המסעדה של סבתא ג'ו 

אני יושבת במסעדה הקטנה של סבתא ג'ו, מבטאים את שמה עם שורוק, אוכלת נזיד כתום שטעמו חמוץ מתקתק שהוא סמיך, חם וטעים. דרך החלון הקטן אני רואה את ההרים עם הרכסים המושלגים. מראה מרשים שמזכיר לי ציור שציירתי פעם.
סבתא ג'ו נראת זקנה כי עורה מקומט מאוד. את השם ג'ו נתתי לה כי איני יכולה לבטא את שמה, הוא מועבר דרך המחשבה ואינני מצליחה לתרגם זאת לכתב. אני מנסה למדוד את הזמן שאני שוהה כאן לפי הזריחות והשקיעות, הימים והלילות, אבל איני יכולה למדוד את הזמן במושגים של כדור הארץ שהרי אין לי כל מידע לגבי הזמן כאן בכוכב הזה.
הערה: לאחר זמן נוכחתי לדעת כי המראות המשתקפים דרך החלונות אינם מראות נופו של הכוכב אלא שיקופיות שמתחלפות כך שמדידת הזמן לפי הזריחות והשקיעות לא היתה מעשית. סבתא ג'ו הסבירה לי באורך רוח שהמטרה לא היתה כלל להונות אותי אלה פשוט לגרום לי לחוש נוח במקום החדש.
יש לי את לוח המחשבה והמתרגם שקבלתי בבואי לכאן אך עדיין אני לומדת איך להפעיל אותם. יש צלילים ותנודות שהמתרגם מפעיל מיד אבל בדרך כלל עלי לכתוב את שאלותי, להפעיל את המתרגם ואז אני מקבלת את התשובות על ידי לוח המחשבה.
סבתא ג'ו כבר יודעת שאני אוהבת את הנזיד הכתום שהיא מכינה, כששאלתי אותה דרך המתרגם איך היא מכינה את הנזיד הטעים שכל כך מזכיר לי את הנזיד החורפי שאני מכינה בבית, היא מחייכת ומסבירה לי דרך לוח המחשבה שהיא העתיקה את המתכון ממני, מלוח החשיבה שלי, זהו. יותר מזה היא אינה מוסיפה.
סבתא ג'ו קטנה, גובהה במושגים שלנו כמטר וחצי, עורה אפור כסוף ומאוד מקומט, עיניה אפורות צלולות עם אישונים זהובים ומבט כזה שמכנים אותו בוחן כליות ולב. הייתי צריכה להתרגל לדברים רבים שניראו מוזרים מאוד כמו למשל כאשר סבתא ג'ו לקחה אותי לרחצה במבנה הצלול, כך הבנתי את שמו, סבתא ג'ו הסבירה לי את התהליך ללא מילים. היא עמדה בתוך המיכל השקוף שנכנסה לתוכו דרך דלת שצורתה אליפטית, כשהדלת נסגרה המיכל התמלא בזהרורים של אור, הבגד של סבתא ג'ו התמוסס מול עיני ולהפתעתי החל להיווצר על גופה כיסוי חדש. הבגד הקודם היה מין גלימה כתומה מצמר ועכשיו היה זה מין סרבל עם כיסים עשוי אריג כותנה רך בגוון כחלחל.
כשהיא יצאה מתוך המיכל הופיע על לוח המחשבה שלי המשפט - עכשיו את.
אני קצת חוששת להיכנס למיכל אבל סבתא ג'ו מסבירה לי שאין מה לחשוש,
היא מכוונת את המיכל לפעולה אחרת ומסבירה: גופך אינו מוכן לתהליך שאנו עוברים, הוא בנוי אחרת ולכן ההוראות למיכל הן שונות.

