבר שאנו מתקרבים יותר לעצמנו. הסבל בנוכחותו נותן לנו את האפשרות והמתנה להשתחרר ממנו תוך כדי ההתחוות בו, בזמן שהוא נוכח. אי אפשר להשתחרר באמת מסבל- שאיננו נוכחים מולו "כאן ועכשיו"..
Suffering may have a noble purpose. To cause the evolution of consciousness
the burning up of the ego and opening the heart with compassion"( E.Tolle
"יהיו נסיבות חייכם אשר יהיו. אל תעצרו את כאבכם. קבלו אותו והשארו פגיעים. נואשים ככל שתהיו, קבלו את כאבכם כמות שהוא, מכיוון שהוא מנסה להעניק לכם מתנה שאין יקרה ממנה- את הסיכוי לגלות באמצעות התרגול הרוחני, את מה שנמצא מעבר לצער. היגון יכול לההפך לגן עדן של חמלה. אם אתם מותירים את לבכם פתוח כל הזמן, יוכל כאבכם להפוך לבעל בריתכם החשוב ביותר במסע חייכם. המסע אל החמלה, האהבה והחכמה" (סוגיאל רינפוצ'ה- ריגעי התבוננות).
? Healing – החלמה:
בתהליך הטרנספורמציה מ"תודעת הזחל- לתודעת הפרפר" מתרחש תהליך אדיר של החלמה בגוף, בנפש ובנשמה.
מקור הסבל האנושי, בראש ובראשונה, הינו ב"תודעת הפיצול והניפרדות" היכן שאני תופס וחווה את עצמי כישות נפרדת מהכלל, ולעיתים בודדה במאבקה על קיומה. ומכאן שתהליך ההחלמה מתחיל בשינוי אמיתי בתודעתו ובחווייתו של האינדיבידואל העוברת שינוי תפיסה מ"מהות נבדלת" למהות הנמצאת באחדות עם כלל הקיום. (כמובן שלצרכים פרקטיים בהתנהלות הרגילה של החיים אני מכיר ומטפח את האותנטיות והאינדיבידואליות שלי ומתנהל באחריות מלאה לגביה, אך בתוך תוכי אני חווה שלמות ואינני חווה עוד את הכאב שבנבדלות והבדידות).
בתהליך ההחלמה משתחררת אנרגיה עצומה מ"תודעת הקורבן" שמתפוגגת וכל האנרגיה האדירה שהיתה עצורה בסבל ובכאב שבתחושת הקורבנות הופכת באמצעות הנס של ה"אלכימיה הריגשית-רוחנית" לאנרגיה של חיות, חיוניות, שימחת חיים מחודשת, יצירתיות, אהבה וחמלה החובקת כל.
ואולי לכך התכוון הנביא יחזקאל ב"חזון העצמות היבשות" המתעוררות לחיים: "ונתתי רוח בכם וחייתם" (יחזקאל ל"ז).
הסיכונים שבמסע הטרנספורמציה:
סיפור עם אינדיאני: " באי מסויים באוקינוס השקט, לפני שנים רבות,חי שבט של אינדיאנים. האי היה קטן, ובקושי ובדוחק סיפק את צרכי התושבים. השמיים היו רוב הזמן מעוננים וכך גם הרגישו הילידים. מעבר לאופק – היה האי מוקף במסך של עלטה מאיימת ומפחידה. הילידים הכירו אך ורק את האי בהאמינם שזה כל העולם. זקני השבט נהגו לספר להם את "אגדת האבות" שהיתה לאמונה הדומיננטית בחייהם ושעברה כמסורת מדור לדור. מסר האגדה היה שכל מי שמנסה לעזוב את האי בסירה ומשייט לעבר מסך העלטה, סופו שייבלע בתוכה, ויפול לאבדון נצחי.הילידים האמינו בכל ליבם באגדה.
יום אחד...אחד מהילידים, בחור מנוסה ובשל שנחשב כעילוי וכמנהיג המיועד של בני האי שהכיר את האי היטב מכל צדדיו והצליח היטב בכל מעשיו....נכנס למרה שחורה ויאוש עמוק תקף אותו. שאלות קיומיות ותהיות החלו לצוץ במוחו- "מה- זה כל מה שיש לחיים להציע לי? כל חיי נידונתי לחיות כאן? אני מכיר כבר כל פינה באי וכל אדם קיים. עסקתי בכל עיסוק אפשרי וגם צלחה ידי. מיציתי את מטרותיי ויעדיי על פני האי ...אני מרגיש חסר תכלית...אני מרגיש בתוך תוכי ויודע שמוכרח להיות יותר בחיים האלה..."
ואז, יום אחד, ברגע של בהירות נחתה עליו התובנה שלפתע הטילה ספק באמת האבסולוטית של בני האי בדבר סופיות הקיום שמעבר למסך העלטה...בתחילה הוא סרב להקשיב לעצמו ולהאמין באותה האפשרות ביודעו שזהו חטא לכפור ולהטיל ספק באמונת זקני השבט. אך מחשבה זו לא נתנה לו מנוח במשך ימים רבים.
ואז יום אחד הוא החליט לעשות מעשה. להכין סירה חזקה, לציידה ככל שניתן ולהפליג , בסתר ומבלי לספר לאיש, אל עבר מסך העלטה והערפל. התחושה שעמדה מאחורי מעשהו היתה שאין לו כל דרך חזרה מבחירה זו...וגם אם ימות בהיכנסו אל מסך העלטה והערפל, כפי שהזהירוהו זקני השבט- העדיף את מותו, על חייו נטולי המשמעות והאתגר על פני האי.
ביום המיועד...עם שחר...עוד בטרם נאורו בני השבט...יצא הצעיר עם הסירה לעבר מסך העלטה...היה עליו לחתור כמה שעות ארוכות ומתישות עד שהגיע..לפתע הרגיש קור מצמרר...הוא נשאב פנימה במהירות לתוך העלטה...ליבו הפסיק לפעום מפחד ...הוא ציפה לנפילה ולמותו בכל שניה....
קשה היה לו לאמוד לאחר מכן, כמה זמן שהה בתוך העלטה, אולי שעות ואולי ימים שכן, הכרתו היתה מעורפלת...אך לפתע נפלט מן העלטה לצידה השני...ואור גדול הציפו...הוא מעולם לא חווה אושר ושימחת חיים שכזו שהציפו את ליבו...לעיניו נתגלתה יבשת ענקית ומרהיבה, שאת גבולותיה לא ידע...ואנשים מאושרים עומדים לחופה, שוחים לקראתו ומנפנפים לו בשימחה...כשהגיע לחוף נתקבל בצהלות ובהרבה אהבה ע"י אלה שסיפרו שהם אחיו, ושגם הם עברו את "מסך העלטה"...אל חופש חדש מדהים ואין סופי, ומלא באפשרויות חדשות שעוד טרם ידע"...(קריון)
• מהות הסיכון:
כמו בכל שינוי מהותי , ששוקלים לבצע או לעבור (אם יש לנו בכלל את הפריבילגיה לכך), רצוי לתת את הדעת ולהכיר את המהמורות המצפות בדרך והסיכונים הנילווים , להבינם ולקבלם עלינו במידה ובחרנו לבצע את השינוי.
? The Tempting mind - גורדייף, מורה רוחני שפעל בחלק הראשון של המאה העשרים ברוסיה ובמרכז אסיה נהג לכנות זאת Imaginazione (לטינית)–אשליית הדימיון , והזהיר את תלמידיו מפני כך.
למיינד (האגו) האנושי הטבע להתיימר להיות כבר השינוי עצמו ברגע שהמיינד קלט והבין את האפשרות, והוא גורם לנו להאמין בטעות שאנו כבר שם- מעבר לשינוי למרות שטרם הבשלנו והשלמנו את תהליך הטרנספורמציה כולו.
הדבר גורם לנו לחיות ולטפח אשליה ומונע מאיתנו את השינוי האמיתי לתודעה החדשה. אנו נשארים אז הזחל-שמאמין בכל לב שהוא פרפר.
בכדי להמנע מליפול קורבן לתעתועי הדמיון, רצוי להיות בקשר אותנטי עם מדריך מתאים או מישהו שעבר שינוי כזה בעצמו ונמצא בתודעה החדשה והיכול לכוון ולהאיר את הדרך.
ישנה גם סברה האומרת:" The physical universe is your best Guru”
ופרוש הדבר שעולמנו הפיזי והתופעות המוחשיות המתרחשות בחיינו משדרים אלינו כל הזמן איתותים לגבי מיקומנו ומצב תודעתנו ואם נהיה בהקשבה מלאה לעולם הפיזי על תופעותיו, כפי שהן נוגעות לנו, ונדע לפרש נכון את מסריו, נקבל הדרכה והכוונה (כמו למשל פגישה אקראית עם מישהו שאומר לנו משהו ויש בפיו איזה מסר בעבורנו, ובהקשר הזה כבר נאמר...ש"שום דבר איננו מקרי") אך כדי להיות קשוב ולהפיק את המסר הנכון, יש צורך באימון, בהשקטת ה"רעשים הפנימיים" (המחשבות -"השיחות הפנימיות"), בפיתוח האינטואיציה וההקשבה הפנימית ובהרבה אמון ובטחון עצמי.