בני ג'ו שותים את המזון שלהם, פיהם נטול שיניים ובזמן תהליך הניקוי והשינוי של הבגד במיכל הצלול פנים הגוף שלהם מתנקה מכל פסולת שהיא, זה היה ההסבר של סבתא ג'ו שהיא בעצם כל הזמן המדריכה הצמודה שלי.

עכשיו אני בתוך המיכל ולהפתעתי, ברגע שנסגרת הדלת, זורמים מים חמימים ונעימים מעלי וסביבי ,לאחר זמן מסוים זרם המים פוסק ואוויר חמים המייבש את גופי. כשאני יוצאת סבתא ג'ו מושיטה לי גלימה מקסימה בצבע טורקיז והיא מחייכת את חיוכה חסר השיניים.
ליד מבנה הרחצה יש חדר קטן אטום, סבתא ג'ו מסבירה לי שהוא נועד לצרכיי האישיים לצורך התרוקנות והוא נמצא שם רק עד אשר אעבור את תהליך השינוי.
לא פעם עוברת במוחי מחשבה, מה זה אומר - כאשר אעבור את תהליך השינוי, האם השינוי יהיה שאראה כמו אנשי הכוכב ואהיה חלק מהקהילה הזו - האם יש דרך לחזור לכדור הארץ - האם הוא בכלל קיים עדיין - האם אני רוצה לחזור אליו ולמה - אולי אני אמורה בכלל להמשיך הלאה - לאן ?

כל שאלה שיש לי אני מעבירה למתרגם שמעביר מיד אל לוח המחשבה ואז מופיעה תשובתה של סבתא ג'ו. כשאני שואלת אותה אם אוכל לתקשר אתה בדרך טלפתית כמו כל אנשי ג'ו , היא משיבה לי שזה יתרחש באופן טבעי כאשר תהליך השינוי שלי יסתיים. אני שואלת אותה: איזה תהליך - ובתוכי מדחיקה את החשש מתשובתה אבל כמו תמיד כשהיא מעדיפה להתעלם מהשאלה היא מביטה בי במבט הזהוב החודר ומחייכת את החיוך הרחב שלה, אז היא ניראת ממש כסבתא טובת לב אבל אינני יודעת עדיין אם היא זכר או נקבה, או מי הם בני ג'ו, על שאלה זו של נושא המינים לא קבלתי תשובה ישירה אלא חמקמקה : את מייחסת חשיבות רבה מדי למינים.

כשנמצאים במסעדה של סבתא ג'ו , שיש בה בסך הכל שלושה שולחנות קטנים ששטחם העליון מעוצב בצורת משולש וליד כל שולחן כסא אחד, ממקום מושבי ליד השולחן אפשר לראות את הקירות סביב ובהם ארבע דלתות, אלה דלתות זזות שנפתחות כמו דלתות מעלית, כאשר עוברים בדלת, נמצאים בתוך פרוזדור שאחד מהם מוביל אל המבנה הצלול והחדרים הקטנים האטומים, הפרוזדור השני מוביל אל מעלית שלוקחת אל פני השטח, הפרוזדור השלישי מוביל אל חדרי הלימוד שעדיין לא בקרתי בהם ורק קבלתי הסבר עליהם מסבתא ג'ו והפרוזדור הרביעי אל חדרי השינה.