? יש להיזהר ולהמנע מהפיתוי לקיצורי דרך:
- סיפור זן: לנער אחד היה מורה רוחני מלווה (גורו). יום אחד נתן המורה לנער פקעת גולם של פרפר וביקש מהתלמיד לעקוב ולדווח על שלבי יציאת הפרפר מהפקעת. מילא התלמיד אחרי הוראות המורה הרוחני בקפידה רבה והיה עסוק במשך כל הימים בהתבוננות בפקעת ובנסיון להבחין בשינויים המתרחשים. יום אחד, ברגע מסויים, הבחין הנער כי הפרפר בשל היה לצאת מהפקעת ואכן, תוך כדי מאבק רב בסיבי הפקעת המתפוררת לאיטה, ניסה הפרפר לבקוע החוצה. ראשו של הפרפר היה כבר בחוץ אך גופו
נתקע ועם כל מאמציו של הפרפר לבקוע בשלמות, נראה היה כי איננו מצליח.
נכמר ליבו של הנער על הפרפר הסובל ואז תפס הנער בעדינות את ראשו של הפרפר ושלפו החוצה מהפקעת. הנער הניח את הפרפר עם הכנפיים המרהיבות, על שולחנו בתיקווה שהפרפר יפרוס כנפיו ויעוף אל על. אך הפרפר נשאר על השולחן. הוא לא הצליח לפרוס את כנפיו, לא באותו היום ולא בימים שלאחריו. למעשה היה זה פרפר נכה שלא היה מסוגל לעוף.
בא הנער בעצב אל מורהו וסיפר לו על הפרפר הנכה וכיצד ניסה לעזור לו לבקוע מהפקעת. הסתכל עליו המורה ולימד את הנער את שיעורו: "היית צריך להשאיר את הפרפר לנפשו במאבקיו לבקוע מהפקעת ולא היית צריך לעזור לו. הפרפר מכין ויוצר את עוצמת גופו ושרירי כנפיו מתחזקים בתהליך המאבק של ההגחה מהפקעת וע"י כך שעזרת לו לבקוע ,מנעת ממנו את ההזדמנות שהטבע העניק לפרפר בכדי להתחזק, לפרוש כנפיים ולעוף...ובעצם גרמת להיותו פרפר נכה"
ושוב, המסקנה המתבקשת.....אין לקצר תהליכים. יש ללכת בסבלנות רבה את כל הדרך... אל החופש...
? הנכונות "למות על שתי רגליים" :
על ההולך בדרך הטרנספורמציה להבין ,לצפות , להתכונן ולאפשר את החווייה של מוות של האישיות הישנה (האגו-האישיות השורדנית- הרגילה להאבק על קיומה). חיים שלמים שיצרנו מתוך התודעה הישנה עומדים להשתנות ותחילת השינוי הינו מוות והתפרקות הישן בכדי לפנות מקום ולאפשר לחדש להיווצר ולהופיע " עליך להיות מוכן להישרף בלהבתך שלך, שכן, איך רצית להיהפך לחדש בטרם הפכת בתחילה לאפר" (מתוך "כשניטשה בכה" א.יאלום).
חוויית המוות של האישיות הישנה עשויה לעיתים להיות מפחידה וכואבת מאד ויש לקחת בחשבון שהאגו הישן לא כל כך ירצה למות בקלות ולוותר על אחיזתו ושליטתו בנו. וגם בהקשר זה רצוי להיות קשור עם מדריך מנוסה המכיר את התהליך והיכול לאפשר ולהקל עליו וכן רצוי להיות בקשר אותנטי עם עוד אנשים העוברים תהליך דומה והיכולים לתמוך אחד בשני ברגעי משבר,חולשה ומצוקה (שלבטח יופיעו) ולהזכיר האחד לשני את החזון והאפשרות החדשה שהולכים לקראתה.
? הנכונות לפגוש בתוכנו ולהיות נוכחים בעוצמה מול פחדים, הפרדוקסים שבחיים ומבוכה קיומית:
סיפור זן: נזירי הזן, התלמידים הלומדים והמתפתחים בתודעתם, היו נחנכים בתום לימודיהם ל"תודעה המוארת" ולשם כך היה עליהם לעבור את טקס החניכה המקודש ב"היכל ההארה".