הערב הגיע, בן אנוש מכדור הארץ, מראהו כאיש מסין וכאשר לחץ את ידי ברשמיות ואמר את שמו פרצתי בצחוק גדול בגלל הניגוד בין מראהו ובין שמו ולא יכולתי להירגע עד שמבטה הנוזף של סבתא ג'ו שטף אותי כמו מקלחת צוננת. התנצלתי לפני ארנולד על חוסר הנימוס המשווע שלי, שוחחנו באנגלית וארנולד סיפר לי שגדל בארצות הברית וקבל את שמו של סבא ארנולד. אבא שלי היה סיני ואמי אמריקאית, הוא מסביר ומחייך חיוך עדין. אני מספרת לו שאני מארץ ששמה ישראל וארנולד מחייך חיוך גדול : כן, יש לי חברים מישראל ומיד הוא ממשיך ושואל : איך הגענו לכאן - מדוע אנו נמצאים כאן? כמה זמן נשהה כאן - האם את חשה כאן מאויימת ?
אני מבחינה מזווית עיני שסבתא ג'ו בוחנת אותי ורואה איך אני מגיבה לשאלותיו של ארנולד. אני ממתינה ואז התשובות זורמות מפי : לפי מיטב הבנתי אנחנו רק חלקים של עצמנו, חלק אחד ממשיך לתפקד במקום שאנו חיים בו אבל השינויים שאנחנו עוברים כאן משפיעים על החלק ששם ולהיפך. למרות שאתה ואני בטוחים שהגענו מפלנטה ארץ ואנחנו מזדהים עם דמות מסוימת שחיה שם ורואים אותה כעצמנו, בעצם זה לא אנחנו, אנחנו מזדהים לגמרי עם אותן דמויות אבל השהות שלנו כאן היא לאפשר לכל חלק להמשיך במסע ולהתפתח, בזמן המתאים יהיה חיבור הרמוני.
כשאני מסיימת את רצף דיבורי ארנולד נראה די המום אבל גם אני המומה כי לא ידעתי כלל מה אני הולכת לומר.
סבתא ג'ו מביאה קערה מלאה במין דייסה לבנה סמיכה וריחנית ומגישה אותה לארנולד שבינתיים גרר והצמיד את שולחנו המשולש אל שולחן נוסף כך שאנו יושבים עכשיו ליד שולחן אחד. ארנולד מופתע ומחייך בשמחה למראה קערת הדייסה - : לא טעמתי את המאכל הזה מאז בקרתי אצל סבתי הסינית וזה היה לפני שנים רבות מאוד, איך היא יודעת שהתגעגתי לטעום שוב את המעדן הזה?
אחר כך הוא נעשה חשדן ושואל אותי : נראה לך שזה יהיה נכון לטעום מהדבר הזה ?
סבתא ג'ו מחייכת אלי ואני חושבת על תפוחי האדמה האפויים בתנור, כאלה זהובים ושחומים משמן ותבלינים. רק כשאני אוכלת את המאפה הריחני אני מבינה שבעצם הפעם תקשרתי עם סבתא ג'ו ללא שימוש במתרגם או בלוח המחשבה.

הערב הגיע טאלו. טאלו הוא מכוכב שאינני מסוגלת לבטא את שמו, אין לזה משמעות רבה בעיני כי לא שמעתי אף פעם על כוכב זה . כאשר טאלו הגיע מיד הרגשתי חמימות ושמחה טהורים שופעים ממנו ואני חשה נינוחה בחברתו. סבתא ג'ו אומרת שאני צריכה להיות עכשיו המדריכה של טאלו ואין לי מושג מה זה אומר ומה עלי לעשות כמדריכה. למרבה הפלא טאלו מדבר בשפתי ואין אנו זקוקים למתרגם וללוח המחשבה. טאלו מספר לי שבכוכב ממנו הגיע שמעו על פלנטה ארץ וגם חקרו ולמדו עליו ולכן הוא מכיר את השפה המדוברת בארץ. סבתא ג'ו מעירה לי שכדאי לעבור ולהשתמש בלוח המחשבה בשיחות עם טאלו ולא בדיבור.

עכשיו אנחנו שלושה במסעדה של סבתא ג'ו. האחרים, אלה שאני רואה אותם לפעמים מהצצה אל חדרי הלימוד, אף פעם לא נכנסים למסעדה בשעה שטאלו, ארנולד, אני וסבתא ג'ו נמצאים, כנראה שהם נכנסים למסעדה בזמן אחר ואולי בכלל לא, סבתא ג'ו לימדה אותי שיש סוגי אינפורמציה שאינם שימושים ואין צורך לבזבז אנרגיה בכלל על המחשבה עליהם.
סבתא ג'ו הסבירה לי שאלה שנמצאים בחדרי הלימוד נמצאים במסע אחר ולא הוסיפה. למדתי שאין טעם לשאול יותר מדי שאלות כי הפירוש יכול להיות דו משמעי ומבלבל ובעצם אינני שואלת הרבה, את התובנות הדרושות בשבילי אני מקבלת תמיד מלוח המחשבה ואני מעדיפה להתמקד במסע שלי ולא במסעות של אחרים וסבתא ג'ו תמיד מזכירה לי : בסופו של דבר את מקבלת את התובנות מתוכך.

ארנולד לא הגיע הבקר למסעדה של סבתא ג'ו, אני מביטה בה בשאלה והיא מיד עונה לי שהרי כבר איני זקוקה ללוח המחשבה כשאני משוחחת איתה. ארנולד העדיף להמתין, היו הפרעות, עדיין לא הזמן המתאים, בקש למסור לך את איחוליו וברכותיו להמשך מסע מוצלח.
אני בודקת איזה סוג של רגש בשורה זו לגבי ארנולד מעלה אצלי, אכזבה - כעס - צער - תסכול - אף לא אחר מאלה. האם רגשות אנושיים הולכים ונמוגים ממני - ואז אני מוצפת בתחושה של רוך ואור שממלא אותי ונשפך ממני והלאה כמו אדוות וזה ממלא ברוגע.
בלילה, בחדרון הקטן אני מניחה את כף ידי על לוח לבי וחומקת אל כדור הארץ, אליך ומתבוננת בך ואני כבר יודעת שאיננו אחת, שאת הינך מה שאת ואני מה שאני וזה מאפשר לשינוי פנימי וחיצוני להתרחש, מביא את החופש לנוע, להתקדם.

טאלו ואני נמצאים רוב הזמן במסעדה של סבתא ג'ו, זהו מקום המפגש שלנו ליד השולחנות המשולשים. אנחנו מעבירים אינפורמציה אחד לשני לא על ידי לוח המחשבה והמתרגם אלא ישירות דרך המחשבה וזה נראה לנו ממש טבעי, חגיגה של תובנות.
אנחנו עוברים שינויים, מודעים לכך שיש דברים שאיננו משתפים אחד את השני וזה בסדר. אני חשה שטאלו הוא מעין אח תאום ובקרוב יהיה עלינו להיפרד ואני בודקת עם עצמי מה התחושה שלי לגבי ידיעה זו ושוב ממלאה אותי תחושת רוגע מופלאה.

את סבתא ג'ו אנחנו רואים פחות ופחות במסעדה ואני יודעת שכך היא מסיימת את תפקידה עד שתתפוגג ותעלם, אין כאן חיבוקים וברכות פרידה. כשאני נכנסת למבנה הצלול הוא מתמלא בזהרורי אור, כבר לא במים זורמים, אני שונה ובקרוב אעזוב את המקום.


שלום יקרה,
לפני שנים גילית אותי, ניסית ליצור קשר. היתה זו תקופה קודרת בחייך שבה מצאת אותי בתוככי כלא אפל נשכחת מן העולם, ניסית לארגן נסיון הצלה אבל לא הצלחת ואחר כך שכחת אותי. היום נזכרת בי וגילית כי הכלא האפל לא היה שלי אלא שלך ואני כאן עומדת לסיים תהליך של לימוד ויציאה לדרך חדשה, מסע נפלא הביתה ובסיומו אחגוג את העצמאות שלי ושלך, כל צעד במסע של כל אחת מאיתנו הוא חיבור של חלקים לשלם...
אני יודעת שאת חשה עכשיו אותו משב רוח קליל בעורפך, את יודעת שזו אני. ואת חשה הקלה ותחושת חופש מסחררת, אינך יודעת עדיין מה פירוש הדבר.

להתראות...