אך לא קלה ופשוטה בעבורם היתה הכניסה להיכל מכיוון שבכניסה אליו ניצבו שלושה שומרים - שדים אימתניים , שכל הנכנס להיכל היה חייב לעבור על פניהם ולהיות נוכח אל מול הווייתם המאיימת של השלושה, ושמותיהם היו: Fear, Paradox,& Confusion
ורק מי שהצליח להיות נוכח, בעוצמה ובשלווה פנימית, במרחב ההווייה של שלושת השדים הנוראיים ולא איבד את מיקודו הפנימי, זכה להיכנס פנימה אל ההיכל ולהחנך ל"הארה".
על הצועד בדרך הטרנספורמציה לדעת ולהתכונן כי כל ה"שדים הרדומים"
ממעמקי התת- מודע האנושי, יתעוררו לחיים וינסו להפר את כוונת ההתעוררות ולשם כך יזדקק המתעורר לכל העוצמה, המיקוד, האיזון, הבהירות והשלווה הפנימית שיוכל לייצר, בכדי שאלה יעזרו לו לפגוש, להתמודד ולפוגג בעזרת אורו הפנימי הגובר את האשליה הגדולה של הפחד והחרדה.
F E A R= False Evidence Appear Real
? אין דרך חזרה ל"תרדמה":
התחלת להתעורר לאפשרות של צמיחה לתודעה חדשה, לא תוכל יותר לחזור ל Ignorant Bliss- (ה"בערות המבורכת") למרות שיהיו זמנים בהם תייחל לשכוח את הכל ולחזור למי שרגיל היית להיות בתודעה "הישנה, המוכרת והטובה".(החזרה ל"סיר הבשר" שביציאת מצרים)
מרגע שנדבקת ב"חיידק" ההתעוררות, לא תוכל יותר לישון בשקט על זרי התודעה הישנה, עד לפריחתך המלאה בתודעה ובאפשרות החדשה להווייתך.
? אחריות מלאה:
אין יותר את מי להאשים בדברים שדעתך אינך נוחה מהם (לגבי כמה אנשים זו יכולה להיות "מכה" לא קטנה). There is nobody out there"
מרגע תחילת ההתעוררות- האחריות המלאה לחייך-עוברת אליך. משהו לא נראה לך? האחריות עליך ליצור אותו אחרת. זכור! אתה היוצר של מציאות חייך!!.
? התמודדות עם "הערכה עצמית" אמיתית ומידת "היותך ראוי" לחיים בתודעה החדשה:
התכונן והיה מודע לכך, כי רק אדם המרגיש ויודע באמת, בכל נימי נפשו והווייתו כי הוא ראוי לכל האהבה,הטוב והשפע שיש לחיים האלה להציע, הוא זה שיבוא בשערי התודעה החדשה.
ובמילים אחרות, בכל מקום בו עדיין אתה מתייחס אל עצמך כבלתי ראוי (בין במודע ובין ובעיקר באופן בלתי מודע), תצטרך להתמודד עם הערכתך העצמית האמיתית (מעבר לזו של האגו) ולבנות אותה מחדש והפעם על יסודות אמיתיים,יציבים ונצחיים.
? הסיכון שהוא אולי הגדול מכולם: שלא להתעורר בכלל ולעמוד ביום האחרון לחייך עם האכזבה, הכאב השאלות או התהיות הכואבות מנשוא: "היכן הייתי כל ימי חיי? מי הייתי? האם הייתי עצמי? האם הייתי כל מי שאני יכול להיות? האם מיציתי את הפוטנציאל שלי? האם הייתי אדם אותנטי? האם מילאתי את ייעודי כאדם?
"כשמישהו הצליח ליצור את גן העדן החדש שלו...את הכוחות לכך הוא שאב... מהגהינום הפרטי שלו" (סוקרטס).
"כל רגע…( ובמיוחד -זה הנוכחי!)…הוא רגע חדש בחיים…ובכל רגע שכזה- ניתן ליצור מחדש עולם ומלואו" (זן)
"לא בשמיים היא...ולא מעבר לים...כי קרוב אליך הדבר מאד" (דברים ל' יב-יד).
--------------------------------------------------------
על הכותב: רועי דגן. מרצה/ מנחה סדנאות/ מאמן אישי בהתפתחות תודעתית ופיתוח כישורי חיים. נסיון פעיל של כ-25 שנה. יוצר ומנחה מדיטציית: "החופש להיות". טל: 6416766 –050 דוא"ל: roeedg@netvision.net.il
לפרטים נוספים: www.Bizdex.co.il/574